אנימציה 2015: מותגים, נוסטלגיה ורגש

שנת 2015 הייתה רוויה בלא מעט סרטי אנימציה, חלקם שייכים לאולפנים גדולים, חלקם מגיעים ממדינות שאינן ארצות הברית (צרפת או גרמניה) וחלקם יצאו מפס ייצור בעל רמה נמוכה יחסית. צפיתי בבולטים ביותר ולרוב חזרתי לביתי עם חיוך, מוקסם מהיצירה שזה עתה ראיתי על המסך. היו גם פעמים בהן… לא.

2015 הייתה השנה שהוכיחה יותר מאי פעם, שאנימציה היא בהחלט לא רק לילדים עם חזרתם של סיפורים קלאסיים אל המסך, כמו "הנסיך הקטן" ועלילות חבורת פינאטס. אך לא רק הדמויות מעוררות רגשות הנוסטלגיה נגעו בלבם של בני דור ההורים אלא גם הסיפורים עצמם, כמו "הקול בראש" המרגש עד דמעות. לצד פריחת הז'אנר היו כמובן גם סרטים שסבלו ממחסור יצירתי וקיבעון של התעשייה בייצור כסף על פני איכות, דוגמת "המיניונים" ו"הדינוזאור הטוב". לכן, כדי לעשות קצת סדר, הנה עשרת סרטי האנימציה הבולטים של השנה, מהפחות טובים ועד למצוינים.

10. המיניונים

Minions001

נכון, קשה שלא להתאהב ביצורים הקטנים הצהובים והמטורפים ששרתו את "הארכינבל" גרו כשניסה לגנוב את הירח ("גנוב על הירח") או כשניסה לכפר על עברו ("גנוב על המיניונים"), אבל אם נשים את ההיסטוריה של "המותג" בצד נקבל מותג; זול, טיפשי, נטול כל ערך או מוסר השכל לילדים, שפשוט משתולל ומחפש בננות. העובדה שהסרט הוא גם המשכון שלישי, או ספין-אוף לסדרה (כמו הפינגווינים ממדגסקר) מוריד מאיכותו כיצירה מקורית ומעניינת. תודה לכם, מיניונים יקרים, שניוונתם את ילדינו ומילאתם את פייסבוקיינו בממים חסרי כל קשר אליכם. העובדה שהסרט ניצב במקום השישי ברשימת הסרטים הריווחיים של השנה, לא מיטיבה איתו (וגם לא עם המין האנושי).

9. הדינוזאור הטוב

THE GOOD DINOSAUR

כל מי שמכיר אותי יודע שאני מטורף על דינוזאורים ועל סרטי דיסני/פיקסאר. חיבור בין השניים היה אמור להיות אידאלי עבורי. אבל כגודל ההבטחה, כך גודל האכזבה. הסרט יורק לא רק לדרוויניזם בפרצוף (בלי אגודלים אי אפשר לעבור מהפכה חקלאית!) אלא גם מזלזל בקהל היעד הנאמן שלו ע"י מיחזור אינספור עלילות (ספרתי לפחות חמישה סרטים קלאסיים של דיסני דחוסים לתוך התסריט). עוד נקודה לרעת הסרט היא חוסר התיאום העיצובי בין רקעים שנראה כי נשלפו הישר ממשחקי מחשב כמו Skyrim הריאליסטי לבין דמויות קרטוניות וצבעוניות מדי. אה כן, ולתת לילדים להיכנס לסרט שבו עורפים לחיפושית את הראש או טורפים גור שועלים חמוד – מתכון לפוסט-טראומה בעתיד.

8. פדינגטון

Paddington016

לא מדובר באנימציה פרופר, אך בואו נזכור את סדרת הספרים, הקומיקס והטלוויזיה של הדוב הבריטי האהוב בעל החיבה לחמאת בוטנים. גדלתי על פדינגטון ועד היום מדובר באחד הזיכרונות הנעימים ביותר של הילדות המוקדמת שלי, אבל הגרסה העכשווית הריאליסטית שלו די פספסה מבחינתי. לא מדובר בסרט איום ונורא, אך הדוב המציאותי והמגושם עד אסון הרגיש לי יותר כמו גרסה בריטית לקופיקו (אם חושבים על זה, זה לא בהכרח רע… But still). אולי tם כל הסרט היה באנימציה (בדומה למה שספילברג עשה עם "טין טין") הוא היה מדייק יותר עבור המעריצים הוותיקים.

