ביקורת, "אקדחים אקימבו" – רדקליף, וויווינג ושני קנים מעושנים

אין כמו תקופת הסגר כדי להשלים סרטים כמו "אקדחים אקימבו" , התרגום החופשי שלי ל"Guns Akimbo", קומדיית האקשן השחורה בכיכובו של דניאל רדקליף. הסרט הופץ למסכים לפני חודשיים בארה"ב ע"י "סרטי סבן" שקנו את זכויות ההפצה מחב' ההפקה הניו-זילנדית, אחרי שהספיק כבר לקבל הקרנות בסוף השנה הקודמת בפסטיבלים כמו טורונטו ו"פנטסטיק פסט".
הנה הטריילר כדי להכניס אתכם למצב הרוח הנכון:

חייבים לציין שוב כי רדקליף מתאמץ במיוחד להתרחק מתדמית "ילד טוב הוגוורטס" מאז שסיים עם זיכיון "הארי פוטר" , ונראה כי הוא בוחר את הפרויקטים ההזויים והרחוקים מהמיינסטרים ככל האפשר. הוא כבר השתתף בסרטי אימה (ובאחד מהם עם קרניים על הראש, Horns), היה סופר דור "הביט" המסומם אלן גינסברג (Kill Your Darlings), הפליץ בתור גופה מסריחה (איש האולר) ואפילו היה השורד שלנו בטואיצ'י יוסי גינסברג (בחזרה מטואיצ'י).

אבל אין ספק ש"אקדחים אקימבו" מעלה את הטירלול לרמה אחרת. אפשר לתאר את הסרט כמו פרק של "מראה שחורה" שהופך מהר מאוד לגרסה של "ג'ון וויק" על קראק. ממש בקצרה, במציאות עתידנית שהיא ממש עכשיו בעוד דקה, חי לו מיילס (רדקליף) – מתכנת זוטר ומתוסכל, שבדיוק נפרד מהחברה שלו נובה (נטשה ליו בורדיזו, "מלון מומבאי") ומוצא פורקן לאומללות שלו בתור "טרול" שכותב תגובות מרושעות לאנשים באינטרנט.

GunsAkimbo3crop

הכל מתהפך עליו כאשר הוא נכנס ומגיב ברשעות באתר משחק רשת מחתרתי וקטלני בשם "סקיזם", בו המשתתפים בעיקרון צריכים להרוג אחד את השני (זוכרים את "הנרדף" של שוורצנגר מ-1987? אז כזה).

האיש שמאחורי "סקיזם", פסיכופט מקועקע בשם ריקטור (נד דנהי, צארלי סטרונג מ"פיקי בליינדרז") הוא לא הטיפוס שאוהב לקבל ביקורת, ולכן הוא "קופץ לביקור" לדירתו של מיילס, חוטף אותו וממסמר אקדחים אוטומטיים לשני ידיו.

the-guns-akimbo-trailer-puts-daniel-radcliffe-into-a-live-action-video-game-and-offers-him-gun-hands_0

ריקטור מודיע למיילס כי עתה הוא מתמודד ב"סקיזם", ועליו להתמודד מול המתמודדת הכוכבת של המשחק, "ניקס" (סמארה ויווינג, "הבייביסיטר"), שהיא הפסיכופתית המסוממת חובבת כלי הירייה השגרתית שלכם, המתהדרת בקליעים במקום שיניים.

Guns-Akimbo-Rated-R-For-Strong-Bloody-Violence-Throughout-More-HD

עתה על מיילס למצוא דרך להציל את עורו מהקליעים של ניקס שבאה לתפוס אותו, אבל לא לפני שיצטרך להתמודד עם הקושיה הגדולה מכולם: איך לובשים מכנסיים שיש לך אקדחים במקום ידיים?

וזה המקום לשאול את השאלה המאוד חשובה – מה לעזאזל מעשנים בניו זילנד? מה היה בדיוק תהליך סיעור המוחות שהביא לרעיון הבסיסי של הסרט הזה?

Guns-Akimbo-Jason-Lei-Howden

האחראי לכל השגעת הזו, התסריטאי והבמאי ג'ייסון לי האודן (בתמונה עם ויווינג ורדקליף), הוא איש אפקטים מיוחדים בהכשרתו (עבד בחברת Weta Digital על סרטים כמו "הנוקמים" וטרילוגית "ההוביט") ומשתמש כאן לרוב באותם תנועות מצלמה מוקצנות ותזזיתיות שהן ככל הנראה לחם חוקם של במאי האינדי עם התקציב המוגבל, במיוחד כנראה אם הם מגיעים מאוסרטליה או ניו זילנד.

