למי שלא היה על הכוכב הזה בחצי השנה האחרונה, יש סרט אחד שכולם מדברים עליו – הסרט ההודי (טוב, לא בדיוק) הידוע בשם “RRR”, סרט שהכניס כבר מעל 140 מיליון דולר בהקרנות שלו מסביב לעולם, מתוכם כ-30 מיליון ביום הראשון להקרנתו ובכך הפך לסרט הקופתי ביותר שיצא מהודו.
בהמשך להצלחה בקופות הופץ הסרט גם ב”נטפליקס” והפך ללהיט בשירות הסטרימינג במשך כ 14 שבועות לפי הנתונים.

עתה מתברר כי הודו עצמה לא בחרה בו כנציג שלה לפרס “הסרט הזר” בטקס האוסקר המתקרב, אלא בסרט “מופע הקולנוע האחרון”, ועל כן פתחה חברת ההפצה האמריקנית Variance Films בקמפיין מול 10,000 חברי האקדמיה בארה”ב על מנת להריץ את הסרט בכל קטגוריה אפשרית לסרטים “רגילים”, כלומר: “הסרט הטוב ביותר”, “הבמאי הטוב ביותר”, “השחקן”, “התסריט”, “הפסקול” ועוד.

אז לטובת אלו שבאמת לא יודעים על מה מדובר, ארחיב קצת בנושא שהוא התופעה הקרויה “RRR”, תוך שאני מסתמך על פוסט שכבר העליתי בעבר בפייסבוק, אז הסליחה עם מי שכבר קרא.

הבאז סביב “RRR”, געש ברשת במחצית הראשונה של 2022, כאשר החלה ההפצה שלו בעולם ובעיקר בארה”ב. הדיבור עליו הזכיר לי את מה שקרה עם “The Raid” האינדונזי לפני עשור.
הרגשתי שמוטלת עלי החובה כחובב קולנוע וככותב על קולנוע להושיב את עצמי ולצפות ב “RRR” , גם אם זה בהינדית (זה לא) וגם אם זה באורך 3 שעות (קצת יותר).

אז ראיתי וכמו שאומר האן סולו לריי ב”כוח מתעורר”: הכל נכון.
בחצי השעה הראשונה פשוט ישבתי בפה פעור מהטירוף שהתרחש על המסך….. וגם בשעתיים וחצי שקרו אחר כך.

“אז מה זה “RRR” לעזאזל?” אתם בטח שואלים.
קודם כל מהשם, שברור שנשמע מגוחך לחלוטין, אפשר לחשוב שמדובר על מרוץ אופנועים, זה לא העניין (אפילו שיש שם לפחות קטע אקשן אחד עם אופנוע שעושה “ררר”…)

“RRR” הוא פשוט תעלול שיווקי למכירות כרטיסים כי הוא מורכב מהשם של הבמאי ושני הכוכבים. כן, שמעתם נכון – הבמאי S. S. Rajamouli ושני הכוכבים הראשיים Nandamuri Taraka Rama Rao יחד עם Ram Charan.
כל אחד מהם הוא סופרסטאר קולנועי ולכן חשב מי שחשב שפשוט כדאי לשווק אותו ככה. למה הדבר דומה? נניח שהיו מפיקים פה סרט בכיכוב רונית אלקבץ ואלברט אילוז, שמביים אותו שמואל אלקבץ והיו קוראים לו “אאא”.
מפיצים ישראלים חסרי מעוף אצלנו קראו פשוט “שבעה”.

התרגום הישראלי לסרט שהוקרן בארץ תחת במרץ השם “המרד הגדול” מדייק יותר לתוכן של הסרט, כי הוא אכן עוסק בתקופה שבה ההודים מרדו בשלטון הבריטי. “RRR” הוא מעין אפוס היסטורי על שלהי תקופת הקולוניאליזם הבריטי, ואני רושם “מעין” כי הדמויות הראשיות שלו הן אכן דמויות היסטוריות אמיתיות, מנהיגים אמיתיים ונערצים של המרד בבריטים בדרום הודו, אבל בסרט הזה אין כמעט שום דבר שהוא “אמיתי” מלבד העובדה הזו: הסרט הזה הוא פנטזית אקשן בעלת סממנים לאומניים מודגשים, עם כל מה שאתם מכירים מהקולנוע ההודי, אבל עם מגדש טורבו כפול.

