אי שם בשנות ה80, ספיידרמן, בקומיקס, נתקל בחייזר שחור שמנוני שהופך לחליפה משנית עבורו ומעצים את כוחותיו. כשהגיבור השכונתי החביב שלנו מבין שהחייזר אלים ומסוכן לבריאות, הוא ממהר להיפטר ממנו. כאן נכנסים לתמונה דייב מיצ'ליין וטוד מק'פארלן (ספון), שמחברים את החייזר אכול השנאה לספיידרמן, עם העיתונאי אדי ברוק, אוייבו המושבע של פיטר פארקר. התוצאה- וונום. מפלצת רצחנית בעלת כל היכולות של ספיידרמן, עם מטרה אחת פשוטה- להרוס לפיטר פארקר את החיים, ואת שמו הטוב של ספיידרמן.

לאלו שמכירים את הכתובים, הדמות היא אחד האויבים הנערצים ביותר של איש העכביש ואחת הדמויות המורכבות של אותם שנים. בשנת 2007 הופיע וונום לראשונה על מסך הכסף בגילומו של טופר גרייס ב"ספיידרמן-3" של סאם ריימי, צילק לכולנו את הנשמה, ונעלם חזרה אל המסך הקטן ודפי הקומיקס.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט:

עשור וקצת אחר כך, הבמאי רובן פליישר ("זומבילנד") מתחייב לתקן את העוול, להחזיר את הדמות לגדולה, ואולי לפתוח איתה יקום קולנועי עבור "סוני". את אדי ברוק מגלם הפעם לא אחר מאשר טום הארדי ("מקס הזועם שביל הזעם", "עלייתו של האביר האפל"), מי שיצר לעצמו שם של שחקן קשוח לא פחות מקלינט איסטווד של ימינו.

הרמת הגבה הראשונה שלי (ושל שאר העולם) הייתה עם הידיעה על הכוונה לנתק לחלוטין את הסיפור מדמותו של ספיידרמן. הרי איך אפשר לדבר על דמות שנבראה מתוך דמות אחרת, בלי להתייחס לדמות האחרת כלל? ובכן, פליישר והארדי יחדיו החליטו לתקוף את העניין במלוא העוצמה. התוצאה? זה בהחלט וונום. זה בהחלט מהנה. זה פשוט משהו חדש, אחר ולא קשור לכלום.

אדי ברוק (הארדי) הוא עיתונאי חד לשון המרוויח את לחמו מחשיפת שחיתויות תעשיתיות. מרדף עיקש אחר תאגיד "החיים" ובראשו קארלטון דרייק (ריז אחמד), מסבך את ברוק וגורם לו לאבד הכל, עבודה, דירה, אירוסין לאן וויינג (מישל ויליאמס) ובכללי רצון להילחם עבור "האזרח הקטן". כשאחד הניסויים של דרייק מביא למספר קורבנות רב, ברוק מתערב ומוצא עצמו פונדקאי עבור הסימביוט וונום, אורגניזם טפילי המעניק לו יכולות מפלצתיות. כעת על ברוק וונום לפעול יחד כדי לעצור את דרייק, המתכנן לכפות על המין האנושי את השלב האבולוציוני הבא.

כמו שצפוי מסרט ששובר נוסחאות או לא נאמן למקור, הביקורות הראשונות על הסרט קוטלות אותו ללא רחמים ולמרות שיש בהן מן ההיגיון, כמו העובדה שחלקים גדולים בסרט לא מתחברים יחד, או שכמה אפקטים פה ושם לא עושים חסד לדמות, קיימת כאן מידה לא מבוטלת ואפילו גדולה של הנאה.

נתחיל בדבר הברור מאליו, הכימיה בין ברוק לסימביוט. וונום הוא בעצם דמות שהיא שתי דמויות. אדי ברוק, העיתונאי הכושל, וונום עצמו, החייזר שרוצה לערוק ולהיות חופשי. כל דקה שהארדי מדבר אל עצמו (הן כאדם והן בקולו של החייזר) היא פשוט כיף טהור. השותפות בינהם לפעמים כתובה בצורה עצלה, אך ההומור והדינמיקה שלהם כ"צוות" מכפה על החסרונות הללו. כאן בערך עניין המשחק נגמר, שכן גם דמויות הנבלים וגם שחקני החיזוק כמעט ולא מורגשים כלל. אפשר להסתכל על זה בצורה חיובית ולתת את הפוקוס לברוק, אבל לפעמים צריך לתת במה גם לאחרים.

פסקול הסרט מתחיל אומנם בצורה מאוד צורמת, אבל משתפר לאט לאט והופך לחלק מהחוויה. האפקטים הרבה יותר משכנעים וטובים מהטייק האחרון על הדמות ב2007 (טוב, זו לא באמת תחרות. טופר גרייס וריימי כנראה אוכלים המון כובעים עכשיו). וונום נראה, זז, נלחם ומתנהג בדיוק כמו בקומיקס. וכן, אומנם הסרט הוא לבני 13 ומעלה, אבל יש אכילת ראשים מסוימת.

מי שממש אוהב את הדמות יהנה מלא מעט הפתעות קטנות מהכתובים כך ששימו לב (לי אישית היו כמה שממש הרטיטו את הגוף). העריכה לעומת זאת, כמו שהרבה מבקרים טוענים, יכלה להיות אחרת. חלקו הראשון של הסרט המבסס את דמותו של ברוק, יכל להיות קצר יותר, וחלק מבניית הדמות של הנבל של אחמד הייתה יכולה לקבל המון עוצמה אם הייתה נרמזת יותר מאשר נדחפת בכפית.

כן, אין כאן שלמות. זה לא קרוב אפילו להיות סרט מצויין. אבל "וונום" אכן מהנה ונותן במה מסוימת לאותה דמות משוגעת שהייתה נבל לאחד מגיבורי העל האהובים ביותר בכל הזמנים. זה לא מה שציפינו לו, זה משהו חדש. נקווה שיתפס למעלה מכאן והלאה.

הישארו במקומכם בזמן כותרות הסיום! אל לנו לשכוח! אומנם "סוני", אך עדיין סרט של "מארוול".

ציון: 4