אחרי שראינו כיצד נערכים ריק והחבורה לקראת הקונפליקט הגדול אל מול ניגן, הפרק הנוכחי חוזר מספר ימים אחורנית ומתמקד ביוג’ין שמצטרף לשורות המושיעים בעל כורחו, או לפחות זה מה חשבנו עד הפרק הנוכחי.
אחד מהנושאים בהם עוסק הפרק היא הבדידות. הבדידות בפרק לא מובהקת משום שאנחנו לא רואים אף דמות מבודדת מהאחרות. מחנה המושיעים רווי אנשים ואנחנו נחשפים לדמויות נוספות המרכיבות את המערך שבנה ניגן. אבל בתוך המכלול האנושי הזה, שלא נותן הרבה רגעי שקט ושלווה לאף אחד, ניתן להבחין כי ישנם כמה וכמה דמויות בודדות בין שורותיו של ניגן.
המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:
הבולט שבהם הוא, כמובן, יוג’ין, גיבור הפרק. יוג’ין הוא מסוג האנשים שנראה כי נולדו בודדים. אותם אנשים שאין להם את הכלים להשתלב בחברה מרוב שונותם ובמרבית המקרים החברה מתעללת בהם או מתעלמת מהם עד שהם נסגרים וצוברים מטען רב כלפיה ושאם רק יפגשו את מי שיעורר את המטען הזה, הם ילחצו על כפתור המצת.
יוג’ין עוד לא הגיע לשלב בו הוא מוכן להוציא את כל מכאוביו כלפי אותה חברה שהתעמרה בו, אבל הפרק אנחנו זוכים לראות את הצד הזה שבולט החוצה מאישיותו. הטריגר של יוג’ין הוא ניגן, הדמות שהיא בעצם הטריגר לכל העונה והסדרה בעידנה הנוכחי.
ניגן לוקח את יוג’ין משום שהוא יכול לייצר כדורים לנשק, מצרך חשוב גם, ואולי בפרט, למערך צבאי יציב כמו של המושיעים. יוג’ין, המפוחד כהרגלו, חושש לחייו בכל רגע בו הוא עומד מול ניגן או מי מאנשיו. אך הפעם מזהה יוג’ין כי דווקא מוזרותו היא הכלי בו יוכל להשתמש כדי לעבוד אצל ניגן. וכך הוא אכן עושה.
ככל שהפרק מתקדם אנחנו נחשפים לדרכים מקוריות באמצעותן מוצא יוג’ין את מקומו בחברה. הוא מייעץ לניגן כיצד לשמר את הזומבים כך שיהיה עוד יותר קשה להרוג אותם, מלהיב את נשותיו של הרודן בכל מיני טריקים כימיים של נערים מתבגרים ובסצנה בולטת במיוחד מציג עצמו כאחד מהמושיעים הכפופים ישירות לניגן ובכך בעצם מצהיר על עצמו כאחד מסגניו.
בסצנה בה יוג’ין עוקף את התור לתרופות ודורש, תחת איום, את הכדורים הנחוצים לו (ועל הדרך לוקח כל מה שבא לו מאלו הפחותים ממנו בדרגה), אנחנו עדים להצתה ראשונה של יוג’ין העונה וכזו שעוד לא לגמרי נחשפנו אליה בעבר. אמנם היו רמזים וניסיונות של יוג’ין להוכיח את יכולותיו ולדרוש את כבודו לאורך הסדרה, אך אלו אף פעם לא צלחו. כעת הוא לראשונה זוכה למעמד בעל חשיבות, כזו אשר הייתה נחוצה לו כל חייו, ובשל כך הוא מוציא מעצמו תוקפנות מתעוררת.
אדם בודד נוסף בתוך המארג האנושי של ניגן הוא דוויט. לא מן ההכרח כי דוויט היה בודד במהלך חייו, אבל בעקבות האפוקליפסה וההיתקלות חסרת המזל בניגן- דוויט נהפך לבודד. אשתו ובניו נלקחו ממנו, כבודו יחד איתם, והוא נותר לבדו בתוך העולם המורכב של חייו. לא ראינו את דוויט בקשרים עם שאר המושיעים והעובדה כי הקשר בינו לבין שרי נהרס דחקה אותו לפינת הבדידות, לשוליים.
מתוך אותן שוליים הוא מנסה למצוא אחיזה וכשמגלים כי שרי ברחה, אנחנו זוכים לראות את ניסיון האחיזה הזה. דוויט יוצא לחפש אותה אך לשווא. הוא לא מוצא אותה, אלא מכתב שהשאירה לו עם כמה מילות פרידה על מי שהם היו ומה שהם עכשיו. במכתב כותבת לו שרי שהוא בטח לא יזכור את הבירות והבייגלה שהוא התחייב להביא עמו אם הם יאבדו אחד את השנייה והוא ימצאה אותה שוב. מה ששרי לא רואה ואנחנו כן היא שדוויט לא שכח זאת. הוא משאיר לה את שני הדברים על השולחן במקום בו קבעו להיפגש במידה והם מאבדים זה את זו. המעשה הזה של דוויט מביע על הצורך שלו לקשר אמיתי, לחזור לחייו הקודמים ולצאת מהבדידות אליה ניגן הכניס אותו.
