ביקורת, "אבודים בחלל" (2018) – סכנה וויל רובינסון, סכנה

–  "סיוטים הם המקור הטוב ביותר שלי לבידור" (אירווין אלן, יוצר הסדרה "אבודים בחלל")

לסדרה "אבודים בחלל" (Lost In Space) יש מורשת ארוכה בטלוויזיה האמריקנית –אירווין אלן היה מפיק\במאי\תסריטאי שכונה בהוליווד "מלך האסונות" בשל "התמחותו" בז'אנר סרטי האסונות ("המגדל הבוער", "הרפתקה בפוסידון") ויצר לא מעט סדרות מד"ב לטלוויזיה ("מסע לעומק הים", ארץ הענקים") אבל בארץ נזכור אותו בשל "מנהרת הזמן", הקלסיקה בשידורים חוזרים בחינוכית של שנות השמונים. אלן נודע בעיקר ביכולת שלו לחסוך כסף בהפקות שלו, כאשר הוא לרוב משתמש בצילומים, תחפושות ותפאורות שכבר נוצרו עבור סרטים וסדרות אחרות. "אבודים בחלל" שודרה בין השנים 1965-8 במשך 3 עונות ונמשכה 83 פרקים עד אשר בוטלה במפתיע.
lost in space 1965Cast-ftr2

"אבודים בחלל" הייתה אמורה להיות סדרת הרפתקאות לכל המשפחה אך לאורך הזמן התגלגלה לסדרת ילדים, כאשר הדגש מתמקד בדמות של הילד וויל רובינסון ובהומור קאמפי. בסדרה המקורית, הרובינסונים נבחרו לבדם לצאת למשימה לפלאנטה המקיפה את אלפה סנטאורי. בהתחשב בתקופה שבה הסדרה נוצרה, ישנו מירוץ בין מעצמות זרות מי יהיה הראשון ליישב את הכוכבים. האב ד"ר\פרופסור ג'ון הוא אסטרופיזיקאי ומפקד המשימה, אליו מתלווים אשתו מורין,שתפקידה בסדרה מתמצה בלהיות אימא, שתי הבנות ג'ודי ופני והילד וויל שהוא חנון מדעים צעיר (כי הוא בן כמובן). את החללית שלהם המכונה Jupiter 2 מטיס הטייס דון ווסט. ד"ר זכארי סמית', סוכן של מעצמה יריבה, מנסה לחבל בשיגור באמצעות הרובוט B9, אולם נתקע גם הוא על הספינה בזמן שהיא מתקלקלת ומאבדת את דרכה בחלל.

הרובינסונים מוצאים את עצמם על כוכב זר ונתקלים בהרפתקאות שונות ומשונות ברוח שנות השישים. השידורים החוזרים לאורך השנים העניק לה מעמד פולחן, כאשר דמויות ומשפטים מתוכה הפכו לאייקוני תרבות, כמו גם נעימת הנושא שהלחין לא אחר מאשר מיודענו ג'ון וויליאמס, הרבה לפני תהילת "מלחמת הכוכבים" או "מלתעות" (הוא גם חתום עליה כ"ג'וני וויליאמס"):

בשנת 1998 יצא סרט אקשן עתיר תקציב שנשען על חלקים מהסדרה המקורית בבימויו של סטיבן הופקינס (הטורף 2) ובכיכובם של מאט לבלנק, וויליאם הארט, מימי רוג'רס, הת'ר גראהם, לייסי וגארי אולדמן כנבל. הסרט קיבל ביקורות איומות התרסק בקופות ונשכח במהרה, כאשר הדבר היחיד שזוכרים ממנו הוא העיבוד המחודש לנעימת הנושא שבוצעה בידי הרכב הביג-ביט הבריטי "אפולו 440":

ב-2004 היה ניסיון נוסף להביא עיבוד טלוויזיוני נוסף שלא צלח את שלב ההפקה. עתה, תחת ההפקה של אולפני "לג'נדרי" ורשת "נטפליקס" מגיעה גרסה חדשה של הסדרה, אשר במקום להיצמד אל חומר המקור, היא מעדכנת אותו ולוקחת אותו למקומות אחרים (בחלל…)

* זהירות, מעט ספויילרים לפניכם:
בסדרה החדשה, עודכנו לא מעט דברים: הרובינסונים הם רק משפחה אחת מתוך כמה עשרות שנבחרו למסע לאלפה סנטאורי על גבי החללית Resolute הנושאת חלליות נחיתה הקרויות Jupiter (משפחת רובינסון כמובן ממוקמת ב Jupiter 2). המסע הוא צורך הכרחי עקב אסון אקולוגי מסתורי שפקד את כדוה"א.

בהתחשב בזמנים הנוכחיים, מורין (מולי פארקר, "בית הקלפים") היא הדמות הדומיננטית במשפחת רובינסון – היא מהנדסת מבריקה וגם אמא קשוחה שלא בוחלת באמצעים להגן על המשפחה שלה, גם אם זה אומר להפריד אותם מהאב ג'ון (טובי סטפנס, "מפרשים שחורים"), חייל ב"אריות הים", שהתרחק ממשפחתו עם השנים. הבת הגדולה ג'ודי (טיילור ראסל, "שמיים נופלים") היא רופאה, מה שאומר שעתה יש שני אנשים עם תואר שעונים לשם רובינסון, ואף אחד מהם הוא לא האב.

lost-in-space-cast

הבת האמצעית פני (מינה סונדוול) למדה לחיות בצל אחותה המוכשרת יותר ונלחמת על מקומה במשפחה, בעוד הבן הקטן וויל (מקסוול ג'נקינס, "סנס8") הוא… חנון מדע צעיר. היי, משהו צריך להישאר זהה. בכל מקרה, הסדרה מתחילה כאשר נוסעי חללית האם מתבקשים להיכנס לחלליות הג'ופיטר בספינה ולבצע פרוטוקול חירום. חללית האם נפגעה והחלליות מתרסקות על פני כוכב לא ידוע, בהם גם כמובן הג'ופיטר 2 של הרובינסונים. הם מגלים כי הגיעו לכוכב המאפשר להם להתקיים עליו ולנסות להתחיל להיחלץ.

הכוכב הוא כוכב "זהבה", מונח אסטרונומי המתאר פלנטה בגודל של כדור הארץ המקיפה כוכב במרחק המאפשר קיום של מים במצב נוזלי. במציאות, אסטרונומים גילו לפני מס' שנים כוכב "זהבה" בשם Kepler 438b המרוחק מאיתנו 475 שנות אור, אשר אמור לאפשר התיישבות אנושית בעתיד הרחוק. מדוע "זהבה"? בדיוק כמו זהבה מהאגדה שנכנסת לבית שלושת הדובים ובוחרת תמיד את מה שמתאים עבורה (שיהיה לא חם ולא קר מדי).

Lost-in-Space

כאמור, משפ' רובינסון הם לא היחידים ששרדו – עוד 63 מתיישבים הצליחו להגיע לכוכב ועתה עליהם לאחד כוחות כדי לחזור לחללית האם. ביניהם נמצא גם דון ווסט (איגנסיו סריקיו, "צעירים חסרי מנוח") אשר מצליח לאורך הסדרה להבריק על תקן השרמנטי הקומי, וכל זאת למרות שהסטטוס שלו "שונמך" מתפקיד של טייס למכונאי טיסה עם צד נכלולי (ואין צורך לציין שהוא ממוצא לטיני ולא לבן). בין המתיישבים ששרדו נמצא גם הזואולוג הירוקי וטאנבה (קארי הירוקי טאנבה, "מורטל קומבט") ומשפחתו וראש ההתיישבות ויקטור דאר (ראזה ג'פרי, "הומלנד")  ומשפחתו – האיש שעומד להתכתש במהלך הסדרה על כל החלטה שהרובינסונים מקבלים.

אולם הדמות הבעייתית ביותר עבורם עומדת להיות ג'ון הריס (פרקר פוסי), דמות מפוקפקת למדי אשר מתגנבת לספינה לאחר שגנבה את זהותה של אחותה (סלמה בלייר). במהלך הפינוי, הריס משייכת לעצמה את הזהות של ד"ר ז. סמית ומתחזה לפסיכולוגית של המתיישבים. ובכן, פרקר פוסי….זוכרים אותה מ"סופרמן חוזר"? העוזרת של לקס לות'ר? לא? אל תרגישו רע. פוסי היא מסוג השחקניות שלמרות קריירה זניחה למדי בסרטי אינדי יצרה לעצמה עדת מעריצים נלהבת ששמחה לראות אותה בכל תפקיד שהוא. אישית, אני חושב שהיא שחקנית מנייריסטית ומוגזמת ולא ברורה לי הבחירה שלה לתפקיד. אם כבר, הייתי שמח שהיא היתה מקבלת את תפקיד האחות ואילו סלמה בלייר היתה זוכה להיות הנבל של הסדרה, בטח אחרי אחרי התפקיד הקאמפי והמשעשע של בלייר בסרט "אמא ואבא".

Lost-in-Space-Netflix-Robot-Will

על כל פנים, בין כל מאמצי ההישרדות על הכוכב, וויל רובינסון מוצא רובוט חייזרי חזק וחמוש מכף רגל עד ראש, שכנראה התרסק גם הוא בחללית על פני הכוכב. הרובוט יוצר קשר מיוחד עם וויל ושומר עליו מכל משמר, דבר שיעורר את התעניינותה הלא מבורכת של הריס\ד"ר סמית. את התפקיד של הרובוט בחלק הפרקטי (יש גם חלקים שבו הוא ממוחשב לחלוטין) מגלם השחקן בריאן סטיל, שבדומה לשחקן דאג ג'ונס הקריירה שלו מורכבת כולה מלשחק יצורים שונים תחת איפור.

בלי להיכנס לשאר פרטי העלילה אומר שבאופן כללי, רמת ההפקה של "אבודים בחלל" היא לא פחות ממדהימה, אפילו מעל לסטנדרטים שהתרגלנו אליהם ב"נטפליקס" – זה ממש הטופ של הטופ באפקטים המיוחדים. הציוד הטכני (חלליות, רכבים, כלים שונים) נראים מוקפדים ואמינים במיוחד, נופי הכוכב החייזרי מאוד מרשימים בצילומי החוץ והכל מוגש באיכות תמונה HDR וסאונד 5.1, ממש תענוג של קולנוע ביתי. בתכלס, זה נראה אפילו טוב יותר מחלק מסרטי הקולנוע שראיתי בזמן האחרון.

lost-in-space-taylor-russell

"אבודים בחלל" אמורה להיות סדרה לכל המשפחה אך לפעמים היא נוטה לטון יותר קודר שמתאים אולי רק מגיל ההתבגרות. החלק של הנישואים המתפרקים של בני הזוג רובינסון הוא טוויסט עדכני ומעניין (בטח מול ערכי המשפחה של חומר המקור) אולם אני לא בטוח שכל אחד ירצה לחוות זאת בצפייה עם ילדיו שלו. "אבודים בחלל" כן משתדלת לשלב מסר חינוכי כמעט בכל פרק – הרובינסונים ישתמשו בידע מדעי כדי להינצל ממצבים מסוכנים. "עליונות המוח על פני הכוח" הוא גם מסר חשוב ברגרסיה של "עידן טראמפ".

פרט נוסף שהפתיע לטובה הוא הדרך בה הסדרה מתייחסת לגזע – עד פרק 4, אין התייחסות לכך שג'ודי היא בעלת עור שחור. רק לקראת אמצע הסדרה יינתן לכך הסבר וגם הוא יאמר בצורה הכי אגבית שאפשר, כדי לא לעשות מזה "עניין". אמנם, ג'ין רודנברי כבר עשה זאת ב"מסע בין כוכבים" המקורית (עם דמותה של סגן או'הורה) בדיוק בתקופה בה שודרה "אבודים בחלל" המקורית שהייתה הייצוג של ערכי המשפחה הלבנה. כפי שהזכרתי קודם, יש גם דמויות בולטות אחרות "לא לבנות" בסדרה וגם זה מבורך לא פחות ב"עידן טראמפ".

lost-in-space-toby-stephens-robot-01

כאמור, בעידן ה-MeToo הסדרה שמה דגש על לא מעט דמויות נשיות משמעותיות, אחת מהן היא דמות האנטגוניסט ד"ר סמית' שעבר "מהפך" לדמות נשית ששמה לה למטרה את הרובינסונים מסיבות שונות. שינוי משמעותי נוסף בדמות היא שהריס\סמית' מעוניינת להמלט מכדוה"א, בניגוד לסדרה המקורית בה סמית' רק רצה לחזור לשם. אולם, נקודה חיובית זו די מתבטלת עקב העובדה כי כל "התוכניות הזדוניות" של הריס\סמית' הן ברמה של סרט מצויר, לכך יש להוסיף את רמת המשחק הבלתי נסבלת של פוסי עצמה. שינוי נוסף הוא שהרובוט המתחבר עם וויל הוא ממוצא חיייזרי לחלוטין ולא מעשה אדם, אך המשפט הידוע שלו מתוך סדרת המקור  "!Danger, Will Robinson" מופיע גם כאן לשמחת המעריצים.

מחווה נוספת היא בכך שהכוכב יסבול מרעידות אדמה כמו בסדרה המקורית ומחווה מרומזת יותר (עבור המעריצים ה"קשים") תוצג במהלך פתרון לאחד ממצבי החירום: מורין מבחינה בלוגו של  "ג'מיני", פרויקט החלליות הראשון של ארה"ב בשנות השישים. היא נעזרת במידע על הפרויקט הזה כדי לפתור את הבעיה. המעריצים יודעים כי השם המקורי שהוצע בשנות השישים לחללית של הרובינסונים היה "ג'מיני" (במקום ג'ופיטר). גם קטע כותרות הפתיחה של הסדרה המציג תמונות מראשית עידן החלל ופרוייקט ה"ג'מיני", שכה נוסטלגי בעיני האמריקאים (מזכיר מאוד, גם במוזיקה, את כותרות הפתיחה של הסדרה "מכדור הארץ לירח" של HBO):

מחווה נוסטלגית נוספת היא בדמות השחקן ביל מומי ששיחק את הילד ויל בסדרת המקור, אשר מבליח פה להופעה קצרה בתור ד"ר זכארי סמית' האמיתי, האיש ממנו גונבת ג'ון הריס את הזהות (למי שזוכר, מאמי שיחק גם בתפקיד השגריר המינבארי לנייר בסדרת המד"ב הפולחנית לא פחות "בבילון 5"). אני מניח שיש עוד רפרנסים שפספסתי ומעריצי סדרה אדוקים יותר יזהו.

בנוגע לפרישת העלילה, הפרקים הראשונים הרגישו קצת "פרווה" למרות שפע של אקשן, ההתפתחות די צפויה, אולם החל מאמצע פרק 3 הדברים התחילו ליפול למקום והסדרה תפסה כיוון מעניין יותר, כאשר הקליימקס נבנה ותופס תאוצה של ממש מפרק 8, כאשר יש קפיצה מטוויסט מפתיע ומסכן חיים אחד לטוויסט אחר כדי לסבך לרובינסונים את החיים.

lost-in-space-toby-stephens-parker-posey

אחד הדברים שהכי הפריעו לי לאורך הסדרה כולה היתה העובדה שנראה כי החלטות פזיזות ותמוהות הן המאפיין המרכזי כמעט של כל הדמויות בסדרה. למרות שהן נמצאות על כוכב עם סכנות לא ידועות, דמויות שונות מסכנות עצמן ללא סיבה ושמות את עצמן שוב ושוב במצבים שכל אדם היה נמנע מהן מלכתחילה ("היי, אני הולכת לבד למפל מרוחק, למרות שלפני רגע חיית טרף התקיפה את המחנה וכמעט אכלה לי את הראס").

אולם, הבעיה העיקרית של הסדרה היא הקאסט הדי אנמי שלו – לא ברורה לי ההחלטה לשים שחקנים חסרי כריזמה וערך מוסף כמו מולי פארקר וטובי סטפנס כשחקנים הראשיים. האנמיות הכללית שורה גם על שאר הקאסט כאשר קשה להצביע על דמות שבאמת תתבלט לכם לאורך הסדרה, למעט דמותו של ווסט, כפי שכבר ציינתי, שקיבל כנראה את שורות הדיאלוג היותר מוצלחות. על המניירות של פוסי אין לי רצון להרחיב. רק אוכל לקוות שהחלק הזה יעבור מקצה שיפורים לקראת העונה הבאה.

lost-in-space-toby-stephens-molly-parker-011

התסריטאים של הסדרה הם הצמד מאט סזמה ובורק שארפלס, זוג כותבים שלצערי אחראים לזוועות פנטזיה כמו "דרקולה: ההתחלה", "אלי מצרים" וגם "צייד המכשפות האחרון". גם בחלק הזה אני יכול רק להניח כי כותבים טובים יותר היו מצליחים ללטש ולהשחיז תסריט יותר מהודק. בין מפיקי הסדרה נמצא גם הבמאי\תסריטאי ניל מרשל (מותחן האימה "The Descent"  ובקרוב גם הריבוט של "הלבוי") שגם ביים את שני הפרקים הראשונים. רשימת הבמאים האחרים כוללת גם וינצנזו נטלי ("קיוב"), סטפן סורג'ק ("עולמו של ויין 2") ובמאי הטלוויזיה דייויד נאטר (שביים בין השאר את פרק "החתונה האדומה" ב"משחקי הכס"). את המוזיקה לסדרה הלחין כריסטופר לורנץ ("על טבעי", "הסוכנת קרטר"), כאשר נעימת הנושא עדיין מהדהדת את המוטיבים המוזיקליים של  ג'ון וויליאמס.

בסופו של עניין, אני מעניק בכיף ציון 4 כוכבים ל"אבודים בחלל"  בשל שני טעמים: הראשון הוא בגלל איך שהיא נראית והשני היא כי כסדרת אקשן\מד"ב קלילה היא עושה את עבודתה היטב.

ציון: 4
ratings-tv-4

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s