ביקורת "משחקי הכס" עונה 5 פרק 1: המלחמות שיבואו

הביקורת השבועית של "משחקי הכס" מוגשת בחסות שירות הברחת הגמדים של פנטוס.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים!

הסדרה שמיליוני צופים ברחבי העולם – לא בהגזמה – חיכו לה חזרה אל המסך השבוע. האנשים הטובים ב-HBO מחזירים אותנו לממלכת ווסטרוז, שם, לפחות לפי הפרק הראשון לעונה, כולם שותים את עצמם לדעת, בייחוד הצאצאים לבית לאניסטר. סרסיי מרוקנת כוס אחר כוס בעוד היא מתאבלת על מר גורלה, אובדן בנה ג'ופרי המתועב וקצת על אביה (אולי). טיריון, מצידו, שם עינו בכוס כדי להתאבל על הריגת הפרוצה הבוגדנית שאיי ועל כך שעכשיו הוא עבריין נמלט.

לפני כן הפרק נפתח בפלאשבק של סרסיי בנערותה, שמגלה לנו (הפתעה, הפתעה) כי היא הייתה כלבה מתנשאת כבר בגיל צעיר, כשגדלה בצוק קאסטרלי, כאשר היא סוחבת את דודניתה ליער כדי לפגוש במכשפה ודורשת ללמוד על עתידה. כמובן, כשמדובר על עתידות, התשובות הן לא תמיד מה שרצית לשמוע, במיוחד אם הרגזת את המכשפה.

זו החוויה בה נזכרת סרסיי רגע לפני שהיא מגיעה למקדש הספטון במעלה מלך כדי לראות את גופתו של טייווין בפעם האחרונה, שכזכור זכה לביקור מפתיע של טיריון בסוף העונה הקודמת, ונורה למוות בחיצים ע"י בנו המנוכר. במקדש היא בעיקר עוסקת בלתקוף את ג'יימי, להאשים אותו בכל צרותיה ובאופן כללי לרמוס אותו כאילו לא היה אהבת חייה. בקיצור, סרסיי המסרסת רוכבת שוב.

במקביל, צרותיה של סרסיי לא מסתיימות: לוראס טיירל ממשיך להיות פוץ יפיוף ולהתהולל, בעוד אחותו מרג'רי זוממת להיפטר מסרסיי בדרכה למלוכה, בין אם בפיתויו של המלך טומן או המשך התכנית להשיא את אחיה למלכה האם ולהרחיקה ממעלה מלך.

GOT_5.01_big

טיריון חוצה את הים הצר בארגז, באדיבותו של ואריז "העכביש" שבחר לצאת אל עבר הלא נודע עם הכבשה השחורה לבית לאניסטר. היעד שלהם מתגלה כאחוזתו של איליריו מופאתיס, עמיתו של ואריז, בפנטוס. כפי שניתן לשער, טיריון לא ממש מרוצה מהסדרי הנסיעה וכפי שציינתי קודם, משקיע את מירב מאמציו בריקון כדי יין שונים ולרטון על מצבו כנמלט בפני הסריס. אך מהשיחה בין שניהם, אנו מבינים שואריז הוא בעצם פטריוט אידיאולוגי שחפץ בשחרורה של ווסטרוז משליטים עריצים או חלשים, וכרגע רואה במלכה לבית טארגריאן כתקווה לשלטון נאור ונכון. הוא רוצה שטיריון יתלווה למירין כדי לפגוש בדאינאריז, ולהשתכנע שיוכל לתרום לשלטונה העתידי.

ואם כבר הזכרנו את החאליסי, מגיע האלמנט איתו מזוהה הסדרה – עירום בוטה וחסר עכבות, כי HBO וחזה נשי הולכים. אודה שבאופן מפתיע, החזה החשוף הראשון הופיע רק כ-15 דקות לתוך הפרק, באפיזודה השלישית בלבד, כאשר חייל "לא טמא" מבקר בבית בושת במירין ונרצח ע"י חבר "בני ההרפיה", ארגון מחתרת חדש שמתנגד לשלטונה של דאינאריז, תחתיו בוטלו חוקי העבדות. דאינאריז מורה ל"תולע אפור", מפקד ה"לא טמאים" להשיב בכוח עם כוח ולדכא את המורדים, לחזק את נוכחות החיילים ברחובות, בעוד מיסאנדיי תוהה מדוע ה"לא טמאים" טורחים לבקר בבתי בושת מאחר ואין להם את ה"ציוד" הדרוש. "תולע אפור" ממלא את פיו מים, ומותיר את אהבתו הבלתי מושגת ללא תשובה.

בינתיים בחומה, סאם מנסה לגדל זוג אשכים משלו ולהגן על שלומה של נערת הפרא שלו, גילי, ותינוקה, לאור הסיכוי לחילופי פיקוד מדאיגים בעקבות קרב ההגנה על החומה בעונה שעברה. ג'ון שלג מקבל בקשה\הוראה מסטאניס לשכנע את מאנס ריידר לקבל את סטאניס כמלך האמיתי ולצרף אנשי הפרא בהנהגתו לצבאו, כדי לכבוש את ווינטרפל והצפון בחזרה מרוס בולטון.

בבקעה, באליש משאיר את רובין ארין הנודניק וחסר המיומנויות אצל לורד רויס, בין השאר כדי שיתחזק ויקבל מכות באימוני חרב; כנראה בעיקר בשביל ספיגת המכות. "ליטל פינגר" וסאנסה ממשיכים ליעד סודי ובדרך עוברים ליד בריאן ופודריק אחרי שאיבדו את אריה סטארק, מבלי שישימו לב אלה אל אלה.

הבעיות ממשיכות להיערם לפני כיסאה של דאינאריז במירין, כאשר הנציגים של יונקאי הכבושה מבקשים ממנה לפתוח את בורות הקרב הידועים לשמצה כבידור להמונים, תוך כדי התנדבות של העבדים המשוחררים, שמחפשים עיסוק חדש. היא מסרבת, אך בפרטיות חדרה משכנע אותה דהאריו נאהריס בסיפור מרגש מעברו, מדוע הבורות הם דווקא דבר חיובי. כמו כן, הוא מסביר לה שעליה להפגין את עוצמתה כ"אם הדרקונים" בפני אויביה וקוראי התיגור על מלוכתה. דאינאריז יורדת לצינוק כדי לבקר את וייסריון וראייגל, 2 הדרקונים שנותרו לה לאחר היעלמותו של דרוגון, ואנו זוכים לראות שהם גדלו למפלצות ענק יורקות להבות אש, ושאף דאינאריז מתקשה לשלוט בהם (הקטעים החשוכים לאורך רוב הסצנה חסכו לא מעט כסף למפיקים על אפקטים מיוחדים).

הפרק מסתיים בעלייתו של מאנס ריידר למוקד, גזירה שקיבל על עצמו בסירובו לכרוע ברך בפני סטאניס, אחרי שנתן לג'ון שלג נאום שכולו שיר הלל לחירות ובחירה חופשית, גם מדובר בחופש לטעות ולמות על עקרונות. מליסנדרה נהנית יותר מדי מטקס הדלקת האש סביב ריידר. אך בעוד שאנשי הצפון מקבלים בפנים קפואות את הגורל שנגזר על מנהיגם, ג'ון שלג מתגלה כנמושה, מסרב לחזות באדם סובל כך למוות ושולח חץ בריידר כדי למנוע ממנו מוות מייסר.

אמנם לא כל יום פורים ולא כל פרק הוא "גשמי קאסטמיר", אבל היה אפשר לצפות למעט יותר מפרק פתיחת העונה הכה מצופה הזו. נראה כאילו בהפקה ניסו לכסות כמה שיותר עלילות, אבל מרוב התפזרות מה שיצא היה חלבי מאוד ולא מרגש במיוחד. בתקווה שנראה קצת יותר דם וקרביים (וגם עירום) בפרקים הבאים.

ציון: 3 (בעיקר בגלל הציפייה להמשך העונה)
ratings-tv-3

ונסיים במשהו שתמיד נכון:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s