לא מכבר פורסם כי הבמאי המוערך דני ווילנב (“המפגש“) יביים עיבוד חדש לרומן המד”ב המונומנטלי של פרנק הרברט משנת 1965, “חולית”. חדשה משמחת שכזו היא הזדמנות טובה להציג בפניכם גרסה של “חולית” שאולי לא הכרתם – “הגרסה האלטרנטיבית”.
ישנם סרטים שזוכים למעמד פולחן מהסיבות הנכונות ויש כאלה שזוכים לכך מכל הסיבות הלא נכונות. עד היום אני לא ממש בטוח לאיזו קטגוריה נופל העיבוד (הידוע לשמצה) של דיוויד לינץ’. מיד לאחר שהספר יצא והפך לרב מכר, נרכשו הזכויות שלו בהוליווד ונעשו מס’ ניסיונות להעביר אותו למסך הגדול. אחד הניסיונות הבולטים הוא ניסיונו של הבמאי אלחנדרו חודורובסקי לייצר אפוס “חולית” משלו כבר בשנות ה-70, עם שמות מופלאים בקאסט ובהפקה, אך כל זה אינו רלוונטי כרגע ובכל מקרה מוסבר בסרט הדוקומנטרי המדהים Jodorowsky’s Dune למי שחפץ בכך.
ב- 1984, כאשר “חולית” של לינץ’ יצא לבתי הקולנוע, הוא הפך לכישלון קופתי מהדהד ונקטל בצורה כה חריפה בידי המבקרים עד שלינץ’ התכחש לסרט לחלוטין בטענה כי המפיקים לא אפשרו לו חופש אמנותי. יש לציין כי האשמה כנראה נופלת במקביל על לינץ’ כמו גם על המפיקים – דינו ורפאלה דה-לורנטיס. לאחר שרכשו את הזכויות לספר, שכרו בראשונה את רידלי סקוט שיעבד את התסריט ויביים את הסרט. סקוט התייאש מהפרויקט לאחר כחצי שנה לאחר שהבין שתידרש עוד עבודה מרובה.
המפיקה רפאלה דה-לורנטיס התלהבה מסרטו של דיוויד לינץ’, “איש הפיל” (1980), והחליטה שהוא האיש המתאים – למרות שלינץ’ לא שמע על הספר, בטח שלא קרא אותו ולא גילה שום עניין בז’אנר באופן כללי. ללינץ’ נדרשו עוד מס’ רב של חודשים וכשישה (!!!) שכתובים לתסריט עד שהרגיש מוכן להתחיל צילומים במקסיקו בסוף מרץ 1983.
צוות השחקנים הבינלאומי המרשים שגויס כלל בין השאר את קייל מקלכלן הצעיר, שזהו תפקידו הקולנועי הראשון, פטריק סטיוארט, דין סטוקוול, מקס פון סידוב, יורגן פרוכנאו, שון יאנג, פרנצ’סקה אניס, חוזה פרר, לינדה האנט, וירג’יניה מדסן והזמר סטינג. משפחת דה-לורנטיס הקציבה 40 מיליון דולר להפקה, ובאולפנים במקסיקו נבנו כ-80 סטים שונים והועסק צוות של כ-1700 איש בסופו של דבר.
הגרסה הראשונה של הסרט, בתום הצילומים, הייתה באורך של 4 שעות, אך אולפני “יוניברסל” דרשו משהו “קל יותר לעיכול” באורך שעתיים, וגרסה כזו נוצרה לאחר שלינץ’ והמפיקים ערכו מחדש והשתמשו במניפולציות שונות ע”מ לפשט את העלילה. התוצר הסופי הוא הגרסה היחידה שהופצה באופן מסחרי לקולנוע (אנחנו מדברים על תקופה בה גרסאות במאי לא היו נהוגות), אם כי גרסה ארוכה יותר ב-2 חלקים נערכה לשימוש טלוויזיוני, ומגרסה זו לינץ’ דרש להסיר את שמו מהקרדיטים לחלוטין.
אחד האנשים הבודדים שלא קטלו את הסרט עם צאתו היה דווקא פרנק הרברט בעצמו שטען כי הגרסה הסופית הייתה בעייתית בחלקים מסוימים אך קרובה מאוד לחזונו. כאמור, הסרט נכשל בקופות ואפילו לא כיסה את תקציבו.
עם השנים, חלק מהמעריצים החלו להבין את הפוטנציאל הגלום ביצירה המפוספסת הזו, אך סירובו של לינץ’ להיות קשור בדרך כלשהי ליצירה, הביאה לכך שמעולם לא יצאה “גרסת במאי” או משהו בדומה לכך. הוא אף מסרב בתוקף לדבר על הסרט בראיונות שלו. סירוב עיקש זה הותיר חלק מהמעריצים נחושים לעשות עם היצירה צדק רטרואקטיבי.
הנחוש שבהם הוא עורך המכונה Spicediver שלקח על עצמו פרויקט שאפתני לא פחות מהסרט המקורי – להכין גרסה מתוקנת, שלמה וקרובה יותר לספר. אותו עורך צדיק, שחרר גרסאות ראשונות לחזון שלו ל“חולית: הגרסה האלטרנטיבית” בשנת 2008 ובשנת 2009, כאשר ביולי 2012 הוא הכריז על הגרסה השלישית והאחרונה בשם – “Dune (1984) The Alternative Edition Redux – A fanedit by Spicediver” והוא אפילו הכין טריילר:
מה ש- Spicediver עשה למעשה, הוא להשתמש בצילומים מהגרסה הקולנועית הרגילה (137 דקות), מהגרסה הטלוויזיונית הארוכה יותר (177 דקות) וכמה סצנות “מחוקות”. ערך מחדש, “ניקה” צילומים מגורענים, הוסיף אפקטים, ערך מחדש את הפסקול והזיז סצנות שלמות בכדי לייצר סרט “נכון” יותר מבחינת הזמן הכרונולוגי, הבנת העלילה והעולם המפורט שברא הרברט. אורך הגרסה הסופית שיצר עומד על 178 דקות.
השינוי העיקרי בעריכה שלו הוא החלוקה מחדש של הסרט ל-4 “ספרים” ויצירה של סוף חדש, פחות “משיחי-נוצרי”, פחות “סוף שמח”, סוף שקרוב יותר לסיום שמוצג בספר של הרברט. שינוי משמעותי אחר הוא הקיצוץ של מעל ל-60% מהקריינות שמלווה את הסרט המקורי, טריק קולנועי מלאכותי שקוף, אשר התווסף באותה עריכה סופית בידי לינץ’. מדובר בעיקר במונולוגים טרחניים למדי, אשר “מאכילים בכפית” את הצופים במידע ונאמרים ע”י כמעט כל דמות במהלך הסרט ונחשבו תמיד לאחת מהחולשות הגדולות של המקור.
כמו רוב מעריצי הסרט המקורי, גם לי היו במשך שנים יחסי אהבה\שנאה עם היצירה – גם אני ידעתי בזמן אמת כי האפקטים מחרידים (לעזאזל! הסרט יצא אחרי טרילוגיית “סטאר וורס” המקורית שהציבה רף חדש באפקטים קולנועיים שלא לדבר על סרטים כמו “בלייד ראנר” או “הנוסע השמיני”), המשחק היה מזעזע מצד כל המשתתפים והעלילה היא מבולבלת במקרה הטוב או טריפית לגמרי במקרה הרע.
למרות כל הנקודות הפרובלמטיות האלו, בצפייה כנער היה משהו מהפנט בחזון הקולנועי של לינץ’, בעיקר עיצוב התפאורה הרטרו-בארוקי שבו עתיד ועבר מעורבבים יחד, נעימת הנושא המכושפת של בריאן אינו יחד עם המוזיקה של Toto, סצנות המדבר עוצרות הנשימה ובעיקר האפקט המוצלח היחיד בסרט כולו – תולעי אראקיס האימתניות.
כל אלו גרמו לי לחזור לסרט שוב ושוב לאורך השנים, תוך כדי שאני מצליח להכיל בתוכי את נקודות התורפה לטובת ההבנה של פוטנציאל היצירה המפוספס. לכן, הידיעה על גרסה “מתוקנת” שימחה אותי מאוד ששמעתי על קיומה לפני מס’ שנים. מאחר והגרסה היא כאמור לא רשמית בשום צורה או אופן, יש להגיע אליה בדרכים שאינן ממש חוקיות. אך למי שמגיע לכך, Spicediver אפילו טרח והכין עטיפה מושלמת להורדה עם הסרט:
בצפייה בגרסה זו, הובהר לי מעבר לכל ספק כי הקיצוץ “האכזרי” בקריינות מוסיף באופן פרדוקסלי להנאה מהסרט. ברגע שהראש לא ממוקד בברבורים (שמסבירים את המובן מאליו) אפשר להתפעל יותר מהוויזואליה הייחודית של הסרט. העריכה מחדש לא משפרת את רמת המשחק בשום פנים ואופן, כאשר אלה שראויים ביחוד לגנאי הם כל אלה שמגלמים את בני בית הארקונן – כולם נראים שם כמו קריקטורות גרוטסקיות, כאשר אפשר לציין לגנאי את ידידנו הזמר סטינג, מוזיקאי מוכשר אך שחקן מוכשר פחות.הפרדוקס הוא שלמרות התוספת המשמעותית לזמן הסרט, העריכה המחודשת יוצרת סרט זורם הרבה יותר, כאשר “בני החורין” מקבלים עומק שלא היה קיים בסרט המקורי.
