הנה הגיע הפרק השביעי בסדרת הסרטים האהובה (והמאוד מצליחה) שכל קשר בינה ובין המציאות מקרי בהחלט. אחרי שלושה סרטים, שהיו בעצם פריקוולים, הסדרה ממשיכה קדימה. אל הכוכבים המוכרים מצטרפים כמה פרצופים חדשים, וכרגיל יש כלי רכב מכל מיני סוגים שעושים דברים בלתי-אפשריים. הבמאי שביים את הסרטים הקודמים הוחלף במישהו חדש והכוכב הראשי עבר תאונה קטלנית ממש לא מזמן, אבל הפקת הסרט המשיכה בכל זאת. כן, הרבה אנשים מצפים בקוצר רוח ל"מלחמת הכוכבים: פרק 7". אני לא. בואו נדבר על סרט אחר, "מהיר ועצבני 7".
ב-2009 פרץ ניל בלומקמפ לעולם הקולנוע עם הלהיט "מחוז 9", שהיה הצלחה מסחרית וביקורתית ואפילו קיבל מועמדות לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר (וגם התסריט, העריכה והאפקטים הויזואלים) הישג נדיר מאוד כשהמדובר בסרט מדע בדיוני. כולם ציפו לסרט הבא שלו כדי לבחון אם יש לו באמת מה להציע. כשהוא חזר, עם "אליסיום", הקהל התחיל לחשוש שאולי היה לו רק מזל עם הסרט הראשון. "אליסיום" היה מלא בחזון האומנותי של בלומקמפ אבל עדיין היה סרט די לקוי משאר הבחינות.
שנה לאחר ההצלחה הכלכלית הענקית של "מליפסנט" בראשותה של אנג׳לינה ג׳ולי, דיסני ממשיכים בהחייאת הקלאסיקות המצוירות שלהם, עם גרסת לייב-אקשן לאחד מסרטיהם האהובים ביותר, “סינדרלה” (1950). בניגוד ל"מליפסנט”, שסופר מנקודת מבט אחרת וחדשה לגמרי, של המכשפה, הכבר-לא-רעה, מאגדת היפיפייה הנרדמת – "סינדרלה”, בבימויו של קנת׳ בראנה, לא נוצר במטרה לחדש משהו. הסרט עוקב יחסית בסמיכות למקור שלו, רק שבמקום אפקט האיור הוא מורכב מאפקטי CGI, שעל טיבם ניתן להתוכח.
מסיפורי מעשיות ועד סרטי אימה – היער הוא האנלוגיה האידאלית לסטייה מהדרך והשלכותיה. היער חשוך, סבוך ולא צפוי ולכן עלול להשליך אור על תכונות ורצונות חבויים בכל אדם. "אל תוך היער", שעולה היום (19.2), זורק את דמויותיהן של שלל אגדות מוכרות, בהן סינדרלה, כיפה אדומה ורפונזל…אל תוך היער. שם הן משתלבות ומתנגשות והתוצאות נבחנות מול עיננו. אך לפני שנגיע בעצמנו אל היער, נבחן את שבילי ושלבי ההפקה.