הסרט מתרכז כאמור בשני דמויות: ראמה ראג’ו (ראם צ’אראן), קצין צעיר ושאפתני במשטרה ההודית הכפופה לבריטים, וקומאראם בים (נ.ט.ר.ראו), לוחם ומגן של השבטים הגונדיים (קבוצה אתנית נבדלת בהודו הדוברת את שפת הטלוגו).
במציאות, ראמה ראג’ו (או אלורי סיטראמה ראג’ו) נולד בסוף המאה ה-19 במדינת אנדרה פרדש שבדרום הודו והפך להיות מהפכן ומתנגד לשלטון ההודי שארגן את השבטים באזור ללוחמת גרילה בצבא הבריטי.
המרד שלו נמשך כשנתיים, אך בשנת 1924 נתפס והוצא להורג ביריה.
קומאראם בים נולד בתחילת המאה ה-20 במדינת הידבראבד במרכז הודו כבן ללאום הגונדי, שבטים מקומיים שנושלו מאדמותיהם ע”י השליטים ההודיים בשיתוף הבריטים. בים ליכד את השבטים הגונדיים ופתח במלחמת גרילה נגד השלטון כדי להגן על אדמות היער שלהם. בים נהרג בקרב בשנת 1940.
אין שום אזכור היסטורי ששני אלה אי פעם נפגשו או ידעו על קיומו של השני, אך כאמור הסרט מערבב מציאות ודימיון ושוזר בדמויות האמיתיות מוטיבים מיתולוגיים הינדיים הלקוחים מהאפוסים הראמאיאנה והמַהָאבְּהָארַטַה (האפוס הגדול ביותר בספרות העולמית) ושוזר בהן אלמנטים פנטסטיים .

בסרט, ראמה הוא כאמור קצין נאמן לשלטון הבריטי שעושה כל דבר נוראי שהדמויות הקריקטוריות לחלוטין של המושל סקוט בקסטון (השחקן האירי ריי סטיבנסון שהיה גם הפאנישר בסרט שכולנו שכחנו וגם וולסטאאג, החבר של ת’ור ביקום מארוול) ואשתו המנוולת קת’רין (אליסון דודי, לשעבר נערת בונד ואלזה שניידר מ”אינדיאנה ג’ונס ומסע הצלב האחרון”) אומרות לו לעשות.
אחד מהדברים הנוראיים שהצמד בקסטון עושה הוא לחטוף ילדה גונדית מהשבט שלה ביער ולהביא אותם לאחוזתו. למה? ככה בא להם. אל תתרגשו, הכל יהיה בסדר.
ה”שומר” האימתני של הגונדים, בים, יוצא לעיר הגדולה דלהי על מנת לחלץ את הילדה ושם דרכו תחצה את דרכו של ראמה כאשר הם יחלצו ילד אחר מרכבת בוערת שנופלת עליו. שוב, אני לא מתלוצץ – זה בדיוק מה שקורה בפגישה הראשונה בין הדמויות – סצינת אקשן הזויה כשם שהיא מלהיבה הכוללת גשר, רכבת עולה בלהבות, אופנוע וגם סוס אחד.
ראמה ובים הופכים כמובן לידידי נפש, כאשר ראמה לא יודע כי חברו הטוב הוא המורד שהוא אמור ללכוד עבור הבריטים ובים לא יודע כי ראמה הוא קצין משטרה שאמור לעצור אותו.
אם האובר-מלודרמה הזו לא מספיקה בשבילכם , אז בים גם מתאהב בג’ני – אחייניתו של המושל סקוט.
אם עד כה זה נשמע לכם כמו עוד סרט הודי קלישאתי, אז לא הבנתם כלום:
הדבר המדהים ביותר ב “RRR” הוא קודם כל הבימוי של ס״ס רג׳אמולי – אני מודה שלמרות ששמעתי על הסרטים הקודמים שלו, בעיקר “איגה” ו”באהובלי”, לא צפיתי בהם, אבל מעכשיו זה עומד להשתנות.
ראג’מולי מביים כמו שבהוליווד שכחו לביים כבר שנים – בחדווה, במעוף יצירתי ובחוסר גבולות כזה, שכמעט כל פריים גורם לך להבין מדוע אפשר לשכוח שקולנוע זה מדיום חזותי. הצילום הוא לא פחות מדהים מהבימוי, עם כמה שוטים שנראים כאילו נלקחו מ”תור הזהב” של הקולנוע ההוליוודי.

