הרבה לפני שהמותג נמכר לחברת דיסני, “מלחמת הכוכבים” חיפשה חממה בה תוכל להמשיך ולהתפתח. הטרילוגיה החדשה כבר הייתה מאחורינו, וסדרת האנימציה של גנאדי טארטאקובסקי (בעלת אותו שם) יצרה גל מעריצים חדש, צמא לעוד. גם חוברות הקומיקס שיצאו תחת חברת Dark Horse זכו להצלחה ויחד עם הספרים הצליחו להרחיב את יריעת המעריצים ולשמר את אחיזתו של המותג בלבבות מיליונים ברחבי העולם.
לוקאס-פילם, עדיין בניהולו של ג’ורג’ לוקאס, מחליטים לפתח את סדרת האנימציה “מלחמת המשובטים” (העלילה בין “מתקפת המשובטים” ל”נקמת הסית'”) לסדרה לילדים. כדי לצלוח במשימה, לוקאס מלהק את דייב פלוני והנרי גילרוי, מי שעבדו על הלהיט הטלוויזיוני “אווטאר-כשף האוויר האחרון”), לפתח ולביים סדרת אנימציה ממוחשבת, אודות הרפתקאותיהם של אבירי הג’דיי אובי וואן קנובי, המתלמד אנאקין סקייווקר, ושאר מסדר הג’דיי בתקופת המלחמה בין הרפובליקה, לברית הבדלנים.
מעבר לדמויות מוכרות כמו מאסטר יודה, מייס ווינדו ואחרים, הסדרה הייתה קרקע פורייה לדמויות חדשות כמו אסוקה טאנו, החניכה של סקייווקר, אסאג’ וונטרס, החניכה המרושעת של הרוזן דוקו, וכמובן הפוקוס של הסדרה- המשובטים עצמם כמו קומנדר קודי וקפטן רקס.
לאחר חמש עונות בשנת 2013, הסדרה הופסקה והוחזרה למספר פרקים “אבודים” בנטפליקס שהמשיכו עד סוף 2014, ונגמרו בסוף מאוד פתוח שהשאיר יותר מסתם טעם לעוד. מעריצים רבים הרגישו שלא גושר הפער בין המתרחש בסדרה לבין הסרטים, דבר שסדרת האנימציה של טרטקובסקי הצליחה בו כמעט בצורה מושלמת. לאחר הצלחתם של דיסני עם סדרת “המנדלוריאן” וההבנה שיש עולם שלם לחקור ביקום “מלחמת הכוכבים” במדיה הביתית, הוחלט להחזיר את הסדרה לעונה אחת אחרונה שתסגור את הקצוות. לא היה לי מושג שסגירת המעגל תכלול כל כך הרבה אמוציות, במיוחד לא כשצפיתי בשמונת הפרקים הראשונים.
“מלחמת המשובטים” ידועה בתור סדרה הנעה בין “טובה מאוד” ל” מעט משעממת” בקרב המעריצים. חלקים גדולים מעלילת הסדרה היו סיפורים מבודדים שנועדו לבסס דמויות שונות שספק יופיעו ספק לא בהמשך בניית העולם של המותג. בעוד פרקים שהכילו דמויות וותיקות והרחיבו את עולמם, כמו חזרתו של דארת’ מול, או הסתכלות אל עולמו האישי של מאסטר יודה, היו מהמרתקים יותר, אחרים נתפסו כ”פילרים” הממלאים את לוח הזמנים של ההפקה, וניתן היה לבסס עליהם חומרים חדשים, כמו דמותו של פורסט וויתיקר, סו גררה, שהופיע לראשונה בסדרה, וחזר בסרט “רוג אחת” למשל. כך היה הסיפור גם עם עונה 7.
בעוד שהמודלים והאנימציה שופרו מעט, 8 הפרקים הראשונים של העונה הרגישו מאוד אנטי קליימקטים. פרקים 1-4 מתרכזים סביב “יחידה הסורחת”, יחידת שיבוטים מעט שונים מן השאר, בעוד הם נשלחים יחד עם רקס, קודי ואנאקין למשימת חילוץ. ארבעת הפרקים הללו בונים עוד קצת את נקודת המבט של השיבוטים על המלחמה, וממשיכים להעניק להם שכבות נוספות לדמותם כאינדיבידואלים, יותר מאשר כאל סתם חיילים. פרקים 5-8 מתרכזים באסוקה, שלאחרונה עזבה את המסדר בעקבות חילוקי דעות, ומעצימים אותה כאחת מהדמויות הנשיות ובכלל, אחת הדמויות הכי חזקות ומהנות של מלחמת הכוכבים אי פעם. הפעי האמיתי מתחיל בפרק 9.
ארבעת הפרקים האחרונים, 9-12, הם סיפור שונה לגמרי מכל מה שהכרנו בסדרה. כמעט כל אספקט הפקתי עולה הילוך לרמה קולנועית ממש, החל מכתיבה, פס קול, אנימציה ועד למשחק ובימוי. העלילה סובבת סביב השיחרור של מנדילור מני דארת’ מול, שהשתלט על הממשל באחת העונות האחרונות של הסדרה, במקביל לתחילת עלילת הסרט “נקמת הסית'”. אסוקה נשלחת ע”י אנאקין לחבור לפלוגה 501 בהנהגת קפטן רקס, ולסייע לבו-קטאן לשחרר את כוכב הבית שלה.
לאחר המפגש עם דארת’ מול, שמבוצע לחלוטין בטכניקת לכידת תנועה, במקום באנימציה המסורתית של הסדרה, אסוקה נחשפת לאמת אודות המלחמה, המנוהלת בשני הצדדים ע”י דארת’ סידיוס. עוד ועוד סצנות מתוך “נקמת הסית'” מתגנבות אל העלילה, ושחקנים מוכרים כמו סמואל ל. ג’קסון ואיאן מקדרמט נותנים את קולם לשורות האייקוניות מתוך הסרט, הנשתלות באלגנטיות בפרקים.
ואז, פס הקול הופך דרמתי. מאוד דרמתי. פקודה 66 ניתנת. ברחבי הגלקסיה, צבא המשובטים מתחיל לחסל את אבירי הג’דיי, ורקס ואסוקה, מי שהיו חברים קרובים לאורך כל הדרך, נזרקים בעל כורחם לשני צידי הלוח. הדמויות אומנם מצויירות, אך אפשר להרגיש כל טיפת רגש שמועברת על המסך, וממש כמו בסרט עצמו, הסצנה בעקבות פקודה 66 פשוט קורעת את הלב. ומשם הדרמה לצד האקשן לא מפסיקות לזרום עד לאקורד הסיום בפרק 12, הנחתם בתמונת קסדת המשובטים, כשבהשתקפות נראת דמות מרכזית מוכרת וחשובה- דארת’ ווידר.
החיבור בין הסדרה לסרטים הופך למושלם עם כל דקה של 4 הפרקים האחרונים, והמעריצים ממהרים להודות לפלוני, שהעניק בלפחות שתי סדרות (כולל “המורדים”) עוד ועוד ענפים לעץ המרשים שהוא “מלחמת הכוכבים”. אומנם ההתחלה של עונת הסיום הרגישה כמו הרבה מהחלקים המשעממים של הסדרה, אך הסיום לחלוטין ראוי להיקרא מופת על סך כל חלקיו.
ציון סופי לעונה: 4
ציון סופי לפרקים 9-12: 5
ציון סופי לסדרה: הצדעה ודמעת געגוע.
ונסיים עם קטע בו השחקנים המדבבים את הסדרה, מנתחים את הפרק האחרון של הסדרה: