אחרי שני פרקים שהיו בשני קצוות קשת האיכות (פרק ראשון טוב, פרק שני מבולגן לחלוטין) מגיע הפרק השלישי ובתקווה, מייצב את הסדרה מבחינת הטון, הקצב וכמות הסיפורים והדמויות שבהם תעסוק העונה. במקום להתפרש על יותר מדי סיפורים דמויות וזמנים, הפרק השלישי מתמקד בשלושה מוקדים ושם בפרונט של העלילה, הפעם, את דיגל ואשתו, לילה.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לפרק:

בתחילת הפרק, כהמשך ישיר מסוף פרק 2, פליסיטי מנסה להניע את גלגלי הרגש אצל סוכנת ה-FBI סמנדה (כן, עם ד’) ווטסון. אולם, כפי שהסדרה הזו אומרת לנו פעם אחר פעם, גלגלי הצדק הבירוקרטים עובדים בקצב ובצורה שונה שאינה תמיד קשורה למציאות של הרחוב. בעוד פליסיטי רוצה לנקוט בעמדה ולהלחם מול דיאז, הסוכנת ווטסון מעכבת את העניין בטוענות שווא. “זה לא צדק” פולטת פליסיטי ועוזבת את המשרד.

באופן כללי, הסדרה מעלה סימני שאלה מוסריים, האם החוק הוא באמת הדבר הטוב ביותר כדי להביא לנו צדק, האם הויג’ילנטים שצצים ברחבי היקום הטלוויזיוני והקומיקסאי, כל כך טועים? האם יש מקום לשני הגופים, שכאשר אחד לא מצליח, השני נכנס במקומו ומסיים את העבודה? ובעיקר, האם לחוק היבש יש בכלל מקום היום? האם החוק הוא רלוונטי? במספר מקרים, התשובה היא, “לא”. גם בפרק הנוכחי, הסוכנת ווטסון, שכל כך מגנה על החוק ועל ההליך הנכון, מבינה שכדי להשיג תוצאות, צריך לצאת מהקווים הרגילים ומצטרפת לפליסיטי במבצע לתפוס את דיאז. כמובן, שכדי לצאת ידי חובה היא אומרת: “ברגע שאנחנו תופסים את דיאז, אנחנו חוזרים להתנהל אל מול החוק היבש והכתוב” אימרה שהיא, כמובן, לא מאוד ריאלית.

בבית הכלא אוליבר קווין ממשיך לנסות לגלות את מיקומו של דיאז. אחרי שנפתר מהשוטר המעיק על חלק מהאסירים הוא מגלה כי מי שהזמין את ההתקפות עליו הוא “השד” (the Demon) ורק לו יש את המידע המלא על מקום המצאו של דיאז. קווין רוצה להגיע לאותו Demon שנמצא בכלל במחלקה אחרת לחלוטין בבית הכלא. כמובן שהניסיונות האלה יובילו אותו לקרב מגע האבקות עם עוד כוכבים, להנאת האוהדים שאהבו מאוד את מה שסטיבן אמל עשה בזירת ה-WWE. בסוף הפרק קווין מגלה כי ה-Demon נמצא ב- Level 2 והדרך היחידה להגיע אליו היא לפצוע כמה שוטרים, כדי שיואשם בתקיפה ויועבר למקום שנחשב לגרוע ביותר בכלא.

מה לא היה בפרק הזה? לא היו פלאש-פורוורדים, וזה היה נהדר, הסיפור של הפרק לא נעצר, לא התפזר ובסופו של דבר, לפחות נכון להיום, הפלאש פורוורדים בעונה השביעית לא ממש מעניינים ולא מאוד מקדמים את הצופה לשום מקום רציני. החוסר של הפלאש-פורוורדים הוא ברכה והלוואי והייתי יודע שזה יישאר ככה עד סוף העונה. מספיקים לנו שלושה מוקדי עניין, אוליבר בכלא, דיגל אשתו ואנשי ארגוס, פליסיטי ושאר צוות החץ שמנסים למצוא דרך לתפוס את דיאז. אין שום צורך להוסיף עוד דמויות ועוד קווי עלילה לפרק ועונה שכבר די עמוסים.

