למרות שמדובר בפרק לא אחיד ברמתו, פתיחת העונה השביעית של “החץ” מצליחה לספק כמה רגעי אקשן מעולים לצד סצינות מרגשות.

ראו הוזהרתם המשך הקריאה כולל ספויילרים לפרק:

אוליבר קווין, בסיום העונה השישית, התוודה בפני כולם כי הוא אכן “החץ הירוק”, כדי לשמור את הצוות שלו מחוץ לכותלי בית הסוהר, הוא מסגיר את עצמו למרות שהוא יודע שמאחורי סוגר ובריח הוא לא יוכל להגן על פליסיטי ובנו ויליאם. הפרק, שמתרחש חמישה חודשים אחרי המעצר של אוליבר, נפתח בסצינה המשחזרת כמעט אחד לאחד את סצינת הפתיחה של הפרק הראשון בסדרה ששודר אי שם בשנת 2012. גם הסצינה הזו מתרחשת על האי המוכר. פליסיטי וויליאם מנסים להימלט מריקארדו דיאז (קירק אסבדו המעולה שמצליח להעביר צמרמורת בהופעה מרשימה) אך הוא מצליח לתפוס אותם ובלי לחשוב פעמיים הוא יורה בפליסיטי. במעבר חד אנו עוברים לבית הכלא, לסצינת קליפ שמטרתה העיקרית היא לקדש את גופו החטוב באופן בלתי הגיוני של סטיבן אמל וגם קצת כדי להעביר לנו את השגרה שלו בבית הכלא.

הפרק נע בין שלושה מוקדים, בית הכלא, החיים שבחוץ ופלאש פורוורדים (דהיינו, סצינות שמתרחשות בעתיד לא ברור, בניגוד לסצינת הפלאשבקים של עלילות אוליבר לפני שחזר לסטאר סיטי שליוו את העונות הקודמות). הקפיצה בין שלושת המוקדים הללו לא פועלת לטובת הפרק, בעוד הסצינות בבית הכלא הן מאוד אינטנסיביות, סצינות הפלאש פורווד נשארות סתומות וכרגע נתפסות כסתם מריחת זמן. הסצינות מחוץ לכתלי בית הכלא אינן אחידות גם הן בעיקר בגלל שניסו לדחוס את כל הדמויות לדורותיהן ובכך לתת לכל דמות בין משפט לשניים שלא ממש מקדם לא אותם ולא את הפרק לשום מקום. עם זאת, יש כמה סצינות דרמטיות שעובדות נהדר, למשל, הסצינה בין פליסיטי ואוליבר בו היא מודיעה לו שהיא לא מתכוונת להמשיך ולהתחבא.

בניגוד לסדרות אחרות של ה-ARROWVERSE, ה”חץ” שהיא הבסיס ליקום הטלוויזיוני של DC היא סדרה “מקורקעת”, אין בה כוחות על, אין בה חייזרים או אנשים מעופפים, ישנם בני תמותה רגילים שחלקם יודע פשוט להילחם ממש ממש טוב. העובדה הזו ניכרת גם בעשייה של הפרק, אתה ממש מרגיש כל אגרוף ובעיטה, והחבורות שעל אוליבר, פליסיטי ועוד דמויות בפרק, מעבירות הרגשה מדהימה של כאב… לא פשוט להסתכל עליהם, בעיקר כאשר הבמאי בוחר להשתמש לא אחת בצילומי תקריב (בכל זאת מדובר בסדרת טלוויזיה).

הבמאי של הפרק הוא ג’יימס באמפורד שמלווה את הסדרה מעונתה הראשונה, אולם, בתחילת הדרך באמפורד היה אחראי על הכוריאוגרפיה של הקרבות, בהמשך הדרך היה אחראי על כל ה-STUNTS של העונה וכעת הוא מביים. באמפורד יודע בהחלט איך לצלם סצינות אקשן, הן מהירות, אינטנסיביות ולא מתפשרות. הוא לא יערוך את הסצינות לשוטים מהירים שלא מאפשרים לצופה להבין מה קורה, וכן ייתן לשחקנים ולפעלולנים שלו מרחב פעולה, וזה עובד טוב, סצינות המכות בבית הכלא, כולל סצנת מקלחת מתבקשת, הן מסצינות המכות הטובות של הסדרה וכנראה של יקום הארו-וורס כולו (וגם כנראה בטלוויזיה המסחרית ולא ערוצי כבלים או נטפליקס שיכולים להראות אלימות בוטה יותר).

הפרק הראשון לא מציג לנו נבל מרכזי חדש שילווה את העונה, אנחנו נשארים עם דיאז ועם ויג’ילנטה חדש שמתחזה לחץ הירוק. הנבלים של השבוע הם בעיקר האסירים הבריונים שמקשים על חייו של אוליבר קווין, בעיקר שניים מהם, ויני ג’ונס שחוזר לגלם את דני בריקוול וקודי ראנל שחוזר לגלם את דרק סמפסון. כמו כל סרט או סדרת כלא, יש לנו גם את השוטר הבריון שנהנה להעלים עין למקרי אלימות מצד אחד ומצד שני נהנה ללגלג על האסירים ולהשפיל אותם. לקלחת של בית הסוהר נזרק גם סטנלי, אסיר תמים שלדבריו הואשם ברצח שלא ביצע. סטנלי מאתגר את המצפון של אוליבר קווין ומצליח לעורר בו כמה שאלות מוסריות.

בכלל, הפרק מנסה להתעסק בשאלות מוסריות על המקום שלנו בחברה, על התפקיד של המשטרה, האם לוחמי צדק במסכות סקי או ברדס ירוק הם דבר טוב או שהם רק מרחיקים את האמון של הציבור מן המשטרה שעובדת תחת הרבה מאד הגבלות וחוסר בכוח אדם. השאלות הללו מהוות גם בסיס בין אישי בין חלק מהדמויות בפרק וזה רק מוסיף. חבל רק שחלק מהדיאלוגים מרגישים משומשים ושחוקים עד לעייפה, ואת חלקם ידעת להגיד עוד לפני שהשחקן או השחקנית אמרו אותם בעצמם.

לא כל כך ברור מה הכיוון של העונה, אבל פרק “בואו נשים את הדמויות על שולחן ונמקם אותם” עושה זאת בצורה מוצלחת, לא מושלמת, אבל בהחלט מוצלחת שהוציעה ממני רק פעם אחת פלפול עיניים ו”נו באמת”.

ציון: 3