דרקולה, המפלצת של פרנקנשטיין, היצור מהלגונה השחורה, האיש הבלתי נראה ועוד, הם רק חלק קטן מעולם שלם של סרטי המפלצות הקלאסיים של שנות ה-30, 40 וה50. דמויות שהפכו מסיפורי עם לקאלט קולנועי וסמל עבור המילה “מפלצת”. אחרי הצלחת היקום הסינמטי של מרוול, הצלחתו החלקית של היקום הסינמטי של DC , והציפייה ליקום המפלצות של אולפני לג’נדרי עם “קונג אי הגולגולת” והשלכותיו, החליטו גם באולפני יוניברסל לבנות עולם קולנועי משותף. וכך נולד לו הDark Universe.
היקום המשותף היה אמור להתחיל עם “דרקולה- ההתחלה” של גארי שור ב2014, אך הסרט ספג מכה הן בקופות והן בביקורות. מה שהוביל את האולפנים להשיק את היקום האפל שלהם בסרט הבא בסדרה- “המומיה”. וכבר מהטריילר הראשון שצץ לו ברשת לפני חצי שנה… ידענו שזה הולך להגיע ולא הרמנו את פנינו בציפייה גדולה.
המשך הקריאה כולל כמה ספוילרים לסרט:
את הסרט ביים אלכס קורצמן שזהו סרטו הארוך השני בסך הכל ושאין לו שום ניסיון בבימוי סרטי אפקטים. הוא מוכר לכם בעיקר כתסריטאי של סרטי אפקטים שלא תמיד היו הצלחה (כמו “ספיידרמן המופלא”, “משימה בלתי אפשרית 3” ושני הסרטים הראשונים בריבוט של “סטאר טרק”).
קורצמן לוקח אותנו שוב אל מצריים העתיקה, שם הנסיכה היפיפייה אמאנט (סופיה בוטלה התגלית של “קינגסמן השרות החשאי”) חוברת אל כוחות האופל ומוצאת להורג על פשעיה בדרך היחידה בה המצרים הקדמונים ידעו להעניש: חניתה בתוספת קללת על מוות.
5000 שנה קדימה, שנות ה2000 פלוס, שודד הקברים ניק מורטון (טום קרוז. כן קראתם נכון, מסתבר שזה עדיין מקצוע, וטום קרוז עוסק בו) וחברו הטוב והמיותר כריס (ג’ייק ג’ונסון אותו אתם מכירים כניק מילר מהסיטקום New Girl) חוברים אל האיג’יפטולוגית ההרפתקנית ג’ני הולסי (אנאבל וולס) ומגלים את מקום קבורתה של אמאנט. עד מהרה המומיה משתחררת ומתחילה להרוג, להקים לתחיה ולרדוף את ניק בחלומותיו. עד כה, סיפור פשוט, קליל ואפילו מבדר כמו סיפורי המומיה של ברנדון פרייז’ר ורייצ’ל וויז. נכון? אז לא נכון!
לצד סיפור מאוד יבש על טוב נגד רע (נושא שנחזור אליו עוד מעט) חייבים לדבר על הקאסט הביזארי של הסרט הזה. טום קרוז. ברצינות? טום קרוז זה הכי טוב שיכולתם לשלוף מהכובע? כל מה שהאיש יודע לעשות, בשני העשורים האחרונים לפחות זה לקפוץ, לרוץ ולצרוח. אין סצנה אחת בסרט, סצנה אחת בודדה, שקרוז לא מעביר, בלי שנרגיש בלי צל שספק, שהוא קורא טקסט מתוך דף נייר! המשחק של קרוז נע בין זלזול מוחלט בקהל הצופים לבין פשוט שריפת זמן מסך וחיים.
הנה סיטואציה לדוגמה: ניק וכריס מכותרים על גג בכפר ערבי. מסביבם עפים כדורים ופגזים. כריס: “אנחנו הולכים למות!” ניק: “רגע תן לי לחשוב. אני חושב. אני חושב. אני חושב. אני חושב שאנחנו הולכים למות!”. היחיד שמת בסצנה הזו היה החשק שלי. בואו נדבר על דמותו של כריס. ספוילר: הוא מת והופך לדבר הכי מעצבן שיכול לרדוף אותך. ג’ונסון עושה חיקוי אחד לאחד של הדמות שלו מ”הבחורה החדשה” (שבצרוף מקרים גם נקראת ניק), תוך כדי שמיישמים עליו את אחד מאיפורי הCGI הנוראיים שראיתי בחיי.
על הדמות של ג’ני אני בכלל לא הולך לדבר מאחר ומעבר להיות “עלמה במצוקה” היא לא עושה שם כלום. כבר אמרתי שראסל קראו משתתף פה? התפקיד שלו מאוד חשוב. הוא הקלארק גרג (הסוכן קולסון ב”סוכני שילד”) של היקום האפל, הדבק, החוליה המקשרת, והוא עושה עבודה נוראית בתור שחקן. לאיש יש אוסקר למען השם!
היחידה שזורחת מעל כולם בסרט הזה היא ללא ספק בוטלה. אמאנט היא מומיה מפחידה ומהממת בעת ובעונה אחת. אפשר גם להתאהב בה וגם לחשוש ממנה. התנועה שלה אלגנטית והמשחק שלה פשוט וקולע, שלא לדבר על האפקטים שיושמו עליה. זה כאילו הסרט שנקרא “המומיה” ריכז את כל המאמצים בדמות של המומיה.
בואו נחזור למאפיין העלילתי שדיברתי עליו קודם. הטוב מול הרע. עם כל כך הרבה הזדהות עם דמות המומיה, וכל כך הרבה דבקות בדמות הגיבורים, אין שום אפשרות לדעת מי הטוב ומי הרע בסיפור. הדבר בא לידי ביטוי בצורה הכי טובה בדמותו של קראו. אין לנו שום מושג מה המניע האמיתי שלו (גם כחלק מהדמות שהוא משחק) או של הארגון אותו הוא מייצג. האם אמאנט היא הרע בסיפור? או שמא הארגון של קראו? התפקיד של אנטגוניסט ופרוטגוניסט נזרק כמו כדור פינג פונג בלי סוף עד לסופו המוחלט של הסרט. וקרוז… עד עכשיו אין לי מושג את מי או מה הוא שיחק, אבל אנחנו נגלה אולי תוך שהיקום הזה יתפתח (אם יתפתח, כי אין לדעת לאור ההכנסות העלובת של הסרט בתחומי ארצות הברית).
בשורה התחתונה, הסרט הזה לא טוב. הוא רחוק מלהיות משהו שקרוב לטוב. בזבוז משאבים וכסף ושחקנים ומוניטין, שפשוט לא משתלם לאיש. היחידה שעלולה להרוויח מכל העניין היא בוטלה, שגילמה כאן מפלצת עטופה בטישו. האזכור וחצי שקיים לסרטי המומיה של שור, נחמד ומעלה את המחשבה שאולי הסרטים מתקיימים באותו יקום (הקודמים התרחשו בשנות ה40), אך מעבר לנקודות הקטנות הללו מדובר בספתח נוראי למה שעשוי להיות פרויקט קולנועי מעניין. חבל, כל כך חבל.
ציון: 1
