פרידה מסטן לי – טור אישי

אוקטובר 1973, מלחמת יום כיפור. בחדר הביטחון שבקומה החמישית מצטופפות ארבע משפחות, שקט, אור חלקי ואנשים שלא כל כך מכירים טוב אחד את השני מחכים לצפירת הרגעה. באותו חדר ביטחון, הצטופפה משפחה שלפני מספר חודשים הגיעה מאמריקה, לא הכרנו אותם טוב. הילד, שהיה קצת יותר גדול ממני (ושאת שמו לצערי אני לא זוכר) החזיק ביד מספר חוברות מרוטות. כשהדקות חלפו והשעמום גדל, הוא פתח את החוברות ונשאב לעולמן, התקרבתי (כי הייתי פחות ביישן אז) דיברנו קצת, והוא נתן לי את אחת החוברות. הרגע הזה שבו החזקתי את חוברת הספיידרמן הראשונה בחיי הוא רגע שאני לא אשכח לעולם. הדפים (שלא הבנתי מה כתוב בהם) היו בשבילי כמו הגילוי של הגביע הקדוש. עולם שלם נפתח בפני וגיבור על (פיטר פרקר, לא תמיד ספיידרמן) שלא יעזוב אותי במשך 45 שנה וגם בעתיד הנראה לעין לא נראה שהוא לא יהיה אחד מהחברים הכי טובים שלי שבכל חודש אחזור "לדבר" איתו ולברר מה קורה בחייו. אותו גיבור על, שעמוד אחד חוטף בעיטה בבית הספר מפלאש תופמסון ובעמוד שני נלחם נגד דוקטור אוקטופוס, שבעמוד שלישי לא יודע איך לדבר עם נערה ובעמוד רביעי מציל אנשים משריפה, מישהו, שיכול להיות אתה, או אני, או הילד הזה של המשפחה שהגיעה מאמריקה. מאותו רגע, הייתי שבוי בעולם שסטן לי יצר, הייתי שבוי במדיום הקומיקס.

העולם הרגשי שלי, מאותו זמן פחות או יותר, ובוודאי שנתיים או שלוש מאוחר יותר כאשר כבר התחלתי לקרוא אנגלית, עוצב על ידי שני דברים מרכזיים, עולם הקולנוע וסטן לי. העולם שסטן לי יצר הוא עולם שגרם לי לרצות להיות אדם טוב יותר. העולם שסטן לי יצר לימד אותי מה היא אנושיות, מה הוא גיבור על ובעיקר, שגיבורי על לא נמצאים רק מתחת לתלבושת אלא, שהם נמצאים בלב. סטן לי יצר עולם שהיה לי כיף לעקוב אחריו, עולם, שהדמויות בו היו חברים טובים שלי, כאשר קרה להם משהו רע, זה השפיע לי על המצב רוח. כאשר הייתה חוברת ללא סיומת שלא הצלחתי למצוא את החוברת הבאה בסדרה (ובשנות השבעים והשמונים למצוא חוברות קומיקס על פי סדר יציאתן זו הייתה משימה לא קלה בכלל) הייתי מתוסכל.

מדיום הקומיקס הוא מדיום מדהים בעיני, הוא מדיום שמקשר בין עולם הקולנוע והספרות, יש לו איכויות קולנועיות וגם ספרותיות ואתה, הקורא, נשאר תמיד אקטיבי בקריאה וחייב לדמיין מה קורה בין השורות, חייב לדמיין את הקולות, תנועות הגוף והדמיון הזה מכניס אותך הרבה יותר עמוק לעולם. וסטן לי יצר עולם, הוא יצר יקום שלם שחלקו מקורקע במציאות וחלקו בעולם הפנטסיה, הוא יצר עולם שאני הצלחתי למצוא את עצמי בו. הוא יצר עולם שבכל פעם שבמציאות היה לי קצת לא טוב או קשה (היי, אני לא הייתי בדיוק מסמר הערב בערבי כיתה) נשאבתי לתוכו ותמיד הצלחתי למצוא, כמעט בכל חוברת, איזה משפט שהתייחס לתחושות שלי, או דיאלוג שנתן לי השראה או איזה פאנל שהרגשתי שצוייר ונכתב במיוחד בשבילי. סטן לי יצר לי את ארץ הפלאות שהיה לי כיף לחזור אליה חודש אחר חודש, להסתובב בין האנשים שאני מכיר כבר שנים, לצחוק איתם, לבכות אתם, להיות מתוסכל איתם. לחגוג איתם רגעים שמחים ולהתאבל ברגעים עצובים.

סטן לי הראה לי שבעצם כל אחד יכול לעשות שינוי, אם זה שינוי קטן בחיי אדם או אם זה שינוי גדול יותר בחיי קבוצה, קטנה או גדולה. סטן לי לימד אותי שהשינוי שאנחנו עושים בחיים של אלו הקרובים אלינו הוא החשוב ביותר, ואם הצלחנו לעשות שינוי לטובה, אנחנו את שלנו עשינו, את האחריות שלנו, לשימוש בכוח העל האנושי שלנו, מילאנו. סטן לי לא פחד לגעת בנושאים קשים, הוא לא פחד לתת פתחון פה לאנשים מכוערים, לא מקובלים, בעלי נכות ובעיקר, הוא ידע, שכל גיבור על זקוק לחיבוק ולא משנה עד כמה הוא חזק או שרירי. וסטן לי חיבק את הגיבורים שלו, ובתמורה, הוא חיבק את הקוראים שלו. ואני הרגשתי שהוא מחבק אותי. מדהים אותי איך לאדם שלא פגשתי מימי יש יכולת להשפיע כל כך על החיים שלי (וכנראה על חיים של עוד מיליוני אנשים), איך אדם אחד, שלא החלפנו מילה אחת כל החיים, יכול ללמד אותי דברים ובעיקר, איך אדם אחד יכול להיות אחראי על עולם רגשי של אדם אחר, בלי שנייה אחת של דיבור משותף.

היה לו כוח גדול והוא השתמש בו באחריות גדולה.

הוא יחסר לי.
אלון רוזנבלום (מקים ועורך אתר "מולטיוורס")

no1_great_power_comic

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s