פחד. זה מה שהרגשתי לפני שצפיתי בפרק החמישי של העונה השלישית של “הפלאש”, אחרי ששלושת הפרקים האחרונים הוציאו ממני כמעט כל חשק להמשיך את הסדרה. להפתעתי (ולשמחתי), נראה כי אלוהי הספיד פורס נענו לזעקותיי והנה לנו פרק של הפלאש שפחות או יותר מחזיר את הסדרה למסלולה, ואפילו מתמקד מאוד בתחושה שהייתה לי טרם צפיית הפרק – פחד.
למה השתמשתי בפתיח בביטוי “פחות או יותר”? מסיבה פשוטה, כי אלכמי עדיין בצללים – או שמא הוא בעצם כן היה בפרק?! בואו נדבר לרגע על דמותו של טום -אני כבר לא הצל של דארקו מלפוי – פלטון שמגלם את ג׳וליאן אלברט, שלחלוטין נמצא כרגע בראש הדמויות החביבות עליי בסדרה.
ג׳וליאן, כפי שנחשף בפרק הנוכחי, הוא בן למשפחה עשירה וידועה באנגליה, והגיע לסנטרל סיטי במטרה לרדוף אחרי החלום שלו להיות מדען (ולא איש עשיר בבריטניה? באמת?). ג׳וליאן מתעב את המטא-היומנס מסיבה מאוד ברור ולגיטימית – הוא מפחד מהם. הוא חושב שהם לא מנצלים את הכוחות שלהם למטרות טובות ומחפשים רק איפה לגנוב ולעשות רע לסביבה. מבחינתו זה כולל גם את הפלאש.
לא אגלה לכם מחשש לספוילרים עתידיים מה אני חושב, אבל מי שמכיר את הנבלים של הפלאש בקומיקס ואת אלכמי, יכול לעשות אחד ועוד אחד, ועם קצת Mind crafting להבין שיכול להיות שיש פה קשר.
עוד דמות שנותנת לפחד שלה להשתלט היא קייטלין, שסוף סוף התחמם לה הדם והתקרר לה הגוף. היא יצרה קשר עם אמה (שכזכור – אוזכרה בעונה שעברה כביצ׳ מהגיהינום בשני יקומים שונים) על מנת שתעזור לה למצוא פתרון למהפך שחל בה.
אנחנו מגלים למה אמא של קייטלין מתנהגת כמו שהיא מתנהגת, אנחנו עדים לסוג של הסכמה הדדית בין שתיהן על הדרך שבה הן הולכות בה כרגע – אבל מהצד השני אנחנו עדים יותר ויותר לצד ה״קילרי״ שמתעורר בקייטלין, והיא נכנעת אליו יותר ויותר. נפלא לראות את השינוי הזה קורה בהדרגתיות, לפחות עד פרק 7 – שכותרתו היא ״קילר פרוסט״, ובטח ידבר על ההתפוצצות של קייטלין.
אני מאוד אוהב את מה שעשו עם הנבל השבועי – שסה״כ היה ילד מפוחד (רפרנס שלישי לפחד) שרצה להשליט טרור בעיר כדי לנקום בכל מי שעשה לו רע, והחליט לעשות את זה בעזרת הולוגרמה של מפלצת שלא הייתה מביישת ספין-אוף לקלוברפילד.
מה שנפלא בפרק הזה הוא שהוא מראה כמה פחד יכול להיות הרסני, ונראה שכל דמות שהייתה צריכה להתמודד עם הפחד שלה התמודדה אתו בפרק בצורה שונה: ג׳וליאן בחר להילחם בפחד ובשנאה שלו, ונראו כי אפשר לזהות אפילו ניצני ידידות עם בארי. קייטלין בחרה להיכנע לפחד שלה, מה שיוביל אותה לכעס, מה שיוביל אותה לשנאה ולצד האפל וכנראה יגמר בייסורים (אם לפלאש מותר לעשות רפרנס נפלא למלחמת הכוכבים, גם לי מותר!).
מה שהפתיע אותי לרעה בפרק היה דווקא הגילוי שHR הוא לא באמת מי שהוא אומר שהוא, בעיקר כי כבר התרגלנו לעובדה שאין, כנראה, בכל המולטיוורס, האריסון וולס שלא שומר סודות. הפעם הוא סתם פרצוף יפה ולא באמת המוח מאחורי מעבדות סטאר. מה שכן, משהו שעורר אצלי את נורות האדומות, היה העניין שוולס הזכיר שותף – מעניין מי הוא.
סך הכל נראה שהפרק החזיר, אולי במעט ואולי ביותר את האמונה שלי בפלאש. עוד שני פרקים מגיע אלינו פרק הקרוסאובר המיוחל עם שאר הסדרות של CW ולאחריו פגרה. זה בדיוק הזמן של הפלאש לסדר את כל הבלגאן שיצרו שלושת הפרקים הקודמים ולחזור להיות הסדרה הכיפית שהיא הייתה בעונות הקודמות.
ציון: 3.5