מלבד דוויט ויוג’ין, אנחנו נחשפים גם לנשותיו של ניגן שמוצמדות אל יוג’ין כמתנה על פתרונותיו למצב הזומבים. שלושתן חושפת את בדידותן גם כן ומנסות לרתום את יוג’ין לתכניתן לרצוח את ניגן. כאשר הוא מסרב, ניסיון האחיזה שלהן נוחל כישלון. אך בדידותן נותרת וכך גם רצונן לצאת ממנה.
המפגש של יוג’ין עם ניגן ונשותיו מעלה נושא נוסף והוא הקושי של יוג’ין מול ריק ורוזיטה. ריק הוא מנהיג שמחפש לעבוד באופן אסטרטגי מתוכנן היטב, בלי הימורים מיותרים. תכונה נוספת שמאפיינת את ריק לעתים היא חוסר היכולת שלו לסמוך על כל אחד. לא רק מבחינת נאמנות לקבוצה, אלא גם מבחינת יכולת. וכך מבטו פסח על יוג’ין לאורך כל הדרך. במקביל אליו, רוזיטה השפילה את יוג’ין והורידה את בטחונו לא מעט פעמים. מהרגע בו גילתה כי רימה את אברהם ואותה, היא איבדה בו כל ערך עד אשר הבינה כי הוא יכול לייצר לה כדורים.
יוג’ין הוא דמות שצריכה חיזוקים. הוא צריך להרגיש שהידע שיש לו יכול לתרום, גם אם הוא לא באמת דוקטור, ולצד זאת הוא צריך להרגיש בעל כוח וגבריות. ניגן מזהה זאת מיד. לא ברור אם הוא מבין שיוג’ין משקר לו או לא, אבל זה גם לא משנה לניגן. כל עוד יוג’ין יספק פתרונות טובים כנדרש ממנו- יוג’ין הוא ניגן. ולכן ניגן נותן לו מקום להתבטא בדרכו שלו, על אף שקריו, ובמקביל גם מזהה את הצורך לחזק את בטחונו הגברי- כך יהיה יותר כפוף לניגן, משום שלא ירצה לאבד את שתי האחיזות הללו שניגן מעניק לו.
על אף שהפרק מציג פיתוח דמויות מעניין, הפרק עצמו לא מאוד מעניין. התמקדות בלוקיישן יחיד, בחזית אחת מתוך כל החזיתות הפתוחות של העונה, הוא משהו שאי אפשר לקבל בשלב הזה של העונה. המערכה הנוכחית מתחילה להיבנות לקראת הסיום ובשביל שהקצב יישמר והמתח העדין לא יופר, צריך לכל הפחות להראות עוד חזית או שתיים, גם אם למעט זמן.
בכל זאת, לפרק יש חשיבות מבנית. דרך היחס כלפי יוג’ין, מזכירים לנו שמה שחשוב לניגן זו ההצגה. הרי הוא מלך ההצגות, השחקן הראשי בתיאטרון אותו הוא מנהל. ככזה הוא מחפש אחרים שיכולים לתת הצגה שמשלימה את שלו וצובעת את עולמו ברעיונות חדשים. יוג’ין עדיין לא מבין זאת, אבל הוא כן יודע לבנות הצגה, בניגוד לדוויט שעוד יש בו ספק לגבי נאמנותו למושיעים.
העניין הזה של ההצגות מסביר גם את ההסכם המסודר בין ניגן לבין איזיקיאל, שהוא עצמו שחקן בעברו ומנהל ממלכה שלמה באמצעות דמותו המשוחקת ועל בסיס רעיון של הצגה.
יהיה מעניין לראות מה קורה כשההצגה תפגוש במציאות, בריק, מגי והקהילות השונות. האם יוג’ין ימשיך בהצגה שלו ויהיה לצד ניגן, או שישתמש בדמותו המומצאת כדי לעזור לחבריו הישנים בסתר? האם ההצגות של המלך ושל הרודן יחזיקו מעמד? ומה על נאמנותו של דוויט ושאר המושיעים, כנשותיו של ניגן, בתוך כל המערך הזה? האם צפויה לנו אותה התקוממות פנימית שנרמזה כבר בפרק השלישי?
יש למה לחכות, אבל, בשורה התחתונה, כל מה שאנחנו רוצים זה הרבה יותר קרול. בלי הקשר, פשוט קרול.
ציון: 3
