הייתי בערך בן 14 כשהגיעה לארץ סדרת האנימה המפורסמת "וואן פיס" העוסקת בפיראטים. בעוד שבארץ החשיפה ההמונית לאנימציה יפנית החלה באמצע שנות ה2000, הסדרה עצמה החלה לרוץ במקביל למנגה שלה ב1999. פרי מוחו של של איצ'ירו אודה, הסדרה (שמונה עד היום יותר מ1000 פרקים) מגוללת את סיפורו של הנער לופי היוצא למסע להפוך למלך שודדי הים ולמצוא את האוצר האבוד של המלך הקודם, אוצר המכונה ה"וואן פיס" אוצר בחתיכה אחת.

לאורך מסעותיו הוא מגייס צוות חברים נאמן ומגוון, נלחם בשודדי ים אחרים הזויים ומופרעים ובשלל דמויות צבעוניות בדרכים ביזאריות להפליא. במשך יותר מ20 שנה הסדרה שאבה קהל מעריצים אדיר ויצרה בעזרת מגוון הדמויות שלה הזדהות רבה בקרב מעריצים. אי שם בשנת 2018, עלה הרעיון לחגוג את חגיגות ה20 בצורת העיבוד ללייב אקשן, אך החשש היה שהסדרה תסבול משוק תרבותי כפי שקרה עם עיבודים קודמים של אנימציה יפנית, הנוטה לאקטים הזויים וביזארים עם צרחות וצבעים. הפיתרון המושלם לבעיה הזו היה לתת ליוצר המקורי את שרביט ההפקה, וכך החל סנסיי אודה, יחד עם האנשים הטובים בנטפליקס, לעבד את הבייבי שלו, לגרסא אמריקנית- ומדובר בלא פחות מהצלחה אדירה!

להמשיך לקרוא ביקורת: "וואן פיס", עונה 1 – האוצר האבוד של נטפליקס ←