סרט האנימציה החדש של אולפני “דרימוורקס” מבטיח פסח מהנה לגילאים צעירים ובו בזמן מספק נקודות מחשבה מסוימות עבור קהל ההורים.
לפני כשנה נחשף סרטון קצר של חטיבת האנימציה של “דרימוורקס” שהציג רעיון חמוד, על גזע חייזרים חמודים, שמחפשים לעצמם בית חמוד. הסרט הקצר הקצרצר, אותו תוכלו למצוא בקישור, זכה לשם Almost Home והציג את מנהיג החייזרים, קפטן סמאק בדיבובו של סטיב מרטין, כשהוא מוביל את אנשיו מכוכב לכוכב בחיפוש אחר בית חדש לאחר ששלהם נהרס. מכוכב לכוכב, אסון אחר אסון, החייזרים, המכונים “בוב” (Boove) מגיעים בסופו של דבר אל כדור הארץ. כאן הסרט הקצר נגמר ומתגלה כ”טיזר” מאוד ארוך לסרט באורך מלא. אני מוכרח לציין שמאוד התרגשתי כאנימטור לראות פרויקט קטן נוסף הופך לסרט ארוך.
הסרט החדש, “בית”, זורק את הצופה, כבר על ההתחלה, ישירות אל האקשן. ה”בוב” זה עתה הגיעו לכדור הארץ ומתכוונים להתיישב בו כביתם החדש. אך קודם עליהם “ליישב מחדש” את הדיירים הנוכחיים, בני האדם. מהר מאוד בני האדם מועברים אל מושבה מרוכזת (בדרך ציורית נהדרת!) ו”הבוב” יכולים להתחיל את השיכון על כדה”א.
כאן מתחיל סיפורו של אחד הגיבורים בסרט, או (Oh), אותו מדובב לא אחר מאשר ג’ים פארסונס המדהים (שלדון מ-“המפץ הגדול”). אם הייתי צריך ללהק את פארסונס לתפקיד כלשהו באנימציה, הדבר הראשון שהיה עולה לי לראש הוא חייזר נלהב ומלא סקרנות חברתית. או כל כך נרגש מביתו החדש שהוא ממהר לערוך מסיבת חנוכת בית ומזמין את כל הגלקסיה לחגוג איתו! כולל את אויבם המושבעים של ה”בוב” שהבריחו אותם מכל כוכב עד כה ועל או מוטלת המשימה לעצור את ההזמנה מלהגיע לידיים הלא נכונות. אל או מצטרפת (שלא בכוונה) טיפ (בקולה של ריהאנה) ילדה אנושית שהצליחה להתחבא מהפינוי הגדול וכעת מחפשת את אמא שלה (בקולה, באופן כמעט מפתיע, של ג’ניפר לופז).
הדרך בה הסרט ניגש ישר ולעניין נכונה ואפילו תורמת. במקום לראות פלישת חייזרים ומאבק מיותר עד תבוסה, הפלישה לוקחת בדיוק שתי דקות. הסצנה נעשת מהר, בצורה משעשעת (שאיבת האנשים מבעד לחורים בבתיהם ולאחר מכן סתימת החור בפקק) ומשאירה מקום להתמקד בעיקר, שיכון ה”בוב” בביתם החדש.
ה”בוב” עצמם מהנים ומשעשעים למראה. הדרך בה הם מחליפים צבעים לפי רגש או במגע עם דברים מסוימים (חבטות ורטט) לא רק מקסימה במראה אלא גם מרתקת מבחינה קונספטואלית ואנשי מקצוע ימצאו בה עניין. מעבר לעיצוב, מבנה הדמויות נעשה בצורה מאוד מתוחכמת: במקביל לגזע החייזרים “המהגר”, מוצגת לנו טיפ, הילדה החדשה בשכונה, שעברה לגור שם מברבדוס (מקום הולדתה של ריהאנה) שמנסה להסתגל לחיים חדשים שוב ושוב. חדי ההבחנה ישימו לב שכמעט ואף דמות אנושית בסרט אינה ייצוג של “האדם הלבן”, בראש וראשונה כמובן, הגיבורה, שהיא ילדה שחורה (רוב בני האדם שמופיעים בסרט הם כהי עור, ממוצא אסייתי או לטיני, יש מעט מאוד אנשים לבנים), מה שמוסיף למוטיב הקולוניאליסטי של הסרט (היי…תתעוררו! זה עדיין סרט לילדים).
ועכשיו למינוסים בסרט, או יותר נכון מינוס אחד גדול: הסרט ארוך ונמרח. בתבנית קלאסית של סיפור יש גיבור, נבל, מטרה, שיא בסיפור ולאחריו התרה. ב”בית” יש גיבור, יש נבל, יש מטרה… ויש לפחות שלושה שיאים. בדיוק שחשבת שהסרט נגמר… גילית שעברה רק חצי שעה ופתאום נוצר עוד מכשול בדרכם של או וטיפ. אני סקרן לדעת כיצד יגיבו ילדים לסרט בו הגיבור מנצח… או שלא ואז מנצח… או שלא, שוב. זו אומנם מגרעה אחת בסרט, אבל היא גדולה מאוד ומלווה לסרט מועקה לא קטנה בכלל.
אם זאת, בנוסף לעיצוב מקסים, הכתיבה בסרט נהדרת! פארסונס בתפקיד או פשוט מצחיק ומקסים כל שניה בסרט. האינטראקציה שלו עם עולם בני האדם כמעט זהה לזו של דמותו של שלדון ב”המפץ הגדול”. דמותה של טיפ גם היא עניין חשוב. קשה למצוא בעולם האנימציה דמויות ילדים שקל להזדהות איתם (במיוחד ילדות שחורות, יתומות מאב, בעלות אופי עצמאי חזק, שלא קוראים להן אנני… הבנתם את הנקודה). למרות היותה ילדה, טיפ גורמת לנו להרגיש שהיא בוגרת ואחראית כמעט כמו אמא שלה.
“דרימוורקס” כבר אמרתי?! עובדה מעניינת נוספת, שמוסיפה עניין בסרט, לפחות לקהל המבוגר יותר, היא ההתכתבות עם יצירות מדע בדיוני קולנועיות של סטיבן שפילברג (שהקים את האולפנים). לזקנים שביננו, חבוייה הפתעה מוזיקלית בפסקול הסרט (רמז: לכו לצפות ב”מפגשים מהסוג השלישי”).
לסיכום: “בית” הוא לא סרט מושלם, הוא רחוק מלהיות כזה. יהיו מי שיצאו באמצע כי ירגישו שמיצו לאחר שעה או פחות. אך מי שישאר, יצא עם הנאה ויזואלית ויצחק ממטמון של הומור מדע בדיוני משעשע. סרט חובה בפסח הקרוב, לילדים והורים גם יחד.
