בשנים האחרונות, מאז הצלחתה של “משחקי הכס”, רשתות טלוויזיה רבות מנסות לשחזר את ההצלחה הזו שלא נראתה מובנת מאליה בזמנו – סדרת פנטזיה שהצליחה להגיע למרכז המיינסטרים ולסלון של צופים וצופות רבים שבעבר ז’אנר הפנטסיה לא בדיוק היה כוס התה שלהם. “המכשף”, “צל ועצם” , “חומריו האפלים”, “בשורות טובות”, :ציידי הצללים” ו”אלים אמריקאים” הם רק קומץ מייצג משלל הניסיונות שצצו לאחרונה בערוצים (וחברות הסטרימינג) השונים.

אומנם, ההשוואה היא לא תמיד נכונה (או נחוצה) מכיוון שכל יצירת פנטזיה כבודה במקומה מונח, ולכל יצירת פנטזיה יש את המאפיינים המייחדים אותה בז’אנר הענף והאהוב הזה. אם בעבר היו משווים כל סאגה פנטסטית ל”שר הטבעות” לאחרונה זה”משחקי הכס”. זה לא הפתיע אף אחד כאשר אמאזון הכריזה על שני פרוייקטים

מאוד שאפתניים: סדרת “שר הטבעות”, שנמצאת בשלבי הפקה מתקדמים בימים אלה, וסדרה המבוססת על ספרי “מחזור כישור הזמן” מאת רוברט ג’ורדן – ששלושת פרקיה הראשונים יצאו לא מכבר (בתרגום לעברית).

המשך הקריאה כולל ספויילרים מעטים, עד לא קיימים, לסדרה ולסדרת הספרים:

הידיעה על הפקת הסדרה היתה אחת הידיעות המשמחות בשנים האחרונות, בפרט בתחום הטלויזיוני, ומאז עקבתי בחרדת קודש אחרי כל ידיעה אודותיה. סדרת ספרי “מחזור כישור הזמן” היא מסדרות הספרים האהובות עלי, והיא העבירו לי בהנאה שעות קשות מאוד – בין אם הייתי מרותק חולה למיטה, ובין אם הייתי מרותק לכמה שבועות בבסיס שכוח אל בדרום. לצד ספריו הרבים של סר טרי פראצ’ט (שהסדרה The Watch שעלתה בינואר השנה נעשתה בהשראתה), סדרת ספרים זו היא אחת הסיבות המרכזיות לאהבה שלי לז’אנר הפנטזיה – עד לעצם היום הזה.

סדרת הספרים הארוכה מאוד – 11 ספרים בהרצה המקורית (שבעברית כל ספר פוצל לשניים) – ועוד שלושה ספרים שנכתבו על ידי ברנדון סנדרסון לאחר מותו של ג’ורדן (על פי כתביו) מתרחש בעולם בו נשים הנקראות אאס סדאי (“משרתי הכל”) יכולות  לשלוט בכח הכישוף (או לתעל, במונחי העולם הזה) בעבר גם גברים יכלו לתעל, אולם הישות המסטית הרעה של היקום הזה – “אדון האופל” השחית את הצד שממנו שאבו הגברים את האנרגיה לתיעול, ומאז כל גבר כזה מאבד את שפיותו, בדיוק כפי שקרה לאותו אחד שלחם באדון האופל לפני שנים ומכונה “הדרקון” – עד שאדון האופל גרם לו להשתגע ולהחריב את העולם.

כעת, אלפי שנים לאחר אותו אירוע, ואאס סדאי כחולה (האאס סדאי מחולקות לצבעים המייצגות תפיסות עולם שונות המשליכות על השימוש שלהן בקסם) בשם מוריין (רוזמונד פייק הנפלאה), מחפשת את מי, שעל פי הנבואה, הוא גלגולו של אותו דרקון והוא זה שיציל את כולם מאדון האופל שמתחיל להשתחרר מכלאו.

בכל סדרה או סרט המבוססים על ספר, ישנו הקונפליקט הנודע בין הנאמנות למקור, לצורך לחדש ולהתאים לרוח התקופה. ישנו גם החשש האם מי שלא מכיר/ה את חומר המקור יהנה באותה המידה. אני שמח להעיד, בפה מלא, שהסדרה עומדת בכל המבחנים הללו בצורה נהדרת.