7. שון כבשון

Shaun the Sheep Movie027

נכון שהוא במקום די נמוך ברשימה, אך עדיין מדובר בסרט מקסים שמבוסס על סדרת אנימציה מקסימה לא פחות. הסדרה פונה לטווח גילאים מאוד, מאוד, מאוד מאוווווווד מצומצם, אך הסרט חוצה את כל הגבולות. הברקה נוספת מבית היוצר של אולפני ארדמן, אשר מצליחים להשאיר את סרטי הסטופ-מושן בחיים (ואיזה חיים נפלאים) בעולם הדיגיטל והתלת-מימד המתפתח. החיסרון היחיד שלו הוא שלא היו לי ילדים לקחת לצפות בו.

6. בית

Home review 02

ל"בית" יש מקום קטן אצלי בלב. מדובר בסרט הראשון שסיקרתי עבור האתר בקטגוריית אנימציה. ולמרות שהוא לא מושלם או זכה לאהדה רבה השנה, מדובר בסרט חמוד ומשעשע. דוגמה נהדרת כיצד סרטון קצר יכול לפרוח לפיצ'ר באורך מלא. המשחק, המדובבים, הצבעוניות והסיפור היו משעשעים מאוד וחרטו את "בית" ברשימת הסרטים היותר מבדרים של השנה בעיניי עבור כל המשפחה.

5. אסטריקס באחוזת האלים

Asterix screening - Header

דמיינו לכם ילד ישראלי, ממוצא פולני, שיושב בבית סבתו היקית וצופה בסרטי אנימציה בגרמנית המבוססים על קומיקס צרפתי. אסטריקס ואובליקס הם צמד הגאלים האהוב עליי בכל עולם האנימציה. גם כשעברו אל עולם הריאליזם (אוי, ז'ראר דפרדייה) לא העזתי לפספס אף לא סרט אחד בכיכובם. הפעם קיבל חומר המקור עיבוד ממוחשב מודרני באנימציה. ויזואלית – מרשים ביותר; אך סיפורית הייתי מצפה גם כאן לחידושים. למרות מגרעות מינוריות, נהניתי, ואני מצפה לעוד מהצמד החביב בעתיד.

4. הנסיך הקטן

The Little Prince028

"הנסיך הקטן" תפס אותי לא מוכן. ראיתי את הסרט בעל כורחי ובדיבוב לעברית. "כמה טוב זה כבר יכול להיות?" אמרתי לעצמי, כשעלו כותרות הסיום, הסרט (בדיבובו לעברית) נכנס לרשימת 5 הסרטים האהובים עליי לשנת 2015. אם מוקדם יותר השנה כולם אמרו על "הקול בראש" שהוא בעצם סרט למבוגרים שגם ילדים יכולים ליהנות ממנו, אז "הנסיך הקטן" לחלוטין גנב את התואר הזה. הסרט כה עמוק בכל-כך הרבה רבדים, שלי, כמבוגר, היה קשה להתמודד איתם ובמערכה השלישית כבר ייבבתי כמו ילד קטן. הסרט הוא לא עיבוד לספר במובן המסורתי של המילה, ומתרחש בשני קווי עלילה שונים: האחד, אכן העיבוד לספר; השני מתרחש בעולם "שלנו", שבמרכזו עומדת ילדה צעירה הפוגשת בסופר שכתב את "הנסיך הקטן". בסופו של דבר, העלילות המקבילות מתחברות זו עם זו. השוני בין שני הקווים השונים בסרט מודגש בוויזואליות. אם בעולם האמיתי יש שימוש באנימציה ממוחשבת רגילה, סטייל "צעצוע של סיפור", אז הקו בו מתרחש העיבוד לספר נראה כאילו כל העולם עשוי מדפי הנייר עליהם כתוב הספר. וזה פשוט מדהים.

