יש לי וידוי: הסדרה הראשונה שצפיתי בה ושהכניסה אותי ברצינות אל עולם האנימה והמנגה הייתה נארוטו. הייתי בגיל חטיבת ביניים וחבר טוב הביא לי את העונה הראשונה עם הבטחה שלא אתאכזב. מאותו יום אני עוקב מקרוב אחרי התפתחות המותג הזה לאורך השנים, גם האנימה וגם המנגה של מסשי קישימוטו (Masashi Kishimoto) עליה היא מבוססת.
בערך 16 שנים שהנינג'ה הצעקן שאינו מוותר לעולם על החלומות שלו כיכב במגזין הקומיקס שונן ג'אמפ (Shonen Jump) ובערך 13 שנים שהוא עדיין מופיע על מסכי הטלוויזיה בעיבוד לאנימה. רבים חשבו שאחרי שהמנגה תגיעה לסיומה המותג יצא סוף-סוף לפנסיה שמגיעה לו, אבל לקודקודים למעלה היו כנראה תכניות אחרות: הוכרז כי הסדרה תמשיך ותתמקד בדור הנינג'ות הבא, צאצאי הדמויות שהכרנו מהסדרה המקורית, כאשר בנו של נארוטו, בורוטו (Boruto), יהיה הדמות הראשית. בכדי לציין את העברת הלפיד לדור הבא יצא לאקרנים סרט שפשוט נקרא, באופן בלתי מקורי בעליל, "בורוטו", על שם הדמות הראשית החדשה, ובסרט הזה תתמקד הביקורת שלפניכם.
עלילת "בורוטו" מתחילה בקפיצת זמן של בערך 20 שנה לאחר תום אירועי הסדרה המקורית. נארוטו, שהגשים את חלומו להיות שליט הכפר שלו, הוא אב לשני ילדים כאשר הבכור מביניהם הוא בורוטו. אמנם נארוטו כבר אינו הדמות הראשית של המותג, אבל העלילה מתמקדת ביחסים שבינו לבין בורוטו והיחסים ביניהם, במילה אחת, עכורים: נארוטו, בתור יתום, שלא זכה לדמות אב, לא ממש יודע איך לתפקד כאבא ומעדיף במקום זאת להשקיע את עצמו בעבודת ניהול הכפר. כתוצאה מכך, בורוטו סולד מאביו בשל היעדרותו הממושכת מהבית והתרחקותו מהמשפחה.
הנה עוד וידוי: כששמעתי לראשונה על בורוטו, ממש לא התלהבתי. חשבתי שזה לא יותר מניסיון נואש לחלוב עוד קצת את המותג לפני שיסגרו את הבאסטה. בכלל, לסרטים של נארוטו יש מוניטין לא טוב ורבים מקטלגים אותם כעוד פרק "פילר" מיותר שאינו קשור לעלילה. אמנם הסרט האחרון בכיכובו של נארוטו כדמות ראשית, The Last, כן היווה חלק מהעלילה המרכזית אבל גם הוא סובל מבעיות, ביניהן עלילת מסגרת תלושה מדי אפילו בשביל עולם הפנטזיה של נארוטו. בקיצור, הציפיות שלי מהסרט היו נמוכות. באופן בלתי צפוי הסרט בורוטו הצליח להפתיע לטובה, ותיכף תבינו למה.
במבט ראשון, בורוטו, כדמות בהשוואה לאביו, נראה כמו תפוח שלא נפל רחוק מהעץ: שיער בלונדיני, בעל עיניים כחולות, תווי פנים שועליים במקצת ונטיה למרדנות. אך מבחינת קווי אופי, בורוטו ואביו הם שני הפכים: אם נארוטו הוא למוד סבל שעובד קשה בשביל להשיג את מבוקשו, בורוטו הוא מפונק שלא פוסל את האפשרות לרמות ולהשתמש בקיצורי דרך כדי לנצח. במהלך הסרט בורוטו מרגיש על בשרו את ההשלכות של קיצורי הדרך שהוא בחר לקחת ומבין למה לפעמים הדרך הקשה היא הנכונה.
זה בעצם מה שהופך את הסרט לשונה מאלה שקדמו לו: הוא מנסה להעביר מסר לצופה על החיים. עד עכשיו כל הסרטים היו לא יותר מעוד הרפתקה שטחית וחסרת מעוף, אבל לשם שינוי בורוטו מנסה להגיד משהו מהותי: הדרך בה אתה משיג את המטרה חשובה לא פחות מעצם השגתה.
הסרט לא מפסיק להפתיע כאן. הוא מכיל אפילו ביקורת על ההישענות הגוברת של האנושות על אמצעים טכנולוגיים. במהלך הסרט מוצג מכשיר שפחות או יותר נלחם עבורך: אם במקור נינג'ה אמור ללמוד לתעל את הצ'אקרה שלו כדי, למשל, לזמן כדור אש, המכשיר שמוצג בסרט דורש רק לכוון אל המטרה ולירות. על הנייר זו נשמעת בהחלט המצאה שימושית, אך מה תעשה אם בזמן קרב היא תתגלה כבלתי אפקטיבית והנינג'ה הסתמך עליה במקום לפתח את כישוריו? כאן בעצם נכנסת ביקורת חשובה שאפשר לקשר אותה גם אל העולם שלנו: בעידן בו התלות שלנו בטכנולוגיה ואמצעים דיגיטליים רק הולכת וגדלה, מחיר הנוחות שלנו הוא אובדן כישורים בסיסיים – בשביל מה לזכור מספרים אם הכל נמצא בסמארטפון? למה ללמוד שמות ומיקום של רחובות וכבישים אם אפשר להשתמש ב-Waze? גם לא רחוק היום בו יפסיקו ללמד נהיגה כי מכוניות יסעו באופן אוטונומי, אבל מה אנשים יעשו כאשר הטכנולוגיה תאכזב בעקבות תקלה כזו או אחרת?
מבחינת אקשן לא חסרה פעילות על המסך. תמצאו הרבה ממנו בעיקר לקראת סוף הסרט בסיקוונס ארוך אבל מושקע ומספק אנימציה שהיא פשוט תאווה לעיניים. הבעיה היא שאחרי כל כך הרבה שנים המותג סובל ממה שאפשר לכנות עייפות החומר: חלק מהאקשן ותפניות עלילתיות מסויימות יהיו לגמרי צפויים מראש למי שמכיר את הסדרה. ידעתי מראש מתי בדיוק הנבל יובס רק לפי פס הקול שהתנגן ברקע כי הוא תמיד זהה! מצד שני אולי לא מחליפים סוס מנצח.
האם שווה לצפות בבורוטו? כן, בהחלט. גם אם אתם לא מתכוונים להמשיך לעקוב אחרי המנגה החדשה בכיכובו שתתחיל להתפרסם באביב הקרוב על בסיס חודשי, מובטח שתצאו עם סיפוק בסופו של הסרט. מבין כל סרטי נארוטו, ויש יותר מדי מהם, מ-Boruto הכי נהניתי והתחושה שלי היא שהדמות הראשית החדשה לא תיעלם כל כך מהר מהתודעה.
ציון: 4