בדיחה ידועה על סדרת הספרים הזו, גם בקרב מעריציה, הוא אורכה הדי מטורף, כל אחד מ-11 הספרים המקורים נע בסביבות ה-1000 עמודים, שנגרם בין השאר בגלל רמת הירידה לפרטים הכי קטנים בתיאורי הנופים, המקומות, ופרטי הלבוש השונים. הסדרה יודעת לנצל זאת לטובתה, כשהנופים המרהיבים, והצבעוניות שבלבושם של הדמויות, או בסגנונן – מרהיבי עין, ופשוט יפהפיים. ההשקעה בצילום ובתפאורה מורגשת מאוד, ונושאת פירות.

גם המונחים השונים, המהווים בסיס להבנת כללי העולם, מוסברים בצורה נאה למי שאינו מכיר אותם מהספרים. מצד שני – הסדרה אינה מעמיסה כלל באקספוזיציה ובמשיכת זמן מהסוג שסדרות אחרות בז’אנר נוטות לעשות וכך להעמיס מידע על הצופה החדש. ישנם כמה שינויים מחומר המקור, כאלה שבלי ספק נעשו כדי להתאים את סדרת הספרים משנות התשעים בהם הם נכתבו, לתקופה בה אנו חיים. למשל, בספרים ברור כבר מן ההתחלה מי הוא אותו “הדרקון שנולד שוב”, ואילו הסדרה מותירה זאת כתעלומה, נכון לעתה – אבל השינויים הללו בהחלט לא מהותיים (וזה מגיע ממישהו שהוא פדנט שמפריע לו מאוד שינויים כאלה, כשהם נעשים בחוסר טעם או סיבה מוצדקת).

כאמור את האאס סדאי הראשית מגלמת רוזמונד פייק, והיא ממש נפלאה. הדמות שלה מקרינה בו זמנית כח רב, עוצמה, אבל גם רוגע ושליטה. הסיפור שלה – והמורכבות של הקשר המיוחד שלה עם העוצר שלה (הלוחם הצמוד לכל אאס סדאי, ולפעמים נשוי לה)- לאן (בגילומו של דניאל הני, “מחשבות פליליות”) – נפרש אט אט במהלך העונה הראשונה של הסדרה, אבל היא מרתקת ממש מרגעיה הראשונים על המסך.

עוד מככבים בסדרה נערים מכפר קטן בשם “שני הנהרות”, חבורה בה, שעל פי הבנתה של מוריין, נמצא כנראה הגיבור שהיא מחפשת ושיציל את העולם. ישנו רועה הצאן החביב רנד אלתור (ג’ושה סטרדובסקי), הנפח פרין איברה (מרקוס רתרפורד), המהמר מאט קות’ון (בארני האריס, שפורסם כבר שבעונה הבאה יוחלף על ידי דונאל פין), בתו של הפונדקאי – אגווין אלוור (מדלן מאדן) ומרפאת הכפר – או חוכמה, כפי שהם מכנים אותה – ניינאב אלמיירה (זואי רובינס). 

היחסים בין חברי הקבוצה הזו הם אחת מנקודות החוזקה של הסדרה. האופן הנהדר שהיא מתארת ​​את העומק ביחסים והקשר האמיתי בין מאט, פרין וראנד כזה שבאמת מעניק את ההרגשה עד כמה החברות בינהם עמוקה, מאז תחילת חייהם. החברות בינם מקרינה המון רגש ופתיחות, כזו שקשה למצוא בסדרות מהז’אנר הזה.

מערכת היחסים של ראנד עם אגווין היא מתוקה מצד אחד, אך מתוסבכת מהצד השני, וגם היא מרעננת כשהיא נותנת מקום מלא לרצונותו והמאווים של אגווין כבתו של הפונדקאי מצד אחד, או כאשה שרוצה לגדול, להתעצם ולהנהיג מהצד השני.

הצפייה בשלושת הפרקים הראשונים זרמה בצורה נהדרת, מהנה ונפלאה כל כך, עד שצפיתי בכל פרק פעמיים. הדמויות אחריהן עקבתי באדיקות במהלך בגרותי קרמו עור וגידים והופיעו בצורה נפלאה על מרקע הטלוויזיה. חלק מהסצנות, כמו הקרב בכפר שפותח את הסדרה, נראו כמעט אחד לאחד כפי שדמיינתי אותן בצעירותי, בעודי מתענג על הספרים וקורא אותם בצמא. כולי ציפייה להמשך הסדרה, ואני מקווה (ויודע) שכמו הפרקים הראשונים – היא לא תאכזב אותי

ציון חמישה כישורים מתוך חמישה