אני מרגיש שאני חייב לקחת אחריות על מחדל, מחדל של שנים: מעולם לא התייחסנו כאן באתר “מולטיוורס” לסדרת המד”ב המעולה, מעולה, מעולה, הלוא היא “המרחב” (The Expanse).
לא יודע איך זה קרה, אך אני יכול להבטיח שראשים יערפו ויתגלגלו… על כל פנים, העובדה שלא מזמן עלתה במלואה העונה הרביעית שלה ב”אמזון פריים”, היא הזדמנות מעולה לתקן את העוול ההיסטורי הזה.

“המרחב” מבוססת על ספרים של James S. A. Corey, שזה שם נחמד אך מפוברק לחלוטין –  מאחורי הכתיבה עומדים דניאל אברהם וטיי פרנקלין (שהיה בעברו עוזר אישי לג’ורג’ ר”ר מרטין) שהוציאו את הספר הראשון בסדרה, “לוויתן מתעורר”, בשנת 2011, ומאז יצאו עוד 7 המשכים (בנוסף למספר סיפורים קצרים) והיד עוד נטויה.
כאשר הוחלט בערוץ SyFy לעבד את הסדרה לטלויזיה, הוחלט לפנות אל מארק פרגוס והוק אוטסבי (התסריטאים של “איירון מן” הראשון ו”הילדים של מחר”). השניים הפכו למפיקים האחראים על הסדרה וזכו לשבחים רבים בשל כך, בעיקר בשל העובדה כי הצליחו לשמר לא מעט ממכלול הדמויות, רוחב העלילה האפית המקורית ולא וויתרו על הניוואנסים הקטנים שהפכו את הספרים להצלחה.
העונה הראשונה עלתה לאוויר בסוף 2015, כאשר העבודה על עונה 2 מתחילה אפילו לפני עליית הראשונה. העונה השלישית עלתה לאוויר ב-2018, אך בשל אילוצי הפצה שונים, הערוץ לא רכש את הזכויות לספרים הבאים בסדרה, דבר שהוביל לכך ש SyFy הכריזו על ביטולה.
המעריצים הזועמים פתחו מיד בקמפיין חתימות אינטרנטי, והפלא ופלא – זה אשכרה עבד!
“אמזון” הצליחה להביס את “נטפליקס” ורכשה את זכויות ההפקה, כאשר העונה הרביעית עולה בדצמבר 2019 עם עונה חמישית מאושרת להמשך.

אני מודה שתמיד היתה לי אלרגיה לסדרות של ערוץ SyFy האמריקאי: לכאורה, אני בול קהל היעד שלו, אך הסדרות שלו אף פעם לא תפסו אותי – לא מבחינת ערכי ההפקה (לעתים קרובות מתחת לכל ביקורת) ולא מבחינת העלילות, שרובן היו בנאליות עד ייאוש.
לכן, שאמרו לי שיש סדרה חדשה של הערוץ שהיא חובת צפייה – לא האמנתי להם, אבל הייתי מוכן לתת צ’אנס.

בפעם הראשונה שהתחלתי לצפות בסדרה, לא הצלחתי לסיים מעבר ל 2 הפרקים הראשונים – העלילה נראתה לי סתמית מדי (בנוסף לגורם נוסף שאתייחס אליו בהמשך). אנשים צדיקים אמרו לי שאני מפסיד וחבל לוותר, אז ניסיתי שנית ובאמת, אחרי שעוברים את פרק 3, הכל מסתדר במקום והסדרה ממריאה למקומות אחרים (סליחה על משחק המילים).
הדבר נובע מהעובדה שהפרקים הראשונים הם פשוט אקספוזיציה אחת ארוכה ונועדים רק להציב את הדמויות על לוח המשחק. ולוח המשחק הוא פשוט עצום:
העלילה מתרחשת כמה מאות שנים בעתיד (לא מצוין תאריך בשום מקום, אך רמזים שונים מציבים אותה בערך באמצע המאה ה-24), כאשר השליטה במערכת השמש מתחלקת בין 3 כוחות פוליטיים עיקריים – כדור הארץ העשיר הנשלט ע”י האו”ם, הרפובליקה של מאדים המאופיינת במשטר מילטריסטי שהופך אותה לכוח צבאי חזק, ובתווך “ברית כוכבים הלכת החיצונים” (OPAׂ) – ברית רופפת בין אנשי חגורת האסטרואידים ומתיישבי הירחים של ענקי הגז (צדק ושבתאי), אשר במשך שנים היו “שואבי המים וכורי הפחם” של מערכת השמש, נוצלו ע”י כדור הארץ ומאדים ועתה שואפים לעצמאות והגדרה עצמית.
האינטרסים השונים של כוחות האלה יוצרים סוג של “מלחמה קרה” בין כדו”א למאדים, כאשר אנשי החגורה נתפסים בעיני שני הצדדים כטרוריסטים.

העלילה של העונה הראשונה מתרחשת ב-3 קווי עלילה שונים במקביל. בראשון, הבלש המשטרתי ג’ו מילר (תומאס ג’יין, אולי הפנים המוכרות ביותר בקאסט אנונימי יחסית) מהאסטרואיד קרס נשלח לאתר את ג’ולי מאו (הדוגמנית התאילנדית פלורנס פברה, שהיתה גם סינארה ב”סוכני שי.ל.ד.”), הבת הסוררת של תעשיין עשיר בשם ג’ולס פייר מאו שנעלמה.
במקביל, הצוות של ספינת המשא “קנטרברי” המובילה קרח מטבעות שבתאי אל תחנת קרס, נתקל באותות מצוקה מחללית בשם “סקופולי”.

חמישה אנשי צוות נשלחים לחקור את החללית: ג’יימס הולדן (סטיבן סטרייט) לשעבר קצין בצי האו”ם, המהנדסת הראשית והחגוראית נעמי נגאטה (השחקנית והזמרת הבריטית דומיניק טיפר, שקיבלה תפקיד פצפון גם ב”חיות הפלא והיכן למצוא אותן”), אלכס כמאל (השחקן האיראני\קנדי קס אנבר) לשעבר טייס בצי מאדים, המהנדס הקשוח עמוס ברטון (ווס צ’אטהם, שיחק את קסטור ב”משחקי הרעב”) והחובש שד גארווי (פאולו קוסטנזו). הם מגלים שה”סקופולי” נטושה לחלוטין והם חושדים שאות המצוקה שודר ע”י פיראטים. בעוד הם מתכוננים לחזור, ה”קנטרברי” על צוותה מושמדים בידי ספינה אלמונית בעלת מנגנון הסוואה שנעלמת מהמקום, משאירה אותם נטושים ללא יכולת לחזור לנמל חלל קרוב.

בינתיים, השמדת ה”קאנטרברי” מלהטת את רוחות המלחמה בין כדו”א למאדים וסגנית מזכ”ל האו”ם, כריסג’ן אביסרלה (השחקנית ממוצא איראני שוהרה אע’דאשלו),מנסה לגלות מי מעביר טכנולוגית חמקנות חשאית לידי פלג של החגורה. הצוות שעל ה”סקופולי” מצליח להנצל בסופו של דבר והולדן, נגאטה, כמאל וברטון הופכים לציר המרכזי של הסדרה, במיוחד לאחר שה”סקופולי” מקבלת שכבת צבע חדשה ושם חדש והופכת ל“רוסיננטה” (או “רוסי” בקיצור).



כפי שבוודאי ניחשתם, המשך המסע של צוות ה”רוסי” ישלב אותם עם הסיפור של הבלש מילר ושל הסגנית אביסרלה, כדי לגלות את אחד הסודות השמורים במערכת השמש.
לא ארצה לגלות לכם יותר מכאן והלאה, אך רק אומר שלעונה השנייה יש אולי את הפתיחה הכי מלהיבה אי פעם בתולדות פתיחות העונה 🙂

מעבר לאינטריגות הפוליטיות שהופכות את הסדרה הזו למעין “משחקי הכס” בחלל, הרי שאותם ניוואנסים קטנים שהפכו את “משחקי הכס” מעולם דמיוני לעולם מוחשי נמצאים גם כאן. כפי שציינתי, כל אחד מהכוחות במערכת השמש מאופיין באווירה שונה המתאימה לפוליטיקה הפנימית  ולהיסטוריה (המומצאת )שלו.
הדבר בולט במיוחד אצל “החגוראים” – השפה שלהם מתוארת בספרים כקראולית, כלומר בליל של שפות שונות שנוצר בשל המוצא המעורב של מתיישבי מערכת השמש, ועם הזמן נוצרה כשפה המשותפת בה מתקשרים המתיישבים השונים ברחבי החגורה וכוכבי הלכת החיצוניים.
בספרים, לשפה הזו יש לו מעט ביטויים וסלנג ייחודי, אשר אומץ גם בסדרה, ולא מעט פעמים תוכלו לשמוע אותם מתייחסים לעצמם בתור Beltalowda, כלומר “אנו החגוראים”.
החגוראים גם מעוטרים בקעקועים סמליים ולבוש המאפיין עבודה בכבידה נמוכה.

למרות שמדובר בסדרת מד”ב, ב”מרחב” תוכלו לראות קרבות חלל מעוגנים במציאות ככל האפשר – אין כאן ירי בלייזר, אלא בקליעים משוגרי תנע וטילים רקטיים, בנוסף למשהו שלא ראיתי בשום סרט\סדרה בז’אנר אי פעם – חלליות המגיעות ליעדן עם החלק האחורי, מכיוון שהן הסתובבו על צירן כדי להאט בעזרת המנוע (בלימה בתאוטה). כן, זה נראה פחות “קול” למי שהתרגל לראות ספינות מעופפות בלי בעיה קדימה הלוך ושוב בסדרות וסרטים אחרים, אך לחובבי “הארדקור” כמוני זה הדבר הכי משמח אי פעם.

מעונה לעונה אפשר גם לראות שרמת האפקטים משתפרת, כאשר הכיס העמוק יותר של “אמזון” ניכר בהחלט בעונה הרביעית.

את הסדרה מלווה מוזיקת האמביינט המצוינת של המלחין קלינטון שורטר, שאחראי גם על המוזיקה של הסרט “מחוז 9” וגם על סדרת מד”ב לא מוערכת אחרת “The Colony” (אבל “המרחב” טובה בהרבה).

עד עכשיו מניתי את כל הדברים שטובים בסדרה. האם יכול להיות שיש גם משהו רע בה?אבוי,התשובה חיובית. זוכרים שאמרתי לכם בהתחלה שהיה משהו נוסף שעצר אותי בפרקים הראשונים? המשהו הזה הוא הליהוק. מבחינתי ליהוק הוא משהו שיכול להפוך סדרה גרועה לטובה (ע”ע “ילדי האנרכיה”) בינונית למעולה (ע”ע “דקסטר”) וסדרה מעולה לסדרת מופת (ע”ע “הסופרנוס”).
לצערי, ל”המרחב” לוהקו השחקנים האיומים ביותר האפשריים, כמעט לכל תפקיד – יש לי חשש שכמו בכל סדרה אמריקאית בינונית, הליהוק נעשה לפי המראה החיצוני של השחקנים (לכן, לא מפתיע לגלות שלרבים מהם יש עבר כדוגמנים).
בעונה הראשונה במיוחד הם עושים עבודה גרועה להפליא, אך הם משתפרים בעונות הבאות (או שפשוט התרגלתי למשחק שלהם). שאני אומר שיש שיפור, אני מתכוון למעט שוהרה אע’דאשלו.
אם אתם שואלים “האם אתה מתכוון לשחקנית עם המבטא הפרסי ששיחקה גרוע גם את האמא של חוקרת ה FBI דינה מדאני בעונה הראשונה של “הפאנישר””? אתם צודקים לחלוטין.
השחקנית הצרודה מצליחה לחרב כל סצנה בה היא נמצאת במהלך 4 העונות וזה חבל בעיקר כי מדובר בדמות מרכזית ומשמעותית. הדבר בולט בעיקר בעונה 4, בה המעבר ל”אמזון” סיפק לתסריטאים יותר חופש לשתול קללות, וכאשר הדמות של אביסרלה מטה את הפועל F*#k על שלל צורותיו זה נשמע פשוט מגוחך.

טוב, בסדר. הנקודה היא שלמרות מה שכתבתי בפסקה האחרונה, אני חייב להמליץ לכם להזדרז ולצפות ב”המרחב”, אשר כל 4 העונות שלה זמינות למנויי “אמזון פריים”.
עבור חובבי הז’אנר, מדובר בתוספת ראויה ביותר למבחר ההולך ומתרחב של סדרות מד”ב בעלות סקאלה אפית.

ציון: 4 (אלמלא המשחק, זה היה 5…)