הביקורת השבועית של “דוקטור הו” מוגשת בחסות טום בייקר.
זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים שעשויים לגרום לכם לכתוב את הסימפוניה החמישית!
נניח ואתם נוסע בזמן שמאוד אוהב את יצירותיו של בטהובן. נניח שהחלטתם לחזור בזמן ולחזות בבטהובן בזמן אמת, אך כשהגעתם גיליתם שאין אדם כזה; מעולם לא היה ואיש לא שמע עליו. מה הייתם עושים? ונניח ואתם מחזיקים בכל יצירותיו שהבאתם עמכם על מנת שיחתום עליהן, אתם לא יכולים לדמיין עולם בלעדיו ומחליטים לפרסם בעצמכם את היצירות הללו. והנה, למעשה הפכתם לבטהובן והעולם כמנהגו נוהג ואיש לא שם לב, הכל ממשיך על כנו. השאלה הנשאלת היא, מי כתב את היצירות הללו מלכתחילה?
כך נפתח הפרק באקספוזיציה בה מסביר הדוקטור את פרדוקס הסיבתיות. הווה אומר, שאירועים בעתיד גורמים לאירועים בעבר (ואז כמובן מעבר לביצוע נפלא של הסימפוניה החמישית על גיטרה חשמלית ולפתיח גיטרות). הפרק הזה הוא הסיום של החלק הקודם מהשבוע שעבר וכפי שתהיתי בביקורות הקודמת, אני חושב שהוא בהחלט הוכיח את עצמו כראוי לעמוד עם שאר הפרקים “המפחידים” בעלי שני החלקים בעבר.
הדוקטור מוצא עצמו בעבר בכפר הסקוטי בשנת 1980, כאשר הכפר נראה כמו רוסיה הסובייטית. הדוקטור מסביר שהם אכן עדיין נמצאים בסקוטלנד אבל הכפר שימש לאימוני צבא בשיא המלחמה הקרה.
הצוות מוצא את החללית ואת הקברן, אלבר פרנטיס, ששייך לאחד הגזעים הנוראיים ביותר והמעצבנים ביותר ביקום, הטיבולים. הקברן מספר שהגופה בחללית שייכת ל”פישר קינג”, שצבאותיו כבשו את עמו למשך “עשור נפלא”. בקטע די ביזארי, הקברן נראה כמציע לדוקטור הצעות מגונות שגרמו לי לזוז באי-נוחות מסוימת…
מהו בעצם ה”פישר קינג”? האם זהו רובין וויליאמס?! האגדה מספרת על מצביא בימי המלך ארתור ששמר על הגביע הקדוש. המצביא היה פצוע ולא זז מן הגביע, ששמר אותו בחיים עד שאבירי השולחן העגול הגיעו וגאלו אותו. אני עדיין לא מבין איך זה מתקשר לפרק… אותו “מצביא” מתגלה בהמשך כאחד היצורים היותר מפחידים שנראו בסדרה, שאף גרם למבטי חרדה לא מעטים אצל הדוקטור.
בסה”כ הפרק בהחלט סיפק כמה רגעי אימה מוצלחים, בעיקר בתחום האווירה כאשר הצוות של קלרה נשאר כלוא בעתיד מתחת למים, והם נאלצים להסתתר במסדרונות חשוכים ששיוו למקום מראות שהזכירו את סרטי “הנוסע השמיני”. בייחוד היו מוצלחים הרגעים בהם קס, הקפטן החירשת, מסתובבת ומאחוריה רוח עם גרזן נגרר שהיא לא יכולה לשמוע עד שהיא מוצאת בעצמה כוחות שלקוחים מדרדוויל.
אני חושב שחלק טוב נוסף בפרק היה כאשר למעשה הסבירו את הפרדוקס בו הדוקטור נתקל כאשר “רוח הרפאים” שלו מהעתיד (שהייתה בכלל הולוגרמה) שלחה אליו בעבר מסרים דרך שיחת הווידאו עם קלרה מהעתיד. נראה לי. הם לא סתם פטרו זאת כ- Timy-Wimy וכו’ אלא נתנו דוגמה ממשית, משהו שבדרך כלל חסר מאוד בסדרה.
הפרק גם הצביע שוב על אופיו של הדוקטור כאשר עלתה השאלה האם הוא מוכן להקריב אנשים בלי לחשוב פעמיים על מנת לפתור את התעלומה. דבר שהדוקטורים הקודמים לא היו מוכנים כלל לדמיין וניסו למזער את ספירת הגופות ככל האפשר.
בסופו של יום, אני ממש מקווה שהפרקים הבאים יהיו כמו הפרק האחרון (בפרק הבא יהיו ויקינגים/בורגים! ומייזי וויליאמס בהופעת אורח!!!)
ציון: 4.5