העלילה מתרחבת ומגיעה אל העולם האמיתי, בעיקר לציריך שבשוויץ. דיגל, אשתו לילה וקרטיס מנסים לפרוץ לבנק שמור היטב בעזרת תמונה מזוייפת אשר בעזרתה יוכלו להתקרב למחשב המרכזי ולהוריד את כל המידע שיש על העסקאות שנעשות בבנק הזה, לא ממש היה לי ברור מדוע הם עושים את זה ומה הם מצפים לגלות, אבל זה די ברור שארגון ARGOS שבו הם חברים, הוא קרקע נהדרת לתיאוריות קונספירציה. המהלך הזה לא כל כך ברור, ונראה קצת שהמפיקים רצו לסבך את העניינים בלי שום צורך אמיתי, אבל עדיין, מדובר בסצינה יחסית מותחת שעשויה טוב, ככה שהיא עוברת די חלק. הסצינה הזו היא גם בסיס לדרמה נוספת בפרק, אובדן האמון של דיגל בכוונות אשתו, לילה. כמובן, שהדרמה הנוספת הזו צצה ונעלמת באותה מהירות, סצינה אחת הוא חושד בה שהיא פועלת מאחורי גבו, חמש דקות אחר כך הוא חוזר עם הזנב בין הרגליים, מתנצל והכל חוזר להיות כשורה. קצת מבאס.

בחזרה בכלא, השבוע יש בעיקר סצינות מכות וקרבות מגע עם כמה משפטים גנרים כדי להראות לנו עד כמה אוליבר קווין הוא גבר גבר ועד כמה הוא לא צריך את החץ, הקשת והתלבושת כדי לבצע דברים הרואים. פליסיטי מצליחה לארגן את צוות הפלאש, יחד עם סוכנת ה-FBO ווטסון ומשכנעת אותם לצאת לתפוס את דיאז. ואיך עושים זאת? הרי אמרנו שהדרך המקובלת של החוק לא עובדת, אז… קודם כל פליסטי מתוודה שהיא השיגה את המידע כי היא צוטטה למשרדה של ווטסון ועכשיו עליהם לפרוץ למשרדי ה-CDC בניסיון לתפוס את דיאז שבעצמו אמור לפרוץ לשם. במהלך הפריצה, מעשה לא חוקי, ישנו דיון בין ווטסון ופליסיטי על המשמעות של להיות ויג’ילינטה, המשמעות של לפעול במסגרת החוק וגם מה המשמעות שיש לפעולות מחוץ לגבולות החוק.

דיאז וה-Longbow Hunters מגיעים למעבדה בחיפוש אחר נסיוב מסויים. הסצינה הזו, שמחולקת למספר מוקדים ב-CDC עשויה היטב ומספקת כמה קטעי אקשן מעולים (טובים יותר מאשר קטעי האקשן בבית הכלא, למשל). קטעי האקשן הללו מסתיימים בכך שדיאז וחבורתו מצליחים לברוח (בכל זאת, אנחנו רק בפרק השלישי ויש לנו עונה שלמה לפנינו, לא ציפיתם שיתפסו אותם מהר כל כך, נכון?).

לילה, אשתו של דיגל, אשר נתפסה בקלקלתה, ממשיכה את התמה שחוצה את הקווים (כשמו של הפרק) בין החוקי היבש, לבין עשיית צדק בדרכים אחרות, גם היא אומרת: “לפעמים צריך לחצות את הקווים למען טובת הכלל”. בכלל, נראה כי הסדרה דוחפת לכך שאנשים פרטיים יקחו את החוק לידיים ויעשו מה שצריך “לטובת הכלל”. הפרק הנוכחי מראה לנו כי אנשים מכל השורות של האוכלוסיה, אם אלו כאלה שעובדים למען החוק ב-FBI, אנשים פרטיים (רמירז) שוטרים או אנשי חליפות של ARGOS, כולם מבינים שהחוק, במתכונתו הנוכחית, לא תמיד עוזר להשיג צדק ובמקרים מסויימים רק מהווה מכשול ואם רוצים להשיג תוצאות, צריך “לחצות את הקווים”. מסר שהוא עשוי להיות מסוכן בידיים הלא נכונות.

אנחנו מסיימים את הפרק בשתי פיסות מידע חשובות. הראשונה, פליסיטי ורמירז הצליחו לתפוס את ה-Silencer מהצוות של דיאז, והשנייה היא דיאז, שמנסה על עצמו את הנסיוב שגנב, נסיוב, שמעניק לו כוחות (על?). המשך יבוא.

ציון: 3.5