קראתם נכון. בכותרת יש את המילה “זומבים!” וכל מילה נוספת מיותרת.
לפני קצת יותר מעשור (בשנת 2006 ליתר דיוק) יצאה סדרת חוברות בשם “מארוול זומביז” שהסיפור בהן התרחש בעולם בו רוב, אם לא כל, דמויות הגיבורים והנבלים של מארוול הפכו… ובכן… לזומבים. הפרק השבועי של “מה אם…?” לוקח את הקונספט הקליל וכייפי הזה (לכאורה), ומשתיל אותו כיקום מקביל לעלילות הסרטים. בפרט- “מלחמת האינסוף”.
המשך הקריאה כוללת ספוילרים לפרק:
פשט- כאשר האנק פים יצא לחלץ את אשתו ג’נט מממלכת הקוונטים (צפו ב”אנטמן והצרעה” להרחבת העניין) מסתבר שהשניים הביאו איתם נגיף תת אטומי הגורם ל… ובכן… זומבים. הפרק נפתח עם ברוס באנר (מארק ראפולו) שבדיוק התרסק על כדור הארץ כדי להזהיר את כולם מהגעתו של ת’אנוס. בשונה מעלילת “מלחמת האינסוף”, באנר ההמום מגלה כי אין נפש חיה ברחובות וחושש שהגיע באיחור. שליחיו של ת’אנוס מגיעים חיש מהר לבצע את משימתם כשלפתע הנוקמים מגיעים להציל את המצב… בערך.
באנר המום עוד יותר כשהוא מגלה כי כל חבריו הפכו לזומבים אוכלי אדם. הוא מחולץ על ידי לא אחר מאשר ספיידרמן (האדסון תאמאס) והשניים חוברים אל באקי (סבסטיאן סטן) שרון קרטר (אמילי ואן קאמפ) האפי הוגן (ג’ון פאברו) וקורט (דייויד דסתמלסיאן) אותו האקר ביזארי חברו הטוב של אנטמן. החבורה מונהגת על ידי הופ (אבנג’לין לילי) מוכת האשמה, שכן אביה ואמה היו מי שהפיצו את הוירוס (משחקי מילים אחר כך), אך ספיידרמן מעודד את רוחה בנאום “עם כוח גדול” רק בלי “עם כוח גדול”, כאשר בפעם הראשונה אנחנו מתוודעים לקיומו של דוד בן ביקום הקולנועי הנוכחי באמצעות אזכור של פיטר (התרגשות!…?).
אחרי מפגש ברכבת עם ילד הפוסטר של הפרק, קפטן אמריקה, שרון והאפי נופלים לעדר הזומבים בזמן שבאקי “מפרק” חברות בת 90 שנה וחוצה את קאפ לשניים. הופ מנטרלת את קרטר הזומבית באמצעות מה שמעריצים דורשים כבר יותר מחמש שנים מאנטמן: תתכווץ- תיכנס- תגדל- תפוצץ, ובעצמה נדבקת בזומביזם (שכרגיל עובד בקצבים שונים כשהעלילה דורשת כך). החבורה מגיעה לאותו בסיב אימונים ישן בו יצרו את קפטן אמריקה, כדי למצוא תרופה למכה.
בבסיס הם פוגשים בוויז’ן (פול בטאני) שכמובן לא יכול להפוך לזומבי כי הוא “לא בשר ודם”. וויז’ן חושף בפני החבורה שהצליח להשתמש באבן המחשבה במצחו כדי להשתלט על הזומבים ולסנטז תרופה באמצעותה הוא מחזיר את סקוט לאנג- אנטמן (פול ראד) למצבו הקודם, פחות גוף, גפיים ויכולת לסתום את הפה.
באקי מגלה שוויז’ן נאלץ לשחק את תפקיד המדען המטורף, והוא מאכיל את זומבי-וונדה בפנתר השחור (צ’אדוויק בוסמן). כולם בורחים, וויז’ן מתאבד, אוקויה (דאני גרוארה) מקריבה את עצמה, ובאקי נשאר מאחור כדי להיאבק בוונדה. ספיידרמן, ראש-נמלה ושלושת רבעי פנתר שחור עושים דרכם לווקנדה- מבצר האנושות האחרון (כמובן…) כדי לעצור את האפוקליפסה, אך שם מחכה לה- למקרה ששכחנו- תאנוס! אבל… ובכן… זומבי.
ואם שרדתם את הכתיבה המטופשת שלי עד כה הינה השקל תשעים שלי בנושא: זומבים זה כיף, קליל וטיפשי. סרטי זומבים לרוב לא לוקחים את עצמם ברצינות וגם הפרק לא עשה זאת. עם זאת, ללחוץ על כל מיני כפתורי רגש כמו הקרבות ואהבות מתות, לצד חלקים ספק הומוריסטים כמו הראש של פול ראד שלא מפסיק לזרוק בדיחות ורפרנסים מיותרים… מוריד לנו… מאוד מוריד לנו. עיצוב הדמויות כזומבים והשימוש שלהם בכוחות שלהם בעודם מתים חיים צמאי דם נעשה באלגנטיות והצליח להרים לפרק הזה את הראש מעל שלולית הדם. זה, והציון על קיומו של הדוד בן. יאאא!
ציון סופי: 3
