בין השנים 2010 ו-2013, וורנר-אנימציה, שהיו החלק האיכותי היחיד בכל מה שקשור ל-DC  במדיה הקולנועית\טלוויזיונית, הפיקו עבור cartoon-network סדרה נהדרת, המבוססת על הגיבורים הצעירים יותר של DC. שלא כמו Teen Titans, ששילבה הומור סלפסטיקי עם עלילות דרמתיות,  “ליגת הצדק- הדור הבא” הייתה ברובה הגדול דרמתית ואפית מאוד.

לא רק שהוצגו לפנינו עשרות קשתות סיפור שנות עבור דמויות כמו נייטווינג, סופרבוי, אקוולאד ומיס מארשן, נוצרה גם דרמה אנושית בחיבורים שבין הדמויות, והעונה השנייה (המכונה גם “פלישה”) לא רק שהייתה בוגרת יותר בתוכן, אלא גם ביגרה את הדמויות עצמן. העוצמה הרגשית שהייתה לסדרה על המעריצים, הורגשה בשיאה כאשר היא בוטלה באופן מפתיע ב-2013 אחרי שתי עונות ו-46 פרקים בלבד.

שלוש שנים מאוחר יותר, ב-2016, מפיקי הסדרה יצאו בהצהרה מרגשת, כי הסדרה תחזור לעונה אחת אחרונה בפורמט “נטפליקס”, בוגרת יותר, מרגשת יותר, וסוגרת פינות. הקאסט הקבוע יחזור עם ג’סי מקארת’י כדיק גרייסון (נייטווינג), נולאן נורת’ כקונור קנת (סופרבוי), דניסה מק’קלר כמייגן מארס (מיס מארשן) ועוד רבים אחרים.

האנימציה הייחודית לסדרה גם נוכחת כאן, למרות השיפוצים שהוכנסו בעיצוב הדמויות, לאחר שורת סרטי אנימציה רבים בהם כיכבו חברי הליגה הבגירים. וכמובן שיחד עם התבגרות הסדרה והדמויות מבחינה עיצובית, כך גם התבגר הטון. דם, אלימות, ושפה מקבלים בעונה השלישית, המכונה גם outsiders, תמריץ קטן וחביב, כיאה לסדרת סטירמינג (למרות שמדובר בסטרימינג הפרטי של DC ולא בנטפליקס).

העלילה, שואבת השראה מכמה סיפורים ממקורות הקומיקס, ובמרכזם- הפרישה של בטמן ובלאק-לייטנינג מהליגה, בשילוב הקמת קבוצה חשאית ללוחמה בפשע, מחוץ להכרת הרשויות. המירוץ הנשיאותי של לקס לות’ור, סאגת “הברדס האדום”, חוזה הג’ודאס והכל בעטיפה יפה של לגיון האבדון (או “האור”) מול גיבורי העל.

שנתיים לאחר אירועי העונה הקודמת, המטא-גן פורץ ברחבי העולם ומוביל למירוץ חימוש חסר תקדים, כמו גם לסחר בלתי חוקי בילדים בעלי יכולות על. בעקבות היתקלות בין כוכבית בה בלאק לייטנינג הורג בטעות את אחד החטופים, מחליטים כמה מחברי הליגה לפרוש לכאורה מלחימה בפשע.

נייט-ווינג, יחד עם סופרבוי וטיגריס, חוברים אל הגיבורים הפורשים במטרה לעצור את הסחר הלא חוקי. בדרך הם מגייסים לשורותיהם את הנסיך המרקובי הגולה ביראון מארקוב (ג’יאו-פורס), היילו, נערה מסתורית רבת עוצמה ואת פורג’ר, הג’וק החביב מניו-ג’נסיס.

המחצית הראשונה של העונה הייתה ברובה מצויינת (החצי השני יגיע אלינו רק בחודש יוני). במהלך 13 הפרקים ניתן לנו מספיק רקע לא רק על הגיבורים והנבלים המרכזיים, אלא גם רמיזות וטעימות לעתיד מלא בסיפורים פוטנציאליים.

פרק 7 למשל, העוסק ברובו בסיפור המקור של הנבל וונדל סאבג’, מציג גם את ההיסטוריה העשירה של הדמות, אך גם את טיב היחסים שלו עם דמויות אחרות שלא חשבנו שיהיה בינהן קשר (דוקטור פיית’ למשל). פרק 12, המציג במרכז את סיפור חייו של ביסט-בוי, הופך לביקורת עצמית על DC  כתעשיית אנימציה (ומדובר בכתיבה יוצאת מן הכלל). ואי אפשר להתעלם מפרק 9, שהחזיר לאור הזרקורים את הגדול מכולם- לובו! לסצנת אקשן מלאה בתוכן בוגר ומהנה (דם בייבי! דם!).

בשורה תחתונה, הסדרה הייתה וכנראה גם תישאר שיא האיכותיות האנימטיבית של DC. הן בביצוע, הן בכתיבה והן בעיצוב. עכשיו לצערינו, צריך לחכות מספר חודשים לשאר הפרקים. כן, אין דבר כזה מושלם.

ציון: 4.5