אין שום ספק שיש אדם אחד שאחראי לכך ש"דדפול" הפך למותג קולנועי לגיטימי והקפיץ דמות איזוטרית יחסית מהקומיקס למעמד של אייקון בתרבות הפופולרית – לאדם הזה קוראים רייאן ריינולדס.
האהבה שלו לדמות והשתדלנות העיקשת שלו להביא את דדפול לקדמת הבמה, הפכה גם אותו מכוכב זניח למדי בקומדיות רומנטיות וסרטי אינדי לשחקן מבוקש ומצליח שמשתתף בסרטים עתירי תקציב.
פחות מעשור אחרי ששני סרטי "דדפול" הצליחו הרבה מעבר למשוער לסרטים בעלי דירוג R, ריינולדס ובן דמותו שכיר החרב ניצבו בפני דילמה רצינית – אולפני "פוקס" שהחזיקו בזכויות על כל דמויות המוטאנטים נרכשו ע"י תאגיד דיסני, ועתה גם הוא אמור להתנהג לפי הכללים של "סרט לכל המשפחה".
אז בדיוק כאן הוכיח ריינולדס שיש לו מספיק כוח כדי לכופף גם את החליפות של "תאגיד העכבר", יחד עם הבוס החדש קווין פייגי, ראש אולפני "מארוול".

לא רק ש"דדפול & וולברין" לא פחות אלים ולא פחות מטונף כמו קודמיו (אולי אפילו יותר) אלא שנראה שריינולדס קיבל יד חופשית מהאולפנים וגם מפייגי לעשות מה שהוא רוצה ולהביא את מי שהוא רוצה לסט הצילומים – גם אם נראה לכם שראיתם את כל האורחים המפתיעים בטריילרים, אתם כל כך טועים – ב"דדפול & וולברין" יש לפחות 4 הופעות אורח שיפתיעו אפילו את הגיקים הכי מעורבים, הופעות אורח שגרמה לכל הקהל הנאמן שהיה בהקרנת הבכורה שבה צפיתי לפרוץ בשאגות שמחה*.
כן, "דדפול & וולברין" הוא בעיקר פאן-סרוויס והעובדה שתעיד על כך יותר מכל היא הצירוף של קליבר מהסוג של יו ג'קמן כוולברין, לחלק השלישי בעלילות "שכיר החרב המפטפט", או למעשה החלק הרביעי כי הרי ריינולדס הופיע כבר כגרסה מעוותת ומושמצת בצדק של ווייד ווילסון עוד ב"אקס מן המקור: וולברין" ב-2009.
הבדיחות הפנימיות ושלל הרפרנסים מהמפגש ההוא נשזרו כמובן כבר מהסרט הראשון של "דדפול" ונמשכה באינספור הטרלות אינטרנטיות בין שני הכוכבים.

*התרעת ספוילר זעיר* – למי שקיבל את הרושם ש"דדפול & וולברין" הוא אכן "משיח מארוול" שיסדר ויתקן את כל התקלות ביקום MCU המסובך בכל ענייני המולטיוורס, אתם יכולים לשכוח מזה. יש מצב שהוא אפילו מוסיף עוד שכבה של בלבול.
"דדפול & וולברין" הוא לא הכתובת הנכונה לתיקון היקום: הדבר שהוא כן עושה הוא להזכיר כמה יקום המוטאנטים של "פוקס", עם כל הפאשלות שלו, היה יקום אהוב שהקהל הבוגר יותר יהנה להיזכר בו בחיבה, כי הוא היה מהראשונים שיצר סדרת סרטים עם דמויות קומיקס אייקוניות, כמה שנים טובות לפני שאולפני "מארוול" אפילו נוצרו.

אז מה על מה בכלל עלילת "דדפול & וולברין"? ובכן, אם אתם תבואו לסרט בציפיה לסיפור מתוחכם, שוב טעיתם בכתובת.

אפשר פשוט לסכם את הנושא בכך שלאחר הרפתקאותיו בחלק השני (החלק שפחות אהבתי), ווילסון מנסה למצוא כיוון חדש ומאתגר לחייו, להיות גיבור של ממש ולא רק שכיר חרב, אך נכשל בניסיון שלו להצטרף אל "הנוקמים" ועל הדרך גם מאבד את חיבתה של וונסה אהובתו (מורנה באקרין). בדיוק שהוא בשפל הגדול של חייו הוא נחטף ע"י סוכני ה-TVA (הסוכנות שהוצגה לנו בסדרה "לוקי") בראשותו של פראדוקס (מתיו מקפאדן, שמככב כרגע אצלנו בפרסומת למרצדס) , כדי להודיע לו שנוכחותו נדרשת לקו הזמן "הקדוש", או בפשטות שהוא מצטרף לצוות הגיבורים של "הנוקמים" כפי שהוא רוצה, אך בו בזמן הוא מתבשר שציר הזמן שלו יושמד, או במילים של העולם "האמיתי" – הקאנון של "פוקס" צריך להימחק על מנת ש"דיסני" יוכלו ליצור קאנון גיבורים חדש.
כל האקספוזיציה הארוכה הזו (שגם היא הופכת לבדיחה פנימית) נועדה אך ורק למטרה אחת – לייצר בסופו של דבר את המוטיבציה להצגה על המסך של ה"ברומאנס" האגדי בין ריינולדס לג'קמן.

מה עוד אפשר להגיד על הברומאנס הזה? הוא עובד ועובד על טורבו.
את הכימיה שנוצרה בין השחקן הקנדי לבין עמיתו האוסטרלי אי אפשר לזייף והסרט נשען כולו על הסינרגיה שבין לוגאן המבוגר, השתקן והנרגן לבין ווילסון הצעיר, הפטפטן והקופצני , שמעריץ את וולברין עד אין קץ, ממש כאילו היה מדובר בסרט על צמד שוטרים שלקוח משנות השמונים, "נשק קטלני" או "24 שעות" (שריינולדס ציין כהשפעה על התסריט).

אין ספק שהבחירה בשון לוי לכס הבמאי היא בחירה מוצלחת לחלק השלישי מאחר שיש לו ניסיון רב יותר בקומדיות וטיימינג קומי וזה למעשה הציר המרכזי של "דדפול & וולברין". שון לוי עבד גם עם שני השחקנים בעבר – עם ג'קמן על "פלדה אמיתית" ועם ריינולדס שיתף פעולה ב"לשחרר את גאי" ו"פרויקט אדם", ונראה כי שני השחקנים מרגישים איתו מספיק בנוח כדי להתפרע לגמרי.

ולא שחסר אקשן ב "דדפול & וולברין" – יש מספיק סצנות עתירות דם ממוחשב ואיברים כרותים שמתעופפים לכל הכיוונים, בכמויות שמעולם לא היו באף סרט של דיסני אך כמיטב מסורת סרטי "דדפול", אם כי מבחינת הכוריאוגרפיה עצמה אני מאמין שדייויד לייטץ' (במאי הסרט השני) עשה אותה יותר טוב, כי זו ההתמחות שלו.
החנונים, אבל לא רק הם, יקבלו שלל קרבות, ביניהם כמובן הקרב הבלתי נמנע בין וולברין ודדפול עצמם, ועוד כמה Team-Ups מפתיעים יותר ומפתיעים עוד יותר, כולל כמה שאין שום סיכוי שתנחשו עד שהם יתרחשו על המסך.
וכפי שציינתי קודם, על זה נשען כל כוח המשיכה העצום של "דדפול & וולברין" , שכמובן מתודלק במערכת יח"צ משומנת היטב – הצמד ג'קמן\ריינולדס מתפוצץ ביחד על המסך שהוא עטוף היטב במערכת של פאן-סרוויס עבור כל המעריצים של דמויות הקומיקס.

הסרט מצויד בפסקול אקלקטי, מטופש במידה סבירה, שכל כולו נועד להרים ל"הנחתה" קומית עבור הסצנה שמתרחשת באותו רגע על המסך – אם זה “Bye Bye Bye” של אנ'יסנק, . “The Power of Love” של יואי לואיס והחדשות (שמוכר מאוד מסרט אחר לגמרי), “The Lady in Red” של כריס דה ברג (כנ"ל),  “The Greatest Show” (על תפקיד בדיחה פנימית נוספת) או “Like a Prayer” של מדונה, איתה נפגש ריינולדס באופן אישי כדי לקבל את רשותה להשתמש בו בסרט (למרות שהשיר לא מופיע בפסקול הרשמי שיצא לחנויות)

אם אתם אוהבים קולנוע מתוחכם ובכלל לא אוהבים סרטי קומיקס, אזי "דדפול & וולברין" הוא לא הכרטיס שעליכם לקנות בקופות הקולנוע, ויש לי חשש שאם כן תרכשו אותו פשוט תנועו בחוסר נוחות בשל האלימות המוקצנת, הבדיחות השטותיות, ההומור הגס במכוון ושלל הרפרנסים הפנימיים לאינספור סרטים ודמויות שכנראה לא תכירו.
לגבי אלה שזה כן הטעם שלהם? הם כנראה כבר קנו כרטיס לשורות הטובות ביותר כבר לפני כמה שבועות ויש מצב שילכו לראות את "דדפול & וולברין" שוב ושוב, כי הוא פשוט בידור נטו, גם אם הוא לא מפסיק להתחכם בעיקר מול הקהל השבוי שלו.
התחזיות העדכניות צופות כי הסרט יחצה את קו 170 מיליון הדולרים כבר בסופ"ש הראשון להקרנתו, תחזית מעולה עבור סרט שהופק בתקציב של 200 מיליון דולרים (פי 2 מהסרט הקודם ופי 4 מהסרט הראשון).

אם זה אכן יקרה, יש סיכוי רציני ש"דדפול & וולברין" יצטרף גם הוא לרשימה המאוד קצרה של סרטים בסיווג R שעוברים את סף מיליארד הדולר בקופות (כמו "הג'וקר" או "אופנהיימר" שכמעט הגיע) , יבסס סופית את מעמדו של ריינולדס ככוכב כל יכול ויבטיח עוד שלל הופעות של "דדפול" לשנים קדימה.

• *נקודות בונוס יוענקו למי שיזהה את הופעת האורח של רוב מקהלני, כוכב "השמש תמיד זורחת בפילדלפיה" ושותפו העסקי של ריינולדס בקבוצת הכדורגל של רקסהאם, המתועדת בסדרה "ברוכים הבאים לרקסהאם".