העונות הראשונות של "ש.י.ל.ד." נתפסו אצל חלק מהצופים כמשעממות, ואצל החלק האחר כמרתקות. אני נמנה בין אלו שנהנים מהסדרה. מדוע? כל פרק בה עמוס בתוכן שנלקח ישירות מהקומיקס. בין אם מדובר בנבל קלאסי, קו עלילתי מסוים, אזכור למסך הגדול או אפילו סתם זריקת משפט מפורסם מהכתובים. לא תמיד היה לי איכפת שהעלילה דורכת במקום לפעמים או מעמיסה בדיאלוגים, נהניתי ממה שהוצג לפני. אבל הפעם זה שונה. הפעם אני מתחיל לחשוש שהסדרה נדבקה ב"קדחת העונה המיותרת".
כשאני חושב על המילה "גילטי-פלז'ר" הדבר הראשון שעולה לי לראש זו הסדרה "סופרגירל". זו סדרה שלא כל כך הצליחה, מלאה בקיטש ובכל זאת… אני נהנה ממנה. רק השבוע פורסמה כתבה שכתבתי על "לויס וקלארק – הרפתקאותיו החדשות של סופרמן" ולא היה לי מושג כמה הסדרה הזו תתכתב עם פרק הפתיחה של העונה השנייה (ולא רק בגלל שלפרק קוראים "הרפתקאותיה של סופרגירל"). מצד שני, אני ממש לא מופתע.
שני דברים גדולים קרו בסדרה בין העונות הראשונה והשנייה: ההפקה עברה דירה מרשת CBS לרשת CW (מהלך שהוכח כגאוני לאור העובדה שהפרק הנוכחי הביא לרשת את הרייטינג הגבוה ביותר מזה שמונה שנים) וגילינו שסופרמן הולך להופיע בכמה פרקים. עם פנים והכל, לא רק בצללים והודעות טקסט. ממש ליהקו בנאדם (טיילר הקלין) שרואים ושומעים אותו. גם וונדר וומן תגיע, זאת אומרת, לינדה קרטר, שהייתה (ותהיה לעולמים) הוונדר וומן הטלוויזיונית משנות השבעים, שתגלם את נשיאת ארצות הברית בעונה הקרובה.
שלום לכולם וברוכים הבאים לשיעור נוסף במבוא להיסטוריה האמריקאית, או בשמו המלא, פרק 4 של אימה אמריקאית ותיעוד ההיסטוריה של הקולוניות הבריטיות במרחבי ארה"ב, זיכרו הצלצול הוא בשבילי וסכין הקצבים היא בשביל קייטי בייטס ושיש מבחן בסוף הסמסטר (והוא יהיה קטלני).
ואוו ראיין מרפי, ואוו!!! לא חשבתי ששיעורי היסטוריה יכולים להיות מרתקים כל כך (ואחותי מורה להיסטוריה אז יש לי ניסיון בתחום). אם בפרק הקודם חשבנו שנחשפנו להיסטוריית ההעלמות של התנחלות קהילת רגנרוק בצפון קרולניה ארה"ב, מתברר לנו שהפרק ההוא היה רק קדימון לסיפור המלא שמסופר לנו לפרטי פרטים עקובים מדם בפרק הנוכחי.
בואו נתחיל בברור מאליו – "איש האולר" (Swiss Army Man) הוא אחד הסרטים הביזריים שייצא לכם לראות, כנראה במהלך כל חייכם. מי שלא יודע על מה אני מדבר, כנראה שלא נחשף לטריילר שהיה אחד המדוברים בפסטיבל סאנדנס האחרון. החודש ניתן יהיה לראות את הסרט, בשלוש הזדמנויות שונות, בסינמטקים של הרצליה ותל אביב (פרטים ולינקים בסוף הסקירה). כדי שכולנו ניישר קו, הנה הטריילר:
כשאנחנו חולמים בלילה, לא מדובר בסיפור מומצא חדש אלא בזיכרונות שאספנו לאורך הדרך, בין אם מדובר בזיכרון אישי, קולקטיבי, תודעתי או פיזי. אם באמצעות הזיכרונות שלנו אנו מייצרים את החלומות, עולה השאלה מה או מי מייצר לנו את הזיכרונות?
