קרואלה דה-וויל היא ללא ספק אחת הדמויות האייקוניות ביותר במחלקת הנבלים של דיסני ובעולם הקולנוע בכללי. הדמות הופיעה לראשונה בשנת 1956 בספרו של דודי סמית “101 דלמטיים”, והפכה לאייקון של רשע בסרט האנימציה של דיסני “על כלבים וגנבים” משנת 1961 ובשני סרטי לייב-אקשן של דיסני ב-1996 וב-2000 שם גולמה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים על ידי גלן קלוז שהיא גם אחת ממפיקות הסרט החדש.
קרואלה כדמות היא כל כך מרושעת ואכזרית שזה נראה קצת תמוה שדיסני בחרו דווקא בה לסרט אוריג’ין כחלק מהפקות הלייב אקשן שלהם לקלאסיקות המצוירות. זה אומנם עבד להם מצוין עם “מלפיסנט” ב2014 שהתגלתה כאנטי גיבורה עם לב זהב ולא הנבלית המפחידה שגדלנו עליה ב”היפהפייה הנרדמת” (ואפילו זכתה לסרט המשך מפוקפק ב2019) אך היה ברור שעם דמות כמו קרואלה דה-וויל (משחק מילים של: אכזרית ושטנית) האתגר יהיה גדול בהרבה, שכן קרואלה היא דמות שלא רק נהנית להיות מרשעת אמיתית, אין לה שום תכונות גואלות.
היא אליטיסטית מתנשאת, חסרת מצפון, מוסר או גבולות והכסף שלה מאפשר לה להיות פושעת אמיתית שלא רק מוכנה לגנוב אלא גם לרצוח עשרות גורי כלבים כדי ליצור מעיל פרווה ייחודי והיא עושה את כל זה כשהיא אפופה באופן קבוע בעשן של סיגריות ומלווה בצוות בריונים מפוקפקים. לא בדיוק המסר שדיסני רוצה לשדר למשפחות שיראו את הסרט וזאת הסיבה שבגללה כל קשר בין הנבלית הידועה לשמצה לגיבורת הסרט “קרואלה” הוא מקרי לחלוטין.
המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:
למעשה יהיה נכון יותר לומר כי דווקא דמותה של הברונית (המגולמת על ידי אמה תומפסון המופלאה) יותר קרובה לאופייה האמיתי של קרואלה כשהיא לא בוחלת בשום אמצעי, כולל רצח, כדי להישאר האישה המצליחה ביותר בעולם האופנה של לונדון. אם נניח לרגע בצד את הרעיון שקרואלה אמורה להפוך לסוציופתית רצחנית חסרת מצפון (למרות שהסרט הנוכחי אינו אינדיקציה לזה בכלל, וכל מה שקורה הוא ההפך המוחלט מזה), נישאר עם סרט דיסני מקורי מוצלח ביותר שלחלוטין שווה צפייה אבל לא ממש מתאים לצופים צעירים.
הסיפור החדש מציג לקהל את אסטלה (אמה סטון), דמות שקשה לא להתאהב בה כאנדרדוג האולטימטיבית, היא נידחת על ידי החברה, יש לה אופי מרדני ואינדיבידואליות מתפרצת שהופכת אותה למגניבה ומעניינת אבל כזו שלא מקבלת מרות וחינוך. היא בעלת דמיון פרוע ויצירתיות בשפע, מצחיקה בצורה קצת מרושעת ומאוד ממוקדת מטרה, מה שהופך אותה לחרוצה ומלאת נחישות גם כשהחיים לא בדיוק מסתדרים בצורה שהיא רוצה. הסיפור שלה הוא טרגי, כשהיא הופכת ליתומה חסרת כל בגיל 12 ומאשימה את עצמה במוות של אימה. איך אפשר שלא להזדהות ולרצות בטובתה?
גם הבחירה שלה בחברים קרובים הופכת אותה להרבה יותר נגישה, כאשר הכנופיה שלה היא יותר כמו משפחה המורכבת משני יתומים ג’ספר והוראס (ג’ואל פריי ופול וולטר האוזר שלראשונה מגלם דמות חביבה), הכלב שלהם וינק והכלב של אסטלה באדי. כל השלושה (וכלביהם) גדלים יחדיו בשולי החברה ומסתדרים מעבודות זוטרות, שודים קטנים וכייסות.
האידיליה המשפחתית מקבלת תפנית בעלילה כשאסטלה מתקבלת לעבודת חלומותיה כמתמחה של הברונית פון הלמן, אגדת אופנה מהלכת עם אופי ומניירות שמזכירות באופן בלתי מתנצל את דמותה של מירנדה פריסטלי (מריל סטריפ). מה שמתחיל כהתלמדות סטייל “השטן לובשת פראדה” הופך במהרה ליריבות אסטרטגית של ממש, כשאסטלה משתמשת באלטר-אגו שלה, “קרואלה”, כדי לחבל בכל צורה אפשרית בתצוגות האופנה של הברונית ולבסס את שמה כמעצבת המבטיחה ביותר בלונדון, והיא לא עושה את זה לבד!
לצידה של קרואלה עומדת העיתונאית אניטה דארלינג (קירבי האוול-בפטיסט) חברת ילדות שעוזרת לפרסם את הסקנדלים של הברונית ואחת הדמויות האהובות עלי בסרט – ארטי, בעל חנות בגדי וינטג’ עם אישיות ולוק צבעוניים במיוחד, המתיידד עם אסטלה ועוזר לה לפתח את העיצובים הדרמטיים של קרואלה. אגב, Fun Fact: דמותו של ארטי היא הדמות הגאה הראשונה בסרט לייב אקשן של דיסני שנמצאת מחוץ לארון (ולא, לאפו מ”היפה והחיה” או הדמות המצועצעת של ז’ררד דפרדייה בסרטי הלייב אקשן של 101 דלמטיים, לא נחשב).
וכאן למעשה מתחיל סיפור המקור האמיתי של קרואלה, ככל שהיריבות בינה לבין הברונית מתחממת, כך אסטלה המתוקה והחביבה נעלמת לתוך אפיזודה מאנית של נקמה, אופנה והרבה מאוד טירוף. ניצוצות עפים באוויר והאירועים רודפים אחד את השני בקצב מהיר ומלא טוויסטים, יצירות אופנה עוצרות נשימה ופסקול שייזכר לדורות.
בשלב זה הייתם מצפים שהסרט יסתיים, קרואלה הפכה להיות קצת יותר קרובה לדמותה המצוירת, היא מתייחסת לחבריה הקרובים בזלזול, חוטפת את הכלבים הדלמטים של הברונית וזמן קצר לאחר מכן מופיעה באירוע עם מעיל שמעורר חשדות והיא מאבדת את עצמה בטירוף של נקמה ושנאה. אבל דיסני רוצים שהנבלים שלהם יעברו תהליך שלם של מעשים מכפרים (בצורה דיי דומה למה שעשו בסדרה “עד עצם היום הזה”) והוסיפו לסרט עוד כארבעים דקות שהיינו יכולים לחיות בלעדיהן, אבל גם לא נורא לגמרי שהן שם, בהן אסטלה מנסה לתקן את הטעויות שהיא עשתה ולסגור מעגל מול הברונית.
בסופו של דבר, “קרואלה” גרסת 2021 היא חד משמעית לא הנבלית-על שהכרנו מהספרים/סרטים של “101 דלמטים” מהסיבה הפשוטה שדיסני לא יכלו למצוא שום דרך בה הם יוכלו לשווק רוצחת כלבים פסיכופתית כגיבורה או אפילו כאנטי-גיבורה, אז הם החליטו להמציא את הדמות מחדש, להשאיר קצת צד אפל כדי שיהיה מעניין, למקד את העלילה כולה באופנה ומוזיקה ולקוות שהקהל יאהב את התוצאה הסופית (ספויילר: זה עבד להם, האולפנים כבר הזמינו סרט המשך).
דיסני עשו את ההחלטה הנכונה. בזמנים אלו, אין לקהל סימפטיה לנבלים, במיוחד כאלה שאין להם שום תכונות גואלות, ואם מניחים בצד מי הייתה קרואלה ומתמקדים במי קרואלה עכשיו, מקבלים סרט מהנה במיוחד, עם המון דמויות אהובות או כאלה שאוהבים לשנוא ומעבירים בכייף שעתיים בקולנוע (ואהבתי את הקריצה הקטנה בסוף הסרט ל”101 דלמטים”). הסייג היחידי שיש הוא שהסרט לא מתאים לילדים, הוא אפל, לא חינוכי בעליל, ומציג בצורה חיובית פשע ונקמנות, אז עדיף להשאיר אותם בבית. אם דיסני התחילו לעשות סרטים למבוגרים בלבד, אני בעד.
ציון: 4.5 מתוך 5
