הביקורת השבועית של "סוכני שילד" מוגשת בחסות משרד התיירות של בחריין.
זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים!
מזה כמה פרקים שהסדרה בונה ציפיות לסיפורה האישי של מיי. אם הייתי מעניק שם לפרק, זה היה "מה שקרה בבחריין", המיקום האקזוטי השני בחשיבותו בסדרה, אחרי טהיטי.
בעוד מיי מעכלת את בקשתו של גונזלס להצטרף לפרלמנט שלו ולהביא את קולסון לדין, היא נזכרת במשימה ששינתה את חייה. שבע שנים קודם לכן מיי, נשואה באושר לאנדרו ומתכננת משפחה, נקראת להצטרף לקולסון למשימת איתור "מיוחדים" בבחריין. המטרה: אישה רוסייה בשם אווה, בעלת כוחות על שנמלטה מארצה. לפי קולסון, משתמע שאלה הימים הראשונים של "יוזמת הנוקמים" של פיורי – אותה תכנית לגיבוש צוות אנשי על או בעלי מיומנויות מיוחדות. קולסון ומיי מקבלים הוראה לנסות ולגייס את אווה אל האינדקס, לפני שיגיעו אליה הרוסים או הצבא המקומי, וטסים לבחריין בליווי חוליה חמושה המכונה "חיל הפרשים".
הצוות מאתר את אווה בבית קפה קטן במרכז השוק, מוקפת בטיפוסים מפוקפקים. קולסון מנסה את השיטה הדיפלומטית של "ניגש, מחייך, מדבר באדיבות והיא כבר תבוא מרצונה החופשי". אווה מסרבת בנימוס ומעיפה את קולסון והשולחן באוויר. הבריונים המקומיים שמקיפים את בית הקפה חוטפים את אווה, ביחד עם ילדה קטנה וסוכן שילד כבני ערובה, ונמלטים אל תוך מבנה סמוך. לאחר גיבוש תכנית זריזה, כל הסוכנים במקום נשלחים פנימה, בליווי "חיל הפרשים". מיי וקולסון נשארים בחמ"ל ומאבדים קשר עם הסוכנים בתוך דקות ספורות. בניגוד להוראות של המפקדה הראשית ולכל היגיון, קולסון מסכים עם החלטתה של מיי להיכנס לאזור המסוכן לבדה.
מיי מגלה שכל הסוכנים והחוטפים שרויים בטראנס וחוזרים על המשפט "תני לי את הכאב שלך". היא מבינה שאווה כנראה לא רק חזקה פיזית, אלא בעלת יכולות טלפתיות. מיי ואווה מתעמתות ומיי מצליחה לחסל אותה, אך הטראנס לא נשבר ומיי עומדת להיות מותקפת ע"י חבריה לצוות. מתברר שהילדה הקטנה שנחטפה היא בעצם בתה של אווה, קטיה, ושהיא הטלפאתית. מיי מתחננת שקטיה תחדל ותבוא איתה, אבל הילדה רק רוצה לצבור עוד כוח. בלית ברירה, מיי יורה והורגת את קטיה, משחררת את השבויים וזוכה לכינוי "חיל הפרשים" (מאחר ועמיתיה חושבים שהיא נטרלה את האויבים כולם לבדה); אך בחייה הפרטיים היא חווה התמוטטות נפשית שמשפיעה על כל נדבך בחייה – היא מבקשת לפרוש מתפקידה בשטח ועוברת לעבודה משרדית, וכנראה זה גם מה שהוביל לפרידתה גירושיה מאנדרו.
הזיכרונות מבחריין, בהקשר לנעשה בהווה, מסיטים את מיי חזק אל עבר צידם של גונזלס ושילד-2. היא משתכנעת יותר ויותר שקולסון מסתיר משהו, לאור הממצאים שמתגלים, כמו פרוטוקול תטא שמוזכר שוב; עולה החשד כי קולסון מגבש צוות אנשי-על, החל מהקמת בסיס סודי ועד גיוסו של אנדרו כפסיכיאטר צמוד. מיי מורה לסימנס לגלות ככל הניתן על פרוטוקול תטא, בתקווה שקולסון עדיין נמצא בצד הנכון של הלוח.
בעיר הסודית בהרים ג'יאינג ממשיכה לאמן את סקאיי, שמתחילה להתרגל לכוחות שלה. אחרי ויכוח סוער ג'יאינג מגלה לסקאיי כי היא אמה, ומספרת לה מה קרה אחרי מה שעשה לה ווייטהול, אך גם מבקשת לשמור על הקשר ביניהן בסוד, מאחר והאחרים לא יקבלו בהבנה יחס מועדף לכאורה של ג'יאינג לבתה, כמו גם אירועי עבר טראגיים (כאן היא משלימה את הפרטים בסיפורן של אווה וקטיה, שהיו איניומנס, אך האם התעקשה להעביר את בתה את תהליך הטריגן ללא אישור). באותו הזמן, ראיינה עדיין מנסה להבין למה הפכה למפלצת בעוד סקאיי קיבלה מתנה וזוכה לסוף טוב. היא מספרת ללינקולן על החלומות שלה, בהם סקאיי וקאל יושבים לארוחה מאושרים. אותה ארוחה מתרחשת בדיוק במציאות אחרי שג'יאינג מבקשת מסקאיי לפגוש את קאל כמשפחה מאוחדת. כשלינקולן רואה אותם, הוא מבין שראיינה לא רק עברה שינוי חיצוני, אלא שכנראה זכתה בכוחות נבואיים.
הפרק היה מעט חלש יחסית לפרק הקודם מלא האקשן, ההומור והטוויסטים, אבל ההתמקדות בשתי הדרמות – של ג'יאינג ובמיוחד של מיי – מעניקה לו רובד דרמטי עוצמתי ביותר, שפשוט ריתק אותי אל המסך. "סוכני שילד" מוכיחה שוב שבין אם מדובר באקשן, מתח או דרמה, היא מסוגלת להעביר מנה לא קטנה של רגש, תוך כדי שהיא עומדת בזכות עצמה ולאו דווקא כחלק מיקום גדול יותר.
ציון: 4.5