המסרים בסרט הזה הם כאלה שבד"כ נמצאים בסרטי ילדים (שבירת מוסכמות, לא ללכת אחרי העדר, להשתמש בדמיון, לא להיכנע לקונבנציות), בטח בסרט מהסוג הזה. אבל הדרך שבה המסרים עברו לקהל הייתה כ"כ מקורית ומוצלחת שזה הצליח לעבור גם אליי. הסרט משחק על הקו שבין המציאות לדימיון, לפי רוח הספר, עד שבנקודה מסוימת הקו הזה נהיה מאוד מטושטש ועל הקהל להחליט מה אמיתי ומה לא. מה שהופך מערכה שלמה בסרט לחוויה סוריאליסטית שרק מוסיפה לבגרות היתר שיש לסרט הזה. בשורה תחתונה, הסרט מומלץ מאוד למי שעוד ילד בלבו. אך גם למי שכבר שכח מה זה להיות ילד, הסרט הזה יזכיר לו. [רועי ברדה]

3. מפלצת של מלון 2

Hotel Transilvenia 2 - Review - Header

את הראשון מאוד אהבתי (למרות מקומו הנוכחי של אדם סנדלר בהיררכיית השחקנים בהוליווד), אך את סרט ההמשך אהבתי עוד יותר. "מפלצת של מלון 2" מצחיק, יפיפה, מתאים לגדולים ולקטנים ולחלוטין מטשטש את העובדה שמדובר בהמשכון (או בסרט של סנדלר) עם דמויות קרטוניות ומטורפות בדמות מפלצות קלאסיות ורפרנסים מודרניים. "מפלצת של מלון 2" הוא ללא ספק אחד הלהיטים הגדולים של סרטי האנימציה השנה.

2. סנופי וצ'ארלי בראון- פינאטס הסרט

PEANUTS

שני הדברים היחידים שהיו שליליים בסרט הזה הם השם שנתנו לו בישראל והעובדה שהוקרן בדיבוב לעברית בלבד. מעבר לכך, מדובר בעיבוד נאמן ביותר לקלאסיקת הקומיקס שיצר צ'ארלס שולץ אודות חבורת הילדים הפרועה והכלב רב התושייה, סנופי. השימוש באנימציה תלת מימדית במסווה של אנימציה קלאסית מדויק להפליא ויוצר חן ונועם לעין תוך שמירה על כל יסודות הבסיס שהפכו את פינאטס לאהובים כל כך. הסיפור נשאר ללא פגע והדמויות מתוקות מתמיד.

1. הקול בראש

INSIDE OUT

אולי לא מפתיע, כי בכל זאת הסרט ניצב במקום הראשון ברשימת הסרטים הטובים של השנה של צוות מולטיוורס. לפני הפיאסקו הביזארי של "הדינוזאור הטוב", דיסני/פיקסאר הציגו סרט שאכן עומד בתואר "קלאסיקת אנימציה לכל המשפחה". הנוסחה הפיקסארית לחיפוש רגש עוברת שלב כאשר העיסוק הפעם – מה אם לרגשות היו רגשות (פוצצתי כמה ראשים? מתנצל.) על היכולות הטכניות אין מה להרחיב, הסרט צבעוני ומרהיב כשמדובר במתרחש בראשה של ריילי, וריאליסטי ומרהיב בעולם האמיתי (מדובר בדמות התינוק הכי מציאותית ויפיפייה שראיתי מימיי בסרט מצויר). לסיפור יש מטאפורה כל כך נכונה ומתאימה לכל אדם בכל גיל, מכל מגדר, גזע או מצב צבירה. המשחק של חלק מהדמויות מעט מעצבן (אני מסתכל עלייך, ג'וי) אבל לא הייתי על סף דמעות כך מאז שאמא של במבי מתה (וזה גרם לאבא שלי להזיל דמעה!) אז כן, דיסני הם שטן פיננסי ששואב בעשור האחרון את כל היקר לנו לתוכו ולפעמים מחרב אותו לצורכי מיטלטלין, אבל כשיש לך את זה – יש לך את זה, ואי אפשר לשנוא אותך בגלל שיש לך את זה.

אלו עשרת הסרטים הטובים והפחות טובים שעשו את תעשיית האנימציה של 2015. עכשיו רק נותר לקוות ששנת 2016 תייצר יותר לפני שנישאב אל עולם הרימייקים בלייב-אקשן של דיסני, ספר הג'ונגל, היפה והחיה, דמבו, טינקרבל, מולאן וכו'.

תגובה אחת בנושא “אנימציה 2015: מותגים, נוסטלגיה ורגש”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s