הראשון, היה טוב אך נישתי. השני, הביא את ההיפ וקהל המעריצים, והשלישי? הדרן חביב וכייפי. פו הפנדה חוזר, רעב מתמיד לצדק ונודלז, אפילו עם חלק מהקהל (שהוא לא ילדים) כבר שבע לחלוטין.

אחח, קונג-פו פנדה. כשהכרנו לראשונה ב2008, היית סרט מהנה, יפה ומצחיק שלא הרבה הכירו. אנימציה מרשימה, עיצוב דמויות מקסים וצבעוני בלויי קאסט מקצועי (אך לפעמים מבוזבז. אני מסתכל עליך, ג’קי צ’אן) וכתיבה מבדרת עד טיפות בתחתונים (אחדות). מאז, צמח לו סרט ההמשך שהביא עמו אופל, דרמה וטון טראגי שהתערבבו להם יחדיו והצליחו למשוך אליך קהל מעריצים אדיר! ההייפ היה כל כך מטורף, עד שאנשים הלו לחשוב שדמויות הפנדרן מ-“world of Warcraft” היו העתקה של פו (ולא להפך כמו במציאות). הכל היה טוב ויפה, עד שדרימוורקס התחילו לראות בסרט כעוד פרה חולבת שמטילה ביצי זהב, ושהגיע העת לחנוק אותה עד תום! (או לפחות עד ההמשכון הבא).

למי שנשאר עד לדקה האחרונה ב”קונג פו פנדה 2″, חיכתה “הפתעה”- פו (ג’ק בלאק) הוא לא הפנדה האחרונה בעולם, וישנו עמק נסתר מלא בפנדות. בזמן שפו מתכונן להפוך מתלמיד למורה, שלב נוסף בהכשרתו כאמן קונג פו, מגיע אל העיר פנדה שמן נוסף בשם לי-שן (בראיין קרנסטון), שמתגלה כאביו הביולוגי של פו. מול כל ההתמודדות של להיות מורה, ובנוסף להכיר בעובדה שיש עוד פנדות ולחדש את יחסיו עם אביו, פו נאלץ להתמודד מול איום חדש- קאי! (ג’יי ק’יי סימנס) אדון האימה! חיית הנקם! אימת ה…הבנתם את הפואנטה, לוחם רפאים שאוסף את אנרגיית החיים של לוחמי קונג פו והופך אותם לחיילו הפרטיים. כשקאי מאיים על שלום העולם, רק לוחם הדרקון האגדי יכול להציל אותו, אם רק יצליח לגלות איך.

אנימציה מרהיבה, אמרנו? התנועות של אומנויות הלחימה והשימוש בחיות כדי לתאר אותן, מדליק כמו בפעמים הקודמות. עיצוב מרשים, אמרנו? לצד הדמויות המוכרות כמו פו, שיפו (דסטין הופמן) והחמישייה הזועמת, מוצגות לנו כמה דמויות חדשות ומבדרות כמו גם חזרתם והופעת אורח של דמויות מהסרטים הקודמים כמו מאסטר אוגווי (רנדל דוק קים) בובה בצורת טאי לונג (הנבל מהסרט הראשון) ופלאשבק בו מוצג שאן (הנבל מהסרט השני).

משחק נהדר, אמרנו? ג’ק בלאק חוזר לגלם את פו, עם שנינות נהדרת וסלאנג מקפיץ כשלצידו…ערימה של כשרונות משחק שקיבלו לא יותר מפסקה לכל הסרט, החל מאנג’לינה ג’ולי המגלמת את טיגריס, דרך לוסי לו (וויפר) שכמעט לא מדברת, סת’ רוגן (מנטיס) ודייויד קרוס (קריין) עם דיאלוג ובדיחה אחת כל הסרט, ג’קי צ’אן (מאנקי)…אין מה לומר, ועד לדאסטין הופמן שנזרק לשולי השוליים.

החיובי מבחינת משחק היא דמותו של קאי (שאם מאייתים הפוך יוצא יאק, סתם לידע כללי). סימנס כרגיל עושה עבודה נהדרת בגילום אחד הנבלים המצויירים היותר מהנים של השנים האחרונות. לרוע המזל, סימנס הוא נקודת האור היחידה מבחינת משחק בסרט הזה להבדיל מבלאק. קראנסטון בתפקיד “אבא-פנדה” מרגיש כמו לא יותר מסתם גימיק שנזרק לצורך יחסי ציבור. אפילו הדמות המעצבנת של פינג (ג’יימס הונג), אביו המאמץ של פו, הייתה יותר מעניינת מפנדה-אייזנברג.

אז מה נשאר לנו? סיפור. אה כן, הסיפור. אם היינו בסרט הראשון בסדרה, עוד הייתי מתלהב. אך מדובר שוב בנוסחת ה”יש איום על הכפר! האם אני מסוגל לעזור? בוודאי שכן! כי קונג פו!”. מעט לעוס ואפילו במקרים מסוימים מגוחך מאוד. מה גם שאם זו הפעם הראשונה שלכם בעולם “קונג פו פנדה”, תצאו מאוד מבולבלים מהאזכורים לסרטים קודמים והשימוש במרכיבים מהם.

אך זהו עולמינו, בו תעשיית סרטי האנימציה לפעמים מוותרת על איכות כדי למקסם רווחים מרעיון טוב. “קונג פו פנדה 3” מצטרף אל “מדגסקר”, עידן הקרח” ו”מכוניות” כמטחנת הכסף החדשה. נכון, הסרט לא רע ויש לו נקודות אור משמעותיות. אך קצת יותר מאמץ לרגש ולבדר, ופחות מאמץ “לרצות את הילדים” היו מביאים את הכותר הנ”ל למקומות מאוד טובים. ולמילת סיכום- תעצרו פה “דרימוורקס”, תעצרו פה, את פו.

ציון: 3.5