זה היה פחות או יותר סימן ההיכר של ג'ורג' מילר עוד מימי "מקס הזועם" הראשון (ולא וויתר עליה גם ב"כביש הזעם"), אצל פיטר ג'קסון עוד מימי סרטי הטראש שלו, ולאחרונה גם אצל לי ווהנל ("משודרג" ו"בלתי נראה"). הצלם סטפן שציופק ("תיבה רוסית" של אלכנסדר סוקרוב) עוזר ליצור עולם מוקצן עם גווני צבע מוקצנים, כאשר העריכה קומיקסית\וידאו קליפית המופרכת במכוון, מוסיפה לתחושה הפרודית בה הכל הוא over the top. אני חייב לציין שקטעי האקשן היו מבדרים ועשויים במקצועיות, אם כי לא היה שם משהו שלא ראיתי בעבר.

samara

התסריט משופע כמובן בהמון הומור שחור שמצליח למצוא את האבסורד בכל סיטואציה יחד עם לא מעט דיאלוגים שטותניקיים אך מבדרים במיוחד – אולי עוד סימן היכר של אלה שבאים מ"למטה" (ע"ע אוסטרליה וניו זילנדים)  ראה דוגמת טאייקה וייטיטי וג'מיין קלמנט.
ב"אקדחים אקימבו" רוב ההומור המטורלל מגיע מהצורך של מיילס לבצע פעולות פשוטות ויומיומיות בסיטואציה הנתונה. זה מאוד משעשע בחלק הראשון של הסרט, אך למרות שציפיתי שזה יאבד מהערך שלו ככל שהסרט יתקדם, זה לא ממש קרה, בעיקר בשל העובדה שרדקליף הוא פשוט שחקן טוב שמצליח להעביר את הפתטיות של מיילס שמתעקש למצוא פתרונות למצב שלו.

מולו מתפוצצת הכריזמה של סמארה ויווינג, שעפה על התפקיד של ניקס המופרעת ונראה שהיא ממש נהנית להקצין את הדמות וללכת עד הסוף. אם כבר הזכרנו את "אחוות הניו-זילנדים" הרי שריס ד'ארבי, קומיקאי ניו זילנדי , מופיע פה בתפקיד של נווד "לא אפוי", דומה מאוד לתפקיד שעשה בסרט "המצוד אחרי אנשי הבר", ומוסיף עוד מההומור הייחודי שלו.

MV5BYWEyYTMxMzktZGI2Mi00ZTI1LTk1OGYtZjNjYmRmNjZmNWM2XkEyXkFqcGdeQXVyODEwMTc2ODQ@._V1_SY1000_CR0,0,1572,1000_AL_

כפי שציינתי, התסריט לא לוקח את עצמו מראש ברצינות, ומה שאתם חושבים שהולך לקראות ברגע הבא הוא בדיוק מה שיקרה, בלי יותר מדי הפתעות. קשת ה"גאולה" שעוברות הדמויות של מיילס וניקס היא קיצור תהליכים במקרה הטוב, אבל אני לא חושב שאפשר לבוא בטענות רבות לסרט שהנחת המוצא שלו היא "בוא נמסמר אקדחים לידיים". משום מה, התסריט מתעקש במיוחד לקראת סיום הסרט, להיות גם משל חברתי\פוליטי – משל היה באמת פרק מתוך "מראה שחורה", אך בדיוק כמו בסרט עצמו, המסר דיסקרטי ואלגנטי בערך כמו פטיש 5 קילו לשיניים הקדמיות.

פסקול הסרט הוא אקלקטי, קליל וכיפי בדיוק כמו הסרט עם ביצועי מטאל אלטרנטיביים ללהיטי עבר כמו  You Spin Me Round (במקור של Dead or Alive), או Ballroom Blitz (הראמונז)או (Wild One (Real Wild Child (איגי פופ). בהברקה של טיימינג, יגיחו גם  Cypress Hill עם השיר המתאים "When the Shit Goes Down".

על כל פנים, מי שמחפש סרט אקשן מופרע, קליל, שלא לוקח את עצמו ברצינות, בהחלט יכול להקדיש  95 דקות בלבד ל"אקדחים אקימבו" (ציינתי בעבר שאני רואה בזמן מסך של שעה וחצי יתרון ענק? נראה לי שכן). "אקדחים אקימבו"  יקבל ממני ציון סופי  של 3 כוכבים, בעיקר בשל העובדה שהוא הצליח לבדר אותי בתקופת היובש הכפויה הזו. 

ratings-film-3

בהמשך לסרט, ניתן לסייפרס היל לבטא את המחשבות שלי על התקופה הנוכחית 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s