אני מאוד מחבב את הסרטים של לי וואנל. הנה, רשמתי את זה.
"המסור" המקורי שהוא כתב היה אחד מסרטי האימה המפתיעים שראיתי ׁ(אם כי מההמשכים כבר פחות), ואת "משודרג" ו"האיש הבלתי נראה" כתב וגם ביים מאוד חיבבתי. בשני המקרים היה מדובר בסרטי אימה צנועים אך אפקטיביים, אשר וואנל הצליח לגרום להם לעבוד בעיקר בשל תצוגות משחק לא רעות ועבודת מצלמה בעלת תנופה.

הסרט החדש שלו, "איש הזאב", ממשיך את "סרטי המפלצות" שחברת ההפקה "בלומהאוס" ממשיכה ליצור בהסכם מול אולפני "יוניברסל", שכשלו בעצמם ביצירת "יקום מפלצות" משותף שהם בעלי הזכויות עליו (הכולל כמובן את פרנקשטיין, דרקולה, המומיה, איש הזאב, ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, פנטום האופרה, היצור מהלגונה השחורה ועוד כמה) . "בלומהאוס" מתמחים בלייצר להיטי ענק בתקציב זעיר, והדבר בלט במיוחד עם "האיש הבלתי נראה" שגרף מעל 144 מיליון דולר בקופות מול תקציב זעיר של 7 מיליון, אך בנוסף קצר שבחים על התסריט המקורי ובעיקר תצוגת המשחק של אליזבת מוס.

במקור, הרעיון לתסריט חדש של "איש הזאב" הוצע לאולפנים ע"י לא אחר מהשחקן ריאן גוסלינג, כאשר גוסלינג מגלם את התפקיד הראשי עם וואנל בכיסא הבמאי. וואנל החל לכתוב תסריט ראשוני יחד עם אשתו, אך בשל התחייבויות שונות העביר את שרביט הבימוי לדרק סיאנפרנס ("מקום בתוך היער"), שכבר עבד עם גוסלינג בעבר.

בהמשך, גם סיאנספרס וגם גוסלינג פרשו מהסרט, כאשר גוסלינג מקבל קרדיט כמפיק. וואנל חזר לתפקיד הבמאי וכריסטופר אבוט ("מסכנים שכאלה") מקבל את התפקיד הראשי, כשלצידו ג'וליה גארנר המעולה ("אוזרק") כאשתו. הסרט כולו צולם בלוקיישן בניו זילנד.

לאחר אקספוזיציה קצרה אך הכרחית, הסרט לוקח את הזמן ומציג לנו את המשפחה הגרעינית המורכבת מבלייק לאבל (אבוט) אשתו שארלוט (גארנר) והילדה ג'ינג'ר (מתילדה פירת', ילדת "דיסני" שעושה עבודה לא רעה כלל לגילה). הלחץ של החיים העירוניים בסן פרנסיסקו מקשים על הזוגיות של בלייק, סופר שמתפקד כהורה במשרה מלאה, בזמן ששרלוט העיתונאית מנסה לבסס את הקריירה שלה. כאשר בלייק מקבל הודעה כי אביו (סם ייגר), שאיתו ניתק את הקשר, מוכרז כמת והוריש לו את החווה המבודדת באורגון, בלייק מנצל את ההזדמנות כדי להציע חופש משפחתי ביערות הפרא של אורגון.

עם הגעתם לחווה, העניינים כמובן מקבלים תפנית מחרידה כאשר הרכב המשפחתי נקלע לתאונה ומותקף ע"י יצור מסתורי דמוי אדם. בלייק ומשפחתו מוצאים מסתור בבית החווה ובלייק נאלץ להתמודד עם העבר המסתורי של אביו יחד עם ההווה של הגנה על משפחתו. כאן אעצור עם הספוילרים.

החלק הטוב של "איש הזאב" הוא שהוא נשען על סיפור יחסית "רזה" – משפחה קטנה ומבודדת בתוך בית באמצע שום מקום, מיעוט דמויות ומיעוט של לוקיישנים, פרמיס שאני מאוד מתחבר אליו, וכשהוא עובד – הוא בד"כ עובד מצוין. האם הוא עובד "איש הזאב"? לא באופן מוחלט.

מצד אחד, וואנל משקיע לא מעט מאמץ באיפיון הדמויות ומנסה לתת להם יותר עומק מאשר מקובל בסרטי אימה. כריסטופר אבוט במיוחד עושה מעל ומעבר וממש מייצר הזדהות עם הדמות של בלייק. אני לא חושב שגארנר יכולה להיות בתפקיד שיאכזב אותי, מסוג השחקניות שתמיד משכנעות אותי שהיא הגיעה בשיא הפוקוס לתפקיד.

עם זאת, הזמן שבו וואנל מבסס את הסיפור, בסופו של דבר הוא בעוכריו של הסרט, כי לקליימקס של הסרט לא נשאר יותר מדי "בשר" (סליחה מראש על משחק המילים, מה עוד נשאר לי בגילי). באורך של קצת יותר משעה וחצי, הסיפור "הרזה" מתגלה כמצומק מדי . כאשר סוף סוף אנחנו מקבלים את איש הזאב, נושא הסרט העיקרי, זה מרגיש קצת לא מספק. היצור עצמו נשען בעיקר על איפור, פרוסתטיקה ואפקטים פרקטיים מאשר על אפקטים ממוחשבים, אולי החלטה אמנותית גרידא ואולי נגזרת של תקציב צנוע יחסית (25 מיליון דולר). בשנה שבה תת-ז'אנר ה"באדי-הורור" זכה לעדנה מחודשת בזכות "יופי מסוכן", "איש הזאב" מנסה לתרום תרומה צנועה, אך בסופו של דבר היא לא מרשימה מספיק כדי להותיר חותם.

מבחינת האימה, הסרט נשען על לא מעט Jump Scares, אבל הממזריות של וואנל מצליחה לקדם, לפחות בחלק הראשון, לא מעט פחד קמאי פסיכולוגי מהעתיד לבוא, ובחלק השני משתמש בכמה טריקים אודיו-ויזואליים לא רעים (באדיבות הצלם המוכשר סטפן דוסיו, שעבד איתו גם בסרטיו הקודמים) כדי להכניס אותנו לעולמו המשתנה של איש הזאב. גם המלחין בנג'מין וולפיש שעבד איתו על "האיש הבלתי נראה" חוזר כאן בפסקול לא מתיימר שעושה עבודה לא רעה.

אני לא מצליח להסביר אפילו לעצמי איפה בדיוק "איש הזאב" הפך מסרט שיכולתי ממש, אבל ממש, לאהוב, לסרט סביר, שהרגיש שלא מימש פוטנציאל אדיר. בכל מקרה, וואנל מבחינתי עדיין נשאר במאי מצוין בז'אנר שאין בו הרבה במאים עכשוויים שמצליחים להרשים אותי, מלבד מייק פלאנגן כמובן.

על "איש הזאב" מגיע לו 3.5 כוכבים ממני, בעיקר כי היה רצון בלייצר אמפתיה כלפי משפחת לאבל ובמה שעומד להתרחש עליה.