כל סדרה, אפילו סדרה שאתה מאוד אוהב, עלולים להיות פרקים בינוניים, פחות טובים, ופרקים שהם לא פחות ממיותרים. כזה היה הפרק השלישי העונה. בינוני ומיותר. כן, היו בו קטעים טובים והומור מושחז ומרושע ואפילו העלילה התקדמה בו, אבל משהו בקצב הכללי לא זרם. במיוחד בהשוואה לצמד פרקי פתיחת העונה.
חמישה קילשונים (עם ספויילרים) ששווים דקירה בפרק 3 של עונה 2:
אמא תופסת על חם – לוציפר ידוע בנטיותיו הקינקיות, וכל הביזאר הזה הרי זה משובח, אבל כאשר אמא שלו מפריעה לו באמצע הסקס (ולמי זה לא קרה?) הוא מציב גבול ברור! הסצנה מצחיקה ומשובחת בזכות משחק מעולה של טום אליס (לוציפר), אשר באמצעות מימיקות קטנות מצליח להביע הלם וזעזוע (מה שנדיר עבור לוציפר).
קלואי מתגרשת – הללויה, סוף כל סוף קלואי והבלש דוש הבינו שעדיף שהם יתגרשו אם לא למען השפיות שלהם (ושלנו) אז למען הבת המשותפת טריקסי (בכל פרק אני מקווה לאינטראקציה בינה ובין לוציפר). מה זה אומר בפועל? שאולי עכשיו נפתחה הדלת לרומן בין קלואי ולוציפר…
אמנדיל ואמא – אנחנו כבר יודעים שמצבו הנפשי והפיזי של אמנדיל הולך ומדרדר, ביקור של מייז אצלו ממחיש עד כמה הוא בדיכאון ואובד עצות. כאשר הוא מגיע לביתו של לוציפר ופוגש את שארלוט, מה שמתחיל כשיחת נימוסין מתפתח להבנה שזו אמא שלו, אמנדיל הופך מצייד תאב רצון להחזיר אותה לגיהינום, לילד שכל כך זקוק לאהבת אם, במיוחד במצבו הרעוע והלא ברור.
אוכל החטאים – כפי שכתבתי בביקורות הקודמות ללוציפר, החלק הבלשי של הפרק הוא ברוב הפעמים משעמם וגם הפעם אין הפתעה (לטובה), הקטעים הללו ממשיכים להיות משעממים, אם כי הפעם, הצליחו בעזרת דיאלוג מושחז בין לוציפר ואלה (חוקרת המז״פ) להציל קצת את המצב, ועדיין, רציתי שימצאו את הרוצח ויאללה, נקסט… אבל, הפעם, הסיפור העניק ללוציפר מבט עומק לגבי אופיו האמיתי, לוציפר חשב שהוא מעניש אנשים כי זה מה שאבא שלו אמר לו וכי הוא טוב בזה, בסוף הפרק הוא מבין שהוא מעניש את החוטאים כי הוא נהנה מזה, זה גורם לו להרגיש טוב להשיב מנה אחת אפיים לחוטאים.
העונש של אמא – אם כבר מדברים על ענישה, לוציפר צריך