חצי השעה הראשונה מוקדשת לאקפסוזיציה ולהצגה של 2 הגיבורים הראשיים – ראמה ובים – כאשר וכל אחד מקבל מאפיינים שונים כדי שהקהל יבין את האופי השונה של כל אחד מהם ואת המאפיינים המיתולוגיים הקשורים בהם, ואני נשבע שהיו בחלק הזה לפחות 2 פריימים כל כך יפים שעצרתי באמצע הצפייה כדי לצלם מסך ולשלוח לחבר.

רמת ההפקה היא הטום של הטופ ונראה כי לא נחסך אפילו רופי אחת מהתקציב המטורף לחלוטין של “RRR” שעמד על כ-70 מיליון דולר כדי להקדיש גם לשחזור תקופתי מרהיב הכולל תלבושות, סטים, כלי רכב , מאות ניצבים וכו’ ברמה שלא נופלת מהסרט הכי גדול שאתם מכירים מהמערב. מעבר לזה יש גם המון שימוש באפקטים ממוחשבים שנראים מעולה, ברמה אחת עם כל מה שאתם מכירים.

וכאמור, הכל ב “RRR” מופרע, מופרך ומופרז עד שהחוגה מגיעה ל-11, כמו בסרט “ספיינל טאפ”, ואז רג’אמולי מסובב עוד ושובר את החוגה.
אם אתם מאמצים לחיקיכם את השימוש over the top בסימבוליזם ופאתוס, תזכו לחוות כמה מסצינות האקשן הכי טובות שראיתי בשנים האחרונות, ובאופן כללי שימוש מדהים בצילום ופריימינג.
כל מי שמכיר את הקלישאות של הסרטים מבוליווד יגיד: “רגע אחד. בסרטים הודים יש תמיד שירים וריקודים. מי רוצה לראות משהו כזה?” אני לגמרי איתכם, אבל איפשהו לקראת אמצע הסרט יש את סצינת הריקוד ההודי ההכרחית שגרמה ללסת שלי להשמט לרצפה. אני חושב שמדובר באחד הדברים המגניבים ביותר שראיתי.

למי שמעולם לא צפה בסרט בוליוודי, חשוב לציין שהמבנה של הסרטים ההודיים קצת שונה ממה שאנחנו רגילים במערב, אז לצופה זה נראה כאילו הסרט מתחיל, נגמר, מתחיל שוב, נגמר שוב ואז מתחיל הכל מהתחלה. הסיבה קשורה לאופן בו ההודים צופים בקולנוע – מדובר בבילוי של כמה שעות עם עוד אלפי (כן, אלפי) צופים אחרים באולם עצום בו אתה אמור לשכוח מצרות החיים. האורך של הסרט יביא לכך שיש באמצע גם הפסקה, ומכאן “שבירת” המבנה הסטנדרטי.

אתם מ עדיין פה ולא רצתם לנטפליקס, מקום בו תוכלו לצפות בסרט ממש עכשיו?!
אז אולי מה שישכנע אתכם היא העובדה שחצי שעה האחרונה, כאשר הגיבורים הופכים לבני דמותם המיתולוגיים ראמה ובימה, הסרט בכלל הופך לטרללת אמיתית שלקוחה היישר מסרטי הקומיקס של מארוול ודי.סי, בה ראמה ובים לומדים לשתף פעולה כנגד הכובש הבריטי על שלל משת”פיו – כולל פאוזות באמצע האוויר כמו גיבורי על, רק שכל הנוכחים חומים ושעירים יותר…

למקרה ותהיתם, אז לשחקן רם צ׳אראן יש לוק וכריזמה של כוכב אמיתי, וגם לעמיתו נ.ט.ר ראו לא חסר. ביחד שניהם מתפוצצים על המסך.

חשוב לציין שלמרות שהתייחסתי אליו כסרט הודי, או “בוליוודי, “RRR” צולם במקור בשפת הטגאלו, השפה של אזור דרום הודו, כאשר לתעשייה הזו מתייחסים כבר כ”טוליווד” והיא מתחרה רצינית לסרטים ההינדים, עם שאיפות משלה.
בגרסה שקיימת בנטפליקס הסרט מדובב להינדי, אם זה ממש משנה לכם וכדי שתבינו מדוע לפעמים אין קשר בין האודיו שאתם שומעים לשפתיים.

לכל אוהבי קולנוע באשר הוא קולנוע – לרוץ לראות ועכשיו