הדבר היחיד שמעיב על ההנאה הם הקטעים הבודדים בהם איכות הסרט, שברובו שופרה באופן דיגיטלי, צוללת בחדות בקטעים אותם הוא נאלץ ללקט ממקורות גרועים ללא שום יכולת לתקן אותם. בחלקים אלו ההבדלים באיכות התמונה פשוט דרמטיים מדי, ואולי היה עדיף לוותר עליהם לחלוטין גם במחיר פגיעה בסיפור “השלם”.
“חולית: הגרסה האלטרנטיבית” הוא הישג מרשים לתרבות שיתוף ההמונים, בה משפרים יצירה של אומן באופן שבו הקהל תופס איך היצירה הייתה אמורה להיעשות. אין ספק שבמקרה הספציפי הזה, העריכה של “החובבן” (אם בכלל אפשר לקרוא לו כזה) לוקחת מוצר מסחרי שהתוצאה הסופית שלו לא הייתה מניחה את הדעת, ומביאה אותו, עם המון אהבה לחומר המקור ועבודה רבה, למקום אחר לגמרי – מקום שבו התוצר הסופי עדיין רחוק מלהיות מושלם, אך מעלה את היצירה הפגומה הזו למקום ראוי יותר בפנתיאון סרטי המד”ב.
נקודה למחשבה: אולי הגיע הזמן שאולפני “יוניברסל” עצמם ייטלו על עצמם רסטורציה רשמית יותר ל”חולית” של לינץ’ עם אמצעים טכניים מודרניים וגישה לחומר המקורי שאולי שרד אי שם בארכיונים.
עבור אלה שלא צפו באף אחד מהגרסאות של “חולית”, הגרסה הזו, “החובבנית” בהחלט יכולה להיות הגרסה האולטימטיבית שצריך לראות, ללא צורך לראות את הסרט המקורי קודם לכן, אם כי בהחלט לא הייתי פוסל צפייה משלימה גם בו.
רק רגע אחד. לא חשבתי עד עכשיו שיש צורך להציג בפניכם את העלילה של “חולית” כלל וכלל. אם קראתם עד כאן, אני מניח שאתם כבר בעניין. אם לא, אז השחקן קייל מקלכלן סיכם את עלילת הסרט כולו בציוץ משעשע במיוחד בטוויטר שלו באוגוסט 2016. הנה התקציר שלו:
️
נראה לי שהוא תמצת את זה יפה מאוד!
עכשיו אפשר לחזור לנושא שבו פתחנו: הידיעה כי מתוכנן עיבוד חדש ל”חולית”. אני חייב להודות שאני ממש בדילמה בעניין הזה – מצד אחד אני חושב שאין שום צורך לעיבוד נוסף. הסיבה שכל הניסיונות עד עתה כשלו נעוצות בחומר המקור אשר אורכו ועומק היריעה שלו מקשה על תמצות ומעבר למדיום קולנועי (ניסיון שצלח יותר במיני סדרה שהופקה ברשת Scifi” ” בראשית שנות האלפיים).
מצד שני, דני ווילנב הוכיח את עצמו עד כה כבמאי ייחודי שיודע לספר סיפורים מורכבים באופן אינטליגנטי. אמנם, ההמשך שלו ל”בלייד ראנר” טרם יצא למסכים, אך אני בטוח שבידיים שלו נוכל לצפות לתוצרת שאינה מביישת את המקור. אני יוצא מנקודת הנחה שבין ההכרזה על ווילנב לתפקיד הבמאי ועד שהפקת הסרט אכן תצא לפועל יש עוד זמן לא מועט, אך אני מרשה לעצמי להיות אופטימי שאולי בעתיד הקרוב נקבל עיבוד מרשים לעתיד המאוד רחוק.
נשאיר אתכם עם טעימה של מוזיקת מדבר מטעם “בני החורין” האמיתיים, בני הטוארג של מדבריות צפון אפריקה, הרכב הקרוי בלשונו “מדבריות”. השיר קיבל אישור ממואד’דיב עצמו. תכוונו רמקולים על עוצמה 11 בבקשה: