ביקורת (שלילית), "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים"–זה כוכב?! מוות

הרגע הכי מצופה של 2016 הגיע! סרט חדש ביקום "מלחמת הכוכבים" והמעריצים נשארו חסרי נשימה. עברה בדיוק שנה מאז הבכורה של הסרט הראשון של המותג תחת הידיים החדשות של תאגיד "דיסני", הלא הוא, "פרק 7- הכוח מתעורר", שהחזיר מחדש לתודעה את עלילות שושלת סקייווקר והכניס עוד כמה מאות מיליוני דולרים לאנשים הנזקקים ב"דיסני". כתבנו ביקורת חיובית על הסרט, וכעת הגיע הזמן לתת מקום לצד השני, או כמו שאנו מכנים אותה, ביקורת THE DARK FORCE.

אין ספק שהסרט ההוא הביא למעריצים בדיוק את מה ששובש כה קשות בפריקוולים המהונדסים גנטית של המאסטר האפל לוקאס, קצת אולד סקול "סטאר וורס" שאינו נשען בלעדית על מסך ירוק. למרות הטענות (הדי מוצדקות) על כך שפרק 7 היה למעשה מחזור של עלילת "תקווה חדשה", הרי שבסופו של דבר הסרט עבד ועבד טוב, בשילוב של קסם טכנולוגי ורגש אמיתי בבסיס.

rogue-one-review-header

על כן, הציפיות מ"רוג אחת" הם בשמיים מאחר שהוא מעז עוד יותר ולמעשה חוזר לזמן "הכרונולוגי" של "תקווה חדשה", "רוג אחת" מתרחש ממש לפניו ולמעשה, בתרגום פשטני, אפשר לקרוא לו פרק 3.5. האם הוא מצליח במשימה הגדולה הזו? לאכזבתי הרבה התשובה הפשוטה היא ממש לא.

אזהרה – המשך הביקורת עמוס ספוילרים!

יש להניח שהביקורת השלילית תעצבן כמה אנשים, אבל אני חייב לציין שביקורת זו נכתבה בצער רב מידיו של מי שבאמת ובתמים אוהב את הסאגה הזו וגדל עליה הלכה למעשה (אי שם בתחילת האייטיז). לא היה בקהל מישהו שיותר רצה להריע בתשואות כאשר יידלק האור באולם – אבל מצאתי את עצמי נשאר לשבת. מאוכזב. אל תסקלו אותי – יש לי נימוקים טובים.

Rogue One: A Star Wars Story Ph: Film Frame ©Lucasfilm LFL

  • ברמה הטכנית– "רוג אחת" נראה מדהים. אין ספק ש"לוקאספילם" וחטיבת ILM העלו שוב את רף האפקטים לרמה שלא נראתה בעבר – גם באפקטים הפרקטיים וגם הממוחשבים.
  • ברמת האקשן– יש למכביר. הסרט קצבי ביותר וסוף סוף יש באמת מלחמות ב"מלחמת הכוכבים": קרבות בחלל, קרבות על פני האדמה ואפילו קרב מגע מרשים שטרם נראה כמוהו ביקוםSTAR WARS (תודות לאמן אמנות הלחימה הסיני דוני יין, המוכר בעיקר מסדרת סרטי IP Man).
  • ברמת הנוסטלגיה – הסרט שופע מחוות גדולות וקטנות כאחד ליקום STAR WARS, בעיקר ל"תקווה חדשה" עם הופעות של דמויות מוכרות לאורך כל הסרט.
  • ברמת האווירה– לסרט יש דירוג של PG-13 מאחר ובאמת יש כאן ניסיון ליצוק תוכן קודר ואפל יותר לתוך היקום הקולנועי הזה. האווירה הכללית של הסרט נוטה להציג את הדמויות באופן הרבה יותר "כבד" ובוגר מהאופן שבו התרגלנו עד כה. כקונספט, זה כיוון שאני בהחלט מריע לו.

rogue-one-cast-photo-d23-1536x864-521514304075

אז איפה הבעיה?! בלב. ברגש. "רוג אחת" לא מצליח להמריא לסטרטוספרה בחלק הזה שהוא, למרות כל השמאלץ, החלק הכי חשוב בסאגת הסרטים הזו. לא בכדי דורות שלמים הזדהו עם לוק הצעיר שמאבד את המשפחה היחידה שהכיר ויוצא להרפתקה גלקטית שתעמת אותו עם הסוד המשפחתי האפל. מי לא זעק איתו יחד בכאב כשוויידר גילה לו שהוא למעשה אביו?

בכל אופן, התסריט של "רוג אחת" מלא בהחלטות מוזרות –סצנות מסוימות מקבלות אורך שאינו דרוש להן ובהחלט היה אפשר לקצר אותן, לעומת חלקים שלמים שנראה כאילו הם חסרים בסרט ואולי היו עוזרים לנו להבין יותר טוב את הדמויות.

Rogue One: A Star Wars Story (Felicity Jones) Ph: Film Frame ©Lucasfilm LFL

קחו למשל את התחלת הסרט. אנו מקבלים סצנה (ארוכה מדי), שכולה מהווה "הדהוד" בולט ל"תקווה חדשה", בו ג'ין ארסו מאבדת את משפחתה לאכזריות של האימפריה. ואז, דמות אחרת שאנו נחשפים אליה לחצי דקה בערך מצילה אותה ו… זהו. מיד לאחר מכן הסרט קופץ קדימה כעשור או יותר ואנו מקבלים כבר ג'ין מבוגרת שאנו לא יודעים עליה כלום.

רק אחרי חצי סרט בערך אותה דמות מהעבר, סו גררה (פורסט וויטאקר), נפגשת שוב עם ג'ין ומוסרת לצופים למעשה את אותו מידע שנשלל מאתנו על מה שקרה לג'ין במהלך אותן שנים חסרות. אם היינו נחשפים למידע זה, בצורה כלשהי, מוקדם יותר בסרט, אולי זה היה עוזר לנו להבין ולהזדהות יותר עם ג'ין.

null

הקצב של "רוג אחת" הוא בהילוך גבוה, אקשן רודף אקשן, וזה בא על חשבון ההבנה וההזדהות של הצופה. מיד לאחר סצנת הפתיחה, הסרט מדלג בין שלושה או ארבעה מקומות חדשים ומציג דמויות חדשות וקשה להבין מי נגד מי ולמה צריך להיות לנו אכפת מכל עלילות המשנה האלו.

הסגנון הסיפורי הזה לא מפתיע אם מבינים שמי שאחראי לתסריט הוא טוני גילרוי, האיש שכתב את רוב סדרת סרטי "ג'ייסון בורן", סדרה שסימן ההיכר שלה הוא אקשן נון סטופ שמדלג ממקום למקום ובדרך מדלג גם על פיתוח אינספור הדמויות שהוא מציג בדרך. התסריטאי הנוסף שחתום על הסרט הוא כריס וויץ, הבמאי של "המצפן הזהוב" והפרק השני ב"דמדומים". איפה לורנס קאסדן כשצריך אותו? (והתשובה היא שהוא והבן שלו ג'ון, כותבים את סרט הסולו של האן, האן סולו, שייצא ב-2018).

Rogue-one-behind the scenes - Header

ההחלטה לזרוק אל "הקלחת הסיפורית" מספר כל כך גדול של דמויות, במקום להתרכז בדמות המרכזית של ג'ין ארסו לא מובנת. יש מלבדה לפחות עוד 5 (!!!) דמויות שלפי מהלך העלילה אנו אמורים להיקשר אליהם במידה זו או אחרת על מנת ליצור הזדהות, אבל קוצר הזמן לא מאפשר את זה. נראה כי התסריטאים וויתרו על הניסיון לצקת תוכן ממשי בדמויות מאחר ומדובר בסיפור שהוא one shot, חד פעמי, ולכן אלו דמויות שלא נחזור לבקר אותן, בניגוד לסאגת הסקייווקרים, שסיפורם נפרש על פני כמה פרקים ולכן אפשר להעמיק את העיסוק בהם ובדמויות משנה.

פספוס נוסף הוא ברמת השחקנים. הסרט מתהדר באנסמבל אוניברסאלי מרשים, אך לא מצליח לממש את זה ברמת הדמויות:

הדמות הראשית, ג'ין ארסו (פליסיטי ג'ונס) מסתובבת רוב הסרט עם פרצוף "תשעה באב" ובניגוד מוחלט לריי (דייזי רידלי) לא מצליחה להוציא אפילו חצי חיוך שיקסים אותי. דייגו לונה, שחקן עם ניחוח אירופאי איכותי, מגלם את קפטן אנדור מברית המורדים, ובעיקר הצליח לעצבן אותי במבטא שלו. אני מעדיף את קאסט "מלחמת הכוכבים" שלי על טהרת המבטא הבריטי האליטיסטי. סורי.

null

דמות נוספת שמוצגת לנו היא כאמור דמותו של צ'ירוט אימווה (דוני יין), נזיר עיוור\אמן לחימה המעריץ הערצה (עיוורת?) את אבירי הג'די של ימי קדם, מעין זטואיצ'י מגלקסיה רחוקה רחוקה. מעבר לאותה סצנת קונג-פו מרשימה שהזכרתי קודם, שמגיעה בדקות הראשונות בו אנו פוגשים אותו, לא נזכה לחוות יותר מצ'ירוט בהקשר הזה בהמשך העלילה, דמותו נשארת נדושה למדי וחוסר המעוף בולט בעיקר ביחסים בינו לבין שומר ראשו\עמיתו בייז' מאלבוס (ז'יאנג וון), הלוחם הקשוח שלא רואה אף אחד ממטר. ובכלל מה הקטע עם השמות המגוחכים האלו?! לא נמאס כבר לחרטט שמות מופרכים?! הבנו שמדובר בעולמות אחרים, אבל בייז'?! קראתם לדמות בשם של הצבע הכי משעמם בגלקסיה? לפחות הייתם מכנים אותו בשם יותר מטיל אימה. פוקסיה. או משהו בסגנון.

שחקן נוסף שמפציע בסרט הוא ריז אחמד הבריטי בתפקיד בודהי רוק, טייס תובלה של האימפריה העורק לשורות המורדים. הדמות שלו נראית מטושטשת רוב הסרט והמניעים שלה לא ברורים מהדקה הראשונה ועד האחרונה. איזה בזבוז של שחקן אדיר, למי שראה את העוצמות המשוגעות שלו בתפקיד נאזיר חאן בסדרה "ליל האירוע". בזבוז נוסף הוא מאדס מיקלסן הנהדר שמגיע ונותן תפקיד סתמי לחלוטין (כמו ב"דוקטור סטריינג'") כמהנדס אימפריאלי ואביה של ג'ין ארסו. כל הקלישאות האפשריות נכתבו לתפקיד שלו כנראה. רק חיכיתי שהוא יוציא איזה ספר מתכונים של חניבעל ויתחיל לעשות קציצות מכמה חיילי סער. לא קרה.

null

אבל כתם גדול במיוחד מטיל פורסט וויטקר, המגלם את המורד הפנאט סו גררה, דמות שכבר הופיעה בסדרות המצוירות של יקום STAR WARS. וויטאקר מביא לסרט את אחת ההופעות הביזאריות ביותר, גם בהתחשב במשחק הקאמפי המקובל בסרטי STAR WARS לאורך השנים. סו גררה נראה כאילו יש לו עצירות תמידית, עד כדי כך שכמעט אי אפשר להבין מה הוא בדיוק אומר.

בכל סרט, ובעיקר בסרטי "מלחמת הכוכבים" חשוב שיהיה לפחות נבל אחד מאיים ו\או ממש מגניב. לא כאן – פה תקבלו נבל אנמי לחלוטין בשם המנהל קרניק (בן מנדלסון) שרוב הזמן עסוק בלהיות "ארנבי נעלבי" מכך שגונבים לו את הקרדיט על בניית כוכב המוות, בעיקר בידי המושל טארקין.

rogue-on-bad-review-02

וכעת, לנקודה חשובה לא פחות מהשחקנים האמיתיים – הדמויות שאינן בשר ודם: המושל טארקין! דמותו של טארקין מהסרט המקורי שיצא לפני כמעט 4 עשורים "הוחייתה" בידי האשפים של ILM ובמניפולציות הצליחו גם לשחזר את מראהו וקולו של השחקן המנוח פיטר קושינג. בדקה הראשונה שהבנתי שאני הולך לראות את טארקין הופתעתי והייתי בטוח שמדובר בגימיק רגעי (כמו דמותו הממוחשבת הצעירה של ארנולד ב"שליחות קטלנית: ג'נסיס"), אך עם התקדמות העלילה התברר לי שטארקין מקבל לא מעט זמן מסך ולא מעט שורות טקסט. ברמת התסריט זה צעד שדורש לא מעט "ביצים" אך מחלקת האפקטים עבדה כאן שעות נוספות והתוצאה בהחלט מרשימה, אם כי לא מושלמת.

מפתיע שדווקא בסרט הזה בחרו "להחזיר לחיים" שחקן שמת לפני יותר מ-20 שנה בצורה כה אינטנסיבית. הרי ג'ורג' לוקאס, במאי שידוע בכך שהוא לא אוהב לעבוד עם שחקנים בשר ודם והיה חלוץ המהפכה הדיגיטלית, התבטא בעבר נגד האופציה הזו בדיוק: "משחק הוא מאמץ אנושי וכמות הכישרון והאמנות הדרושים לביצוע טוב היא עצומה – האם שחקן ממוחשב יכול להשיג את זה?… בשימוש בטכנולוגיה על מנת להחזיר לחיים שחקנים מתים, כמו מרילין מונרו למשל, תתקבל תוצאה שתהיה קריקטורה בלבד!". לוקאס הוסיף ואמר: "אנשים לא מעוניינים לראות חיקוי של אדם שהייתה לו נוכחות מרשימה בחייו".  עם זאת, הדברים האלו נאמרו בבכורת "מתקפת המשובטים", לפני יותר מעשור. אני מניח שהזמן שעבר והעובדה שלוקאס כבר לא מעורב יותר במותג שהוא עצמו יצר שינו את המציאות. (נ.ב. –   אשפי ה GGI  יפתיעו את המעריצים פעם נוספת בדקה האחרונה לסרט).

null

כמובן שאי אפשר שלא לדבר על "הפיל" השחור שבחדר – שובו של נבל הנבלים, אימת הגלקסיה ולורד הסית' הגדול מכולם, דארת' וויידר (בקולו של ג'יימס ארל ג'ונס כמובן). ניכר שההופעה שלו בסרט נועדה לרצות את המעריצים ותו לא. מתוך שתי הסצנות שהוא מופיע בהן, הראשונה היא לחלוטין לא חשובה ולא תורמת לקידום העלילה כהוא זה, כאשר כל תפקידה היא לפרוט על נימי הנוסטלגיה לדמות הרשע הכי אהובה בסדרה. ההופעה השנייה, שמגיעה ממש בדקות המסיימות של הסרט כנראה שתהיה שווה את מחיר הכרטיס כולו, או קרוב לכך. אך זו בדיוק הבעיה המהותית של הסרט כולו – הסצנה (כמעט בלי ספק) הטובה ביותר מגיעה אחרי יותר משעתיים ונשענת על דמות אייקונית שאמורה לשחק בו תפקיד אורח בלבד!

נקודת כשל נוספת (שבוודאי תפיל עלי את זעם הקוראים) היא הדמות של הרובוט סיידקיק התורן, K2SO, אותו מדובב אלן טודיק ("פיירפליי"). זו הדמות המרגיזה וחסרת הערך ביותר בכל יקום "מלחמת הכוכבים" מאז ימי ג'אר ג'אר בינקס, מי ייתן ובהמת באנת'ה תחרבן על ראשו.

null

כן, אני יודע שהוא אמור להיות החלק הקומי הקליל של הסרט, אבל בתוך הטון הכללי הקודר של הסרט, ההערות של K2SO היו בעיקר מעיקות ונשמעו כמו בדיחות קרש. לזכותו ייאמר שהכלל הזה היה גורף לגבי בדיחות שהושמעו גם על ידי דמויות אחרות – זה אף פעם לא הושמע בטיימינג שהיה אפילו קרוב למצחיק. הדמות של K2SO נראית כמו חיקוי נבוב של מרווין האנדרואיד הפרנואיד מ"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", רק שלמרווין היה את הלוקסוס של ציניות בריטית מושחזת. או שיש לך את זה או שאין לך את זה.

בסך הכל, גארת' אדוארדס ("גודזילה") עושה עבודה ראויה בבימוי האקשן ויש פה ושם אפילו כמה שוטים נהדרים, אך אפילו נקודות החסד הללו לא מצליחות להציל את הסרט מנפילת התסריט המיובש והקאסט חסר הכריזמה שמתרוצץ ממקום למקום ברחבי הגלקסיה ללא שום סיבה טובה נראית לעין. בחלקים נרחבים מהסרט יש תחושה שאדוארדס וצוותו היו יותר עסוקים בלשתול רפרנסים ל"תקווה חדשה" מאשר להתעסק בסיפור הגיוני (מוטיב חוזר: "צריך למשוך את הידית הענקית הזו שתקועה במקום הכי לא סביר עבור ידיות שימושיות, לא? אל תשאל למה היא שם")

rogue-one-review-02

השאלה המרכזית של כל מבקר קולנוע היא, האם עליו להמליץ לאנשים לצאת מהבית ולהוציא את כספם וזמנם על הסרט. במקרה של "רוג אחת, "סיפור מלחמת הכוכבים" התשובה היא "לא כדאי". ושוב, זו תשובה שמעציבה ומתסכלת אותי מאוד כמעריץ.

לסיכום: "רוג 1" הוא סרט שלכאורה יש בו את כל המרכיבים הנכונים כדי לקבל מקום של כבוד בפנתיאון של מותג "מלחמת הכוכבים", אבל חסר לו דבר אחד קטן. לב. סרט עם המון כוונות טובות אבל התוצאה פושרת ולא מלהיבה.

ציון: 2.5
ratings-film-2-half

ובפרפרזה על מילותיו של אובי וואן :

not-the-kind-of-star-wars

4 מחשבות על “ביקורת (שלילית), "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים"–זה כוכב?! מוות”

  1. הביקורת שלך מדויקת וקלעת בול למה שאני חשבתי והרגשתי במהלך הסרט (ואני חושב שאני יכול להוסיף עוד כמה נקודות).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s