הביקורת הפעם מקיפה את פרקים שניים ושלוש מהעונה העשירית מכמה סיבות: הראשונה ביניהן היא חוסר הזמן שלי אבל זה לא משנה…
הסיבה השנייה היא ששני הפרקים מהווים מעין חלק ראשון ושני ומתרחשים גב אל גב בניגוד לפרק רגיל בו עובר זמן מסוים בין הרפתקה אחת לשנייה.
הסיבה השלישית נעוצה בעובדה שכמו הפרק הראשון של העונה, גם שני פרקים האלו מהווים מעין אקספוזיציה לדוקטור, למה עלינו לצפות מהסדרה ושוב, להיות מעין קרש קפיצה לצופים חדשים. כפי שציינתי בביקורת הקודמת, גם כאן יש תחושה של חזרה למוכר ולצורת סיפור שנזנחה מעט בעונות האחרונות.
המשך הקריאה כולל ספויילרים לפרקים:
אם בפרק הראשון נחשפנו יותר לדמויות וערכנו היכרות עם ביל, המלווה החדשה של הדוקטור, בפרקים אלו אנו נחשפים ליכולות השונות של הדוקטור, לטארדיס, להרפתקאות שעלינו לצפות להן מהסדרה וגם לקונפליקטים שאיתם הדוקטור והמלווים שלו נאלצים תמיד להתמודד. כל זאת במקביל לעוד רמזים על התעלומה הגדולה שאופפת את העונה הזו.
פרק 2 – “חיוך”
הפרק נפתח בכוכב לא ידוע שם רובוטים עם פני אמוג’י משמידים את מי שלא מחייך. במעבר חד לטארדיס, הדוקטור מסביר לביל קצת על אופן הפעולה של החללית ולמה היא מסוגלת. ביל מעלה את התהייה הכל-כך מתבקשת: מדוע אין הגה וכיסא ליד פאנל ההפעלה?
נארדול (בתפקיד קטן מידי עדיין) מזכיר לדוקטור את השבועה שלו, על כך שלא יצא להרפתקאות מחוץ לכדוה”א עד שיסיים עם… מה שזה לא יהיה שקשור לכספת במרתפים של האוניברסיטה. הדוקטור מבטיח לו שלא יעשה כך אבל… עושה כך.
ביל והדוקטור יוצאים להרפתקה במושבה של בני כדוה”א בעתיד הרחוק ואנו רואים שמדובר באותו כוכב שראינו בתחילת הפרק רק שהפעם הוא נטוש לחלוטין. מבלי לגלות את המשך העלילה, אציין רק שמדובר בפרק שבהחלט היה מתאים לסדרה “מראה שחורה” ועל הרגשות שלנו שגלויים לעיני כל בימינו אנו, בעיקר ברשתות החברתיות.
הפרק הזה הוא דוגמא מעולה לחזרה לעלילה פשוטה אך מעניינת של הסדרה. אנו מקבלים את האספקטים של הפחד והמסתורין איתם מתמודדים הדוקטור והמלווה שלו בהרפתקאות השונות שלהם. במקביל אנו מקבלים הצצה לאספקטים באישיות של הדוקטור והקונפליקט שנוצר בינו לבין ביל כאשר הוא מוכן לקפוץ לתוך הסכנה ולעזור בעוד שהיא מעדיפה לחזור מהר הביתה כאשר היא לא נמצאת בסכנה מיידית.
פרק 3 – “קרח דק”
מיד לאחר הפרק השני, שכאמור התרחש בעתיד, מגיעים הדוקטור וביל לעבר – לאנגליה של המאה ה-19. הם מגיעים ביום האחרון של פסטיבל הכפור שמתרחש על נהר התמזה הקפוא ושם ניתן למצוא אטרקציות שונות כולל… פילים (למי לכל הרוחות זה נראה רעיון חכם לשים פיל על נהר קפוא? עבה ככל שיהיה). החלק המינורי בפרק הזה הוא דווקא העלילה. כן יש יצור מתחת למים שאוכל אנשים…. אבל לא זה העיקר כאן. הפרק נוגע בכמה חלקים שחשובים מאוד להבנה של הדוקטור כדמות וכקונספט.
קודם כל, עולה השאלה של גזע. ביל היא בעלת גוון עור כהה ולכן היא חוששת לצאת מהטארדיס לאנגליה בה העבדות עדיין קיימת, או כפי שהיא מזכירה לדוקטור תוך שהיא מצביעה על פניה “מלנין?”. זה רגע יפה להסתכל עליו מצד אחד כי אנו רואים שדברים כאלו לא מעניינים בכלל את הדוקטור והוא לא שם לב אליהם, אחד המאפיינים של הסדרה, השוויון. מצד שני, אנו רואים גם כי עדיין יש צורך בתזכורת לכך שהקונספט של הבדלי גזעים הוא עדיין בעיה קיימת, גם בעולמנו.
עוד קונפליקט שעולה בפרק הוא המשך ישיר לקונפליקט שעלה בפרק הקודם וכמאפיין של הדוקטור. אחד מהילדים היתומים שמכייסים את באי הפסטיבל נגרר אל מתחת למים וככל הנראה מת. ביל זועקת לדוקטור שיציל אותו אך הוא לא יכול לעשות כלום. הדוקטור אומר שאמנם הוא לא יכול להציל את הילד הזה אבל הוא יכול לעזור לכל האחרים ומה למעשה ההבדל בין הילד הזה לבין כל האנשים שהדוקטור רצה לעזור להם בפרק הקודם וביל רצתה לברוח?
נושאי השוויון, הגזע והדאגה לחלש חוזרים עוד כמה פעמים בפרק ומראים את העובדה שהסדרה מכילה מאפיינים של ביקורת חברתית נוקבת במסווה של מד”ב יחד עם שאיפה לעתיד אוטופי יותר עבור כולנו.
בסה”כ נראה כי העונה הזו תהיה שירת הברבור של קפאלדי ויהיה לי מאוד חבל לראות אותו עוזב שכן הוא מצליח להכיל בתוכו את הזיקוק של דמות הדוקטור וכפי שכבר כתבתי בעבר גם מצליח ליצוק לדוקטור שלו תכונות מדוקטורים בעבר. בין אם הדוקטור של טננט, של אקלסטון ואפילו הארטנל, פרטווי ובייקר.
שני הפרקים מקבלים ציון 5 מ-5
