אני לא מרגיש כלל צורך להתנצל, אבל אני די מכור ליקום "חולית", מהתקופה בא נחשפתי כילד לחזון של לינץ', המשכתי כמובן לספרים של "עם עובד" וכמובן חיכיתי בקוצר רוח לגרסה של ווילנב, כולל ההמתנה המעצבנת לחלק השני.

נכון שלא הכל מושלם, ולכן ההכרזה על הפקת סדרה מקדימה ביקום שנועדה לשירות Max\HBO הייתה קצת הפתעה עבורי – האם אולפני "וורנר" באמת מאמינים עד כדי כך במותג?
מתברר שכן, מאחר והחלק הראשון שוחרר לצפייה ב-17 לנובמבר.

הדבר שהדאיג אותי ביותר הוא שווילנב אינו חלק משמעותי מההפקה: כאשר הוכרז על הסדרה בהתחלה היא נקראה "מסדר האחיות" והבמאי\יוצר היה חלק אינטגרלי ממנה, יחד עם התסריטאי של הסרטים. ביקורת על האולפנים שאין מספיק מעורבות נשית ביחד עם התנגשות בלו"ז עם הפקת "חולית 2" הביאה לכך ששניהם פרשו ממעורבות בסדרה, ובסופו של דבר מי שנשארה כאחראית (שואוראנר) היא
אליסון שפקר, מפיקה וכותבת שבעברה שלל קרדיטים שאותי אישית לא מרגשים כמו עונה 3 של "אבודים", העונה השניה והגרועה יותר של "פחמן משודרג" והעונה האחרונה של "ווסטוורלד". הייתי אומר שקרדיטים כאלה אפילו מדאיגים.
עוד יותר מדאיג מבחינתי הוא המפיק קווין ג'יי אנדרסון והמפיק בפועל בריאן הרברט, שני האנשים שאמונים כבר עשורים ארוכים על מורשת "חולית" של פרנק הרברט ואלה שכתבו בתקופה הזו אינספור ספרי המשך וספרים מקדימים, רובם מבחינתי נוראיים עד בלתי ניתנים לקריאה. הסדרה "הנבואה" מתבססת באופן רופף על דמויות וקווי עלילה הלקוחים מאחת הטרילוגיות המקדימות שהשניים כתבו לפני כשני עשורים.
אז אפשר להגיד שהנמכתי ציפיות לקראת הסדרה ובכל זאת התיישבתי לצפות בחשש מה, במה שיש לפרק הראשון להציע.
*ספויילרים לפרק לפניכם:

הפרק נפתח באקספוזיציה הכרחית המתארת גם את אחד האירועים המהותיים ביותר ביקום המורחב של "חולית", הלא הוא "קרב קורין" – הגיקים יתרגשו עד מאוד לראות את אותם שניות מעטות המתארות את המאבק של האנושות ב"מכונות החושבות".
"קרב קורין", שיאו של "הג'יהאד הבאטלריאני", מתרחש מעל 10000 שנים לפני המאורעות של "חולית" ומציב במקומם לא מעט מהאלמנטים שיהיו חלק אינטגרלי מעלילת הספר המקורי: האיסור על בינה מלאכותית ומחשוב, ביסוסם של הקיסרים לבית קורינו כשליטי היקום, הסכסוך בית בית אטראיידס לבית הארקונן והתחלת דרכו של מסדר האחיות, או "בנות גשרית" כפי שיהיו מוכרות בעתיד.
את כל זאת אנו לומדים בדקות הראשונות דרך פלאשבק השייך לדמות המרכזית של הסדרה, ואליה לבית הארקונן (ג'סיקה בארדן), המצטרפת למסדר והופכת לנאמנה המרכזית למייסדת המסדר, האם הנערצה הראשית ראקלה.

על ערש מותה האם הנערצה לוחשת את המילים "טירן ערפל' (בשפה העברית, חלק בלתי נפרד מהספרים המקוריים לצד מילים בערבית) – אזהרה מפני איום עתידי על מסדר האחיות, שהריסתו תביא גם לקריסת החזון של הצלת האנושות ע"י פיקוח על קווי ילודה נבחרים שרקחה בערמומיותה האם הנערצה הגוססת.
אנו נבין כי ואליה (אמילי ווטסון, בגלגול המבוגר יותר של הדמות) היא פנאטית שלא תבחל בשום מעשה כדי להצדיק את נאמנותה לדרכה של ראקלה, כאשר לצידה ניצבת אחותה טולה (אוליביה וויליאמס), כאשר העלילה קופצת כמה עשרות שנים קדימה.
אנו מתוודעים גם לקיסר ג'אביקו לבית קורינו (מארק סטרונג), שנתקל בבעיות לשמור על שליטתו ביקום ובמיוחד בכוכב אראקיס, מקור הסם החיוני לאימפריה שלו.

למרות אי שביעות רצונו, כדי לחזק את הצבא שלו, הוא נאלץ להסכים לבקשתו של דוכס ריצ'ס (ברנרד קאוול) – להשיא את בתו הנסיכה אינז (שרה סופי בוסנינה) הבוגרת לבנו בן ה-9 של הדוכס, פרואיט – מה לא עושים למען תועלת ושרידה פוליטית, אנחנו כבר מכירים את הסיפור.
חשוב להזכיר כי בית ריצ'ס, למי שלא מכיר את הספרים, היא אחד הבתים הגדולים והחשובים באימפריום, בית שידוע בעליונות הטכנולוגית שלו ובכך שהוא משמר בחשאי חלק מהשימוש במכונות האסורות.
לנסיכה אינז יש תוכניות משלה – היא לא רוצה להיות כפופה לבעלה העתידי, אלא לשלוט בעצמה בקיסרות עד שהילדון שאליו היא שודכה יגיע לבגרות, וכדי להתחזק בעצמה היא גם מחליטה להתמחות במשך תקופה במסדר האחיות.
על הדרך היא גם מנהלת רומן אסור עם מדריך הנשק שלה, קיירן לבית אטראיידס (כריס מייסון), כי כמובן.
בינתיים מגיע לארמון גם דזמונד הארט (טראוויס פימל) חייל שהיה מוצב על אראקיס וכולם סברו כי נהרג יחד עם כל יחידתו במאבק בדררים.

הארט חושף כי לדררים לא היה קשר לאירוע וכי האשמים האמיתיים הם חלק מבתי האצולה שקשרו קשר נגד הקיסר. מגלת האמת של הקיסר, בת גשרית בשם קאשה (הזמרת ג'יהאה קים) אומרת לקיסר כי דבריו של דזמונד נכונים, או שכך לפחות הוא מאמין בעצמו.
בלילה קאשה חווה סיוט\התגלות הקשורה איכשהו לגורלה של הנסיכה אינז.
החתונה של אינז נתקלת באתגר לא צפוי בדמות צעצוע ממוחשב שמחזיק פרואיט בהסתר. כדי לא לפגוע באינטרסים שלו, הקיסר בוחר להתעלם מהפרת החוק הבוטה, למורת רוחה של אשתו נטליה (ג'ודי מיי), המרגישה כי בעלה הפסיק להקשיב לעצותיה.

קאשה חשה כי עליה להזהיר את המסדר מפני מה שראתה בחזון ולכן נוסעת לכוכב בנות גשרית וואלך 9. האזהרה שלה מתקבלת בקרירות בידי ואליה המחליטה להתעלם ממנה, מאחר והיא מוטרדת יותר מטיפוח בת הלוויה המתאימה לבתו של הקיסר, הצפויה להגיע בקרוב להתחיל את לימודיה.
בינתיים הקיסר לומד מדזמונד כי אי שביעות הרצון משלטונו רחב יותר ממה שהוא יודע, והקיסר המיואש אומר לדזמונד כי היה עושה הכל כדי לבטל את החתונה של בתו.
בלילה הקיסר מגלה סרטון סודי המראה כביכול את דזמונד המתמודד לבדו מול עקלתון חולות ענקי, בעוד שדזמונד עצמו מוצא במסדרון את פרואיט משחק שוב עם הצעצוע שלו. הפגישה הכביכול מקרית הזו תחשוף כי לדזמונד המסתורי יש כוחות לא טבעיים, מניעים נסתרים ואופי חסר רחמים.

אז מה עובד ב"חולית: הנבואה", לפחות בפרק הראשון?
קודם כל בניית העולם, או יותר נכון העולמות השונים, שחלקם הופיע כבר בסרטים וחלקם לא, אלא רק בספרים. ניכרת כאן השקעה גדולה באפקטים ובעיצוב, בעיקר אהבתי שנשמר השימוש בסטייל ברוטליסטי עתיר בטון חשוף, כמו במראה של סרטי ווילנב.
יש כמה שוטים מאוד מרשימים בקומפוזיציות ובצילום – בעיקר חייב לציין את סיקוונס החיזיון\סיוט של קאשה.
השחקנים עצמם עושים עבודה טובה, בעיקר ווטסון וסטרונג שקשה לפקשש איתם, אבל גם חלק מהקאסט הפחות מוכר מצליח לפחות לא לקלקל.
לצערי, יש לי בעיה עם טראוויס פימל בתפקיד דזמונד, ששוב חוזר על המניירות המעצבנות שלו מהתפקיד של ראגנר מ"וויקינגים". אני חושב שהוא שחקן מאוד מוגבל בטווח שלו.
דבר נוסף שפחות עובד הוא שהסדרה, שנראה שכאילו היא מכוונת להיות התשובה המד"בית של HBO ללהיט שלהם עצמם – "משחקי הכס", לא ממש הולכת עד הסוף עם השאיפה הזו. כן, יש יותר סקס ואולי קצת יותר אלימות מאשר בסרטים של ווילנב, אבל במקום ללכת עד הסוף, הפרק הראשון לפחות עוצר את עצמו בנקודה שבה "משחקי הכס" או "בית הדרקון" היו ממשיכות קדימה עוד 10 דקות לפחות כדי להתענג על אורגיה מינית או אורגיה של איברים כרותים, או שניהם ביחד.

בסך הכל, הפרק הראשון הצליח ליצור עניין עבורי ונותר לראות מה "חולית: הנבואה" תביא למעריצים בהמשך הדרך.