ביקורת מאת: יחזקאל שגיב
אחד הדברים שאני אוהב באנימה, זה שלא כמו הרבה מקרים בארצות מערביות השימוש באנימציה לא נעשה רק בשביל ילדים או סדרות וסרטי פעולה או קומדיה (עם נחשיב סדרות דוגמת משפחת סימפסון ואיש משפחה). ביפן היטיבו להבין מזמן שאנימציה היא פורמט שיכול להעביר כל מסר מכל פלטפורמה ובכל צורה לכל קהל ובכל גיל. למרות שגם באנימה יש הרבה כותרים בז’אנרים כמו פעולה והרפתקאות וכמובן שהרבה מהם דנים בנושאים בוגרים, כבדים ועמוקים, יש גם לא מעט אנימות מז’אנר הדרמה, למשל הסרט הנהדר, in this corner of the world שמספר את קורות חייה של משפחה אוהבת בהירושימה בימים של התקיפה האטומית של צבא ארה”ב הוא דוגמא נהדרת לכך.
כזה הוא המקרה עם סדרת האנימה Violet Evergarden שעלתה לא מכבר לצפייה בנטפליקס. נכון, הסדרה מתרחשת בעולם בדיוני פרי הדמיון אך הז’אנר הדומיננטי ביצירה הוא ללא ספק הדרמה ומשם כוחה. אגב, כבר שנים שסרטי וסדרות אנימה ממזגות נושאים ותמות פנטסטיות בעולם שהוא כביכול ריאליסטי, למשל, הסרט הנפלא wolf children או הסרט אנימה המרוויח בכל הזמנים your name.
הסדרה היא הפקה של סטודיו קיוטו אנימיישן שאחראים בין היתר לסרט הדרמה החביב a silent voice שזכה לתהודה לא רעה שיצא והיא נרכשה לצפייה ביתית על-ידי ענקית הצפייה נטפליקס (עם תרגום לעברית). הסדרה היא עיבוד לסדרת לייט נובלים (סוגת ספרים העוסקים במבוגרים צעירים ביפן אבל לא רק שם) ומככבים בו בקולותיהם יואי אישיקאווה (שמדבבת את מיקאסה העשויה ללא חת ממתקפת הטיטאנים), טאקאהיטו קויאסו (זיכיון ניאון ג’נסיס אוונגליון) ואיה אנדו (גאנדם 00). הסדרה מורכבת מעונה אחת של 13 פרקים בלבד אם כי בעתיד אמור לצאת פרק OVA שזה קיצור של original video animation.
הסדרה מתרחשת בעולם שאחרי מלחמה קשה ומגולל את את סיפורה של יתומה חסרת שם אשר הגיעה לידיו של מייג’ור צבאי טוב לב בשם גילברט כשהיא מיועדת לשימוש כחיילת חסרת מצפון ורגשות במלחמה המתמשכת (בסדרה חוזר הכינוי “כלי” בהקשר שלה). גילברט מתייחס אל הילדה באדיבות ואהבה שהיא לא הרגישה לפני כן ונותן לה את שמה-ויולט.
ויולט גדלה בזריזות אל תוך הכוח הצבאי ומהר מאוד נהיית לחיילת קטלנית ואגדה מטילת אימה בקרב חיילי האויב. באחד הקרבות לקראת סוף המלחמה ויולט נפצעת קשה כשהיא והמייג’ור נקלעים לפיצוץ הרסני. בתחילת הסדרה המלחמה הגיעה לסופה ו-ויולט מאושפזת בבית חולים צבאי עם ידיים תותבות ממתכת בלי שום ידע על גורלו של מייג’ור גילברט. היא משוחררת מבית החולים ונלקחת ע”י חברו של גילברט אל אישה זקנה וחביבה שמוכנה לאמץ אותה למשפחתה-משפחת אוורגארדן.
ויולט מתחילה לעבוד בחברת דואר כשמטרתה היא להבין את משמעות המילים האחרונות שהיא שמעה מפי המייג’ור (שגורלו עדיין לא ידוע לה) היא מחליטה לעבוד כ’בובת זיכרון אוטומטית’ אשר נותנת את שירותה בכתיבת מכתבים לאלו שלא יודעים לכתוב או שרוצים מכתבים בשפה גבוהה ושוטפת. כעת ויולט, שהכירה רק את שיגרת הצבא הנוקשה, צריכה להתרגל לעולם שאחרי המלחמה ולחיים אזרחיים אותם היא לא מבינה. בדרך היא תרכוש חברים, תלמד את משמעות הכתיבה והמילים, תעריך מחדש את החיים ותתעמת עם שדים מעברה הכואב.
בפרקים הראשונים בסדרה, עם היד על הלב, היה חסר משהו, הסדרה הרגישה קצת סתמית ואף ילדותית, אולם, התחושה הזו די מהר התחלפה בעניין בדמויות והסדרה והמשכתי לצפות בה עד סופה. סך הכל הסדרה כתובה ברובה טוב כאשר ל-ויולט יש התפתחות כדמות לאורך הפרקים אך גם שאר הדמויות בסדרה זוכות לפיתוח יפה ואנחנו זוכים להכיר וללמוד על האהבות והמגבלות שלהן וגם הן זוכות לסיפור מעניין משלהן.
הדרמה טובה והעשייה נהדרת כאשר האנימה עוסקת בנושאים כמו חשיבות החיים, תקשורת מילולית, עימות עם עבר כאוב וטראומתי והתמודדות עם אובדן. הסדרה מטפלת בנושאים האלה בצורה טובה שלא מרגישה מאולצת ודרך עיניי הדמויות בסדרה. אורך הסדרה הוא נכון מאוד ואין הרגשה שהסיפור נמתח יותר מדי. יש נקודה שבה קצת הורגשה תחושת מיצוי אבל מהר מאוד התחיל שלב חדש בסיפור ש”ריענן” את הצפייה.
הצבעים בסדרה מאוד בהירים ויפים לעין וזאת למרות שהאנימציה יפה אבל לפעמים מרגישה קצת מלוטשת ומוברקת מדיי כשלטעמי היה אפקט טוב יותר במידה והאנימצה הייתה מחוספסת יותר ו”קשה” (בעיקר בחלקים שעוסקים בעברה של ויולט כחיילת במלחמה). שירי הפתיחה והסיום של הסדרה נחמדים אבל קצת מאכזבים בסטנדרטים של אנימה (שפתיחים בסדרה בשבילי הם חלק בלתי נפרד ממנה).
למרות שלא מדובר בצפיית חובה הסדרה מהנה בהחלט, סיפור טוב מתחילתו ועד סופו, זורם ועם דרמה טובה. מומלץ בהחלט למי מכם שאוהב אנימה ופנטזיה.
ציון:3.5
