צפייה מן העבר: 25 שנה ל"שתיקת הכבשים"

לקראת ההקרנה המיוחדת שאנו עורכים, ביום חמישי ה-28.1, בסינמטק הרצליה לציון 25 שנה ליציאת הסרט "שתיקת כבשים", גל פלודה התיישב, חזר למחוזות המתח וגילה שהסרט מחזיק מעמד, ובגדול… מדוע? בשביל זה הוא צריך 2400 מילה.

ובכן, אדוני החוקר, ההיכרות הראשונית שלי עם ד"ר חניבעל לקטר הייתה איפשהו בסביבות 1989, בזמן היותי מתבגר צעיר שחיפש מותחן חדש לקרוא בספריה, לאחר שסיים את כל מה שהיה לסטיבן קינג להציע באותו הזמן. ציור עטיפה מיוחד במינו משך את עיני לספר בשם "דרקון אדום" של סופר שלא הכרתי, בשם תומאס הריס ובין דפיו היה אחד הסיפורים המרושעים אך המרתקים ביותר שיצא לקרוא עד אותה עת.

the-silence-of-the-lambs-hannibal-threat

סיפור של חוקר FBI בשם וויל גרהם אשר רודף אחרי רוצח סדרתי אכזרי בשם "פיית השיניים" ולשם כך נעזר באבחנותיו של הפסיכולוג והפסיכופת הכלוא, ד"ר חניבעל לקטר. למרות שהעבר שלי עם ספרי סטיבן קינג היה אמור "לחסן" אותי, קריאת "דרקון אדום" (שפורסם במקור בשנת 1981) הייתה חוויה מצמררת אך מענגת וכמובן שמיד חיפשתי עוד מהיופי הזה, אך לא היה בנמצא.

באותו זמן (נא לזכור שמדובר בפרהיסטוריה הקדמונית טרם היות האינטרנט והגוגל) לא ידעתי שהריס כבר הספיק לכתוב מעין ספר המשך בשם "שתיקת הכבשים" (שפורסם בשנת 88' באנגלית) ולכן הופתעתי לגלות בתחילת 1991 כי יוצא סרט שבו מופיעה דמותו של לקטר והעלילה נשמעת לי מאוד מוכרת – חוקרת FBI שמתחקה אחרי רוצח סדרתי. הייתי משוכנע כי מדובר באיזשהו סוג של עיבוד לספר ההוא (התרגום העברי ל"שתיקת הכבשים" יצא רק ב-92' אחרי הצלחת הסרט).

Sir Anthony Hopkins feiert seinen 60. Geburtstag

לצפייה הראשונית ההיא בקולנוע השכונתי גררתי את אבא שלי, לא חובב גדול של סרטי מתח, וחוששני כי מהחוויה המלחיצה ההיא הוא לא התאושש עד עצם היום הזה.

הסרט, שהזניק לסטרטוספרה את הקריירות של הופקינס ופוסטר, שחקנים מוערכים גם לפניו (פוסטר כבר היתה עם פסלון אוסקר בכיס), נשאר ציון דרך קולנועי בז'אנר המותחנים הפסיכולוגיים וסרט משפיע בתרבות הפופ בכלל, עם שלל דימויים שהפכו להיות מזוהים איתו. הקונגרס האמריקאי אף רואה בו נכס היסטורי, תרבותי ואסתטי חשוב מספיק כדי לשים אותו ברשימת ספריית הקונגרס ולשמר עותק שלו בספרית הסרטים הלאומית.

צפייה חוזרת מוכיחה כי למרות השנים שחלפו (25 שנים זה לא צחוק), "שתיקת הכבשים" נשאר סרט סופר אפקטיבי שנשען לא רק על תצוגת משחק מרשימה אלא על עבודת בימוי מדויקת ואינטליגנטית של ג'ונתן דמי, במאי שעד אותו זמן ביים בעיקר קומדיות רומנטיות כמו "משהו פראי" ו"נשואה למאפיה" (ממש כמו הקריירה של רוב ריינר לפני "מיזרי", דבר שהזכרתי בסקירה קודמת שלי).

המשך בעמוד הבא: מאחורי הקלעים של "שתיקת הכבשים"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s