היחסים שלי עם דיוויד ס. גוייר ככותב הם דוגמא נפלאה ליחסי אהבה-שנאה. על כל יצירת מופת של כתיבה כמו “עיר אפלה”, קיבלנו ממנו איזה המשכון עלום לזוועתוני האימה של “אדון הבובות”. על כל “בלייד” וסאגת האביר האפל, קיבלנו את “ג’אמפר” ועל כל סדרה נפלאה כמו “קונסטנטין” או “פלאש-פורוורד” המשובחת (אך נגדעה בדמי ימיה), קיבלנו את ההמשך הנוראי לגוסט ריידר וגם, רחמנא לצלן, את “איש הפלדה”.

כך שניתן לומר בוודאות שעולם הקומיקס אינו זר לגוייר וגם שעל כל הצלחה שלו יש נפילה קשה. אפשר להשוות זאת גם לערוץ SyFy שבארסנל שלו ישנן סדרות מד”ב נהדרות כמו “סטארגייט” שעברה מרשת הכבלים Showtime לשם ושאר נגזרותיה, דפאיינס, גאלאקטיקה, פארסקייפ, ולאחרונה Happy! ו- Expanse המשובחת. בעוד שבעשור האחרון הכיוון שלהן קצת התבלבל ונזנח לטובת תוכניות ריאליטי מטופשות והאבקות, לאחרונה אנו רואים ניסיון לחזור לכיוון המקורי לשמו הוקם הערוץ.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לפרקים 1+2:

אני חושב שאני מדבר בשם לא מעט צופים כאשר אני אומר שהמחשבה הראשונה שעברה לי בראש עם ההכרזה על הסדרה “קריפטון” הייתה: “כמה נזק מוחי ייגרם לי מלדפוק בכוח את הראש בקיר?”. לאחר שקיבלנו את “גות’האם”, סדרה על באטמן בלי באטמן, האם מישהו באמת רוצה סדרה על סופרמן בלי סופרמן?! אני חושב שאפשר לומר ש-“ההצלחה” של גות’האם הורידה את הציפיות מהרעיון מהר מאוד.

“קריפטון” בבירור נעשתה על מנת למצות את ההתלהבות מסופרמן והבאז סביבו עקב הנסיונות (הכושלים) של אולפני וורנר להקים יקום קולנועי לדמויות הקומיקס של DC. ואכן אפשר להסכים שבקולנוע ההצלחה של DC די לא קיימת אך בטלוויזיה המצב שונה. לצד סדרות כמו “החץ” (שכבודה במקומה מונח בתור חלוצת ערוץ CW) ו-“הפלאש” שדי מזהמות לנו את המסך הקטן כרגע, אנו מקבלים פנינים כמו “אגדות המחר”, “לוציפר”, “ברק שחור” ו-“קונסטנטין” ז”ל שלאחרונה נתבשרנו שתמשיך בצורה כזו או אחרת ב-“אגדות המחר”.

יוצרי הסדרה הלכו על הקו של סדרות הפריקוול שפושט בטלוויזיה בשנים האחרונות (אני מסתכל עלייך “דיסקאברי”!) שבמקום לקחת את הסיפור המוכר ולהצעיד אותו קדימה, החלו ללכת דווקא אחורה ולנסות ולשנות את הנרטיב הקיים.

עם כן, ל-“קריפטון” היה פוטנציאל לא רע אך סיפור הרקע של הסדרה גרם ללא מעט הרמות גבה: סבו של גיבור העל הגדול מכולם, סופרמן, יעמוד במרכז הסדרה שתתרחש כ-200 שנה לפני הולדתו של קל-אל יקירנו. הסדרה, כך נאמר, תמשיך את הקו של קריפטון ככוכב וכחברה כפי שהוצגה לנו ב”איש הפלדה” הן נרטיבית והן אסתטית. מדובר בעולם שמצד אחד מפותח טכנולוגית ומצד שני מאוד מכונס בעצמו, לאחר שההנהגה ויתרה על חקר עולמות אחרים. ואכן, הקו של “איש הפלדה” ממשיך לא רק מבחינה נרטיבית כי אם גם מבחינה אסתטית והסדרה נראית כמו חלק ישיר ממנו.

בפרק הראשון אנו מתוודאים כראוי קודם כל לקריפטון עצמו. כוכב זינופובי, מסוגר ובעל תרבות של מעמדות בדומה לבתי מלוכה של העבר. אנו מגלים כי השלטון הדמוקרטי של המדינה הפך לשלטון דיקטטורי ע”י “הקול של ראו”, בחור מסתורי שלובש מסיכת זהב בעלת פנים רבות (וזו לא ההקבלה האחרונה לשיר של אש וקרח). אנו לומדים כי מדובר בכוכב בעל תנאי מחייה קשים מאוד אשר מחולק לערי-מדינה כמו העיר “קאנדור” (אותה אנו מכירים מהקומיקס כ-“עיר בבקבוק”). בתחילת הסדרה, לסג-אל (קמרון קאף), סבו של הכחול הגדול וחלק משושלת בית אל שנמצאת במצב לא טוב. סבו של סג (סבא-רבא-רבא של סופרמן… נדמה לי) מואשם בבגידה בקריפטון מאחר והוא כופר בשליט הדיקטטור של קאנדור (העיר-מדינה).

בעקבות הבגידה של סבו של סג, ואל –אל, בית אל מנושל מסמלו ומזכויותיו וסג והוריו הופכים למנודים, “חסרי דרגה”, בחברה ונזרקים לתחתית העיר ולעוני בעוד שהסב נזרק אל מחוץ לכיפה השומרת על העיר ואל השממה שבחוץ. לאחר כמה שנים, כאשר הוא גדל, אנו רואים כי סג הפך לנער שובב שמנסה להשיג כסף עבור משפחתו בדרכים לא  תמיד חוקיות או מקובלות.

אט אט אנו לומדים יותר על החברה בקריפטון: אנו לומדים כי ישנן גילדות שונות אליהן מסונפות המשפחות: סוחרים, מדע, לוחמים וכו’. אנו לומדים גם כי יש הרבה גורמים שנאבקים בסדר החברתי בקריפטון, לדוגמא: Black Zero – “אפס שחור” (התרגום נכון?) שלא ברור האם מדובר בטרוריסטים או לוחמי חופש או…

אנו מתוודאים גם לעוד ועוד דמויות בסדרה כמו ליטה-זוד ואמה, ג’אינה-זוד – כן, כן… הזוד האלו… ושלסג-אל יש מערכת יחסים עם ליטה (סופרמן והגנרל הם בני-דודים?). אנו מכירים גם את משפחת ואקס. האב, שליט העיר ובתו שאליה אמור סג-אל להנשא לאחר שהציל את השליט מפצצה אנושית ומתקבל למשפחת ואקס.

עד עכשיו הכל נשמע מאוד כמו גרסת מד”ב של “משחקי הכס”, כולל העובדה שלכולם בחלל יש מבטא בריטי (עד לאן לעזאזל הם הגיעו עם הקולוניות שלהם?). כמה משפחות שנאבקות אחת בשנייה, כל אחת ממלאה תפקיד אחר בממלכה והמשפחה שמנושלת ממעמדה עקב האשמה בבגידה. הדימיון ממשיך בדמותו של איום מרחוק שמגיע ורק קבוצה קטנה מאמינה לכך והם מנסים לפעול כדי למנוע את ההרס שהוא מביא איתו.

הטוויסט כאן מגיע במקום שאמור להיות נקודת התורפה הגדולה ביותר של הסדרה, העובדה שכל העתיד כבר ידוע ומוכר. כולנו יודעים שמשפחת אל תחזור למעמדה בסופו של דבר עם בנו של סג, ג’ור-אל ושברייניאק ייכלא בסוף את קאנדור בבקבוק רגע לפני פיצוץ הכוכב ושלמעשה אין הרבה הפתעות שמצפות לנו. אבל כאן הטוויסט שהוזכר מגיע בדמותו של אדם סטריינג’, דמות דרג… משהו… מיקום דיסי ולרוב הקוראים המזדמנים אינו מוכר.

אדם סטריינג’ מגיע לקריפטון מהעתיד – ההווה שלנו – בשביל להזהיר את סג-אל מהגעתו של ברייניאק, יישות מלאכותית שתפקידה היחיד הוא שימור דגימה מכוכבים ותרבויות שנמצאים רגע לפני השמדה, ופגיעה בשושלת בית-אל. פגיעה שכזו תגרום לכך שקאל-אל לעולם לא יוולד ולא יהיה לכדור הארץ סופרמן… הדבר היחיד שאמור לגרום לסג-אל להאמין לאדם סטריינג’ זו הגלימה המפורסמת שלאט-לאט נעלמת לה בסגנון “בחזרה לעתיד” וברגע שתעלם, נדע שסופרמן אבוד. נראה שברייניאק מבוסס על הגרסה של יקום הניו-52 בקומיקס אך לא ברור מדוע הוא מגיע בשלב כה מוקדם לקריפטון שכן הוא אמור להופיע שם רק בעוד כ-200 שנה, רגע לפני הפיצוץ.

רגע, עוד לא נגמרו קווי העלילה! מסתבר שהוריו וסבו של סג-אל היו חלק מתנועה מחתרתית כנגד הדיקטטור של קריפטון! וסבו של סג-אל הקים את מבצר הבדידות (עוד רפרנס!) בשממה בתקווה שסג-אל ימצא אותו יום אחד וימשיך את עבודתו.

וכעת תלמידים, בואו נסכם את קווי העלילה עליהם למדנו בפרק הראשון:

• מעמדו של סג-אל בחברה הקריפטונית.
• משולש אהבה שלו בין ליטה-זוד לבתו של השליט לה הוא אמור להנשא ולהביא ילד מבחנה (מילולית!) ביחד.
• אמירה חברתית על מעמדות בחברה בכלל ובחירה חופשית.
• ברייניאק מגיע לקריפטון.
• אדם סטריינג’ מגיע מהעתיד להציל את משפחת אל.
• הדיקטטור ששולט בקריפטון וארגוני הטרור שפועלים מולו.

די הרבה לזרוק בפרק פתיחה…  אה, וההורים של סג מתים בתור בוגדים…

הפרק השני ממשיך את קווי העלילה שהתחילו בפרק הראשון. סג-אל נשבע לנקום את מותם של הוריו. לשם כך הוא מוכן לרצוח את ואקס, שליט העיר ולעזאזל ההשלכות. סג-אל ממשיך גם בחקירתו אחר המשמעות האמיתית של העבודה של סבו ותוך כדי הוא לומד להאמין לאדם סטריינג’ וסיפוריו על העתיד. ליטה-זוד מכיוונה, נלחמת כדי להשיג מקום גבוה יותר בהיררכיה הצבאית על מנת שיקשיבו לה ויעזרו למנוע את הטבח שאמה מתכננת לעשות בחסרי המעמד, כי כולם טרוריסטים בסופו של דבר והם לא ממש חשובים…

סג חוזר למבצר הבדידות ופוגש הקרנה של סבו בפרפראזה על ההקרנות של ג’ור-אל לסופרמן במבצר שלו בקוטב. אחד הדברים שהרוח של סבא’לה טוענת היא שהוא המציא את המעבר הבין-מימדי לאזור הפאנטום. כן, כן, אותו אחד שג’ור-אל אמור לגלות בעתיד ולא הסבא-רבא שלו. מה גם שהסבא משתמש בו כדי לטייל ברחבי החלל אך זה מנוגד לכל המיתוס של האזור הזה שמשמש ככלא לפושעים בעתיד.

עכשיו, עם כמה שהייתי סקפטי לגבי התכנית, אני מוכן לאכול את הכובע שלי עכשיו. לאחר צפייה בשני הפרקים הראשונים ניתן לומר שהיא לא הבדיחה שחשבתי שהיא תהיה ולמעשה אני יכול לזהות שם פוטנציאל. בהחלט יש אפשרות לספר סיפור מעניין וכל עוד הם לא הולכים לגבולות הקאמפיות של “גות’האם” או מתכוונים לזרוק את כל גלריית הנבלים של סופרמן, בלי סופרמן (אני ממשיך להסתכל עלייך “גות’האם”!) בהחלט יש סיכוי שדווקא יצא מזה משהו טוב. נראה גם שבהחלט השקיעו סכום נכבד בהפקה וערוץ SyFy משקיע.

זה לא שהסדרה חפה מבעיות, היא בהחלט לוקה בהרבה. אם זו ההשוואה הגלויה ל”משחקי הכס” וכמו מה שנראה הרצון של הערוץ להשיג הרבה בבת-אחת: גם מקבילה משלהם ל”משחקי הכס”, גם מד”ב, גם קומיקס, גם אקשן, פוליטיקה, רומנטיקה והומור, הכל מגולגל לחבילה אחת מבלבלת… יש גם את המשחק המוגזם מאוד… מאוד… מאוד… וכמובן בעיות הניטפוק כמו עובדות שלא מסתדרות עם הקנון של הקומיקס או העובדה שכולם מדברים אנגלית במבטא בריטי ומשום מה אדם סטריינג’ משוחח איתם בחופשיות.

אז כן, זו לא סדרת מופת אבל אני מאמין שיש שם ניצוץ שאפשר לעבוד איתו ועם קצת תשומת לב והשקעה זו יכולה להיות הצלחה מפתיעה.

ציון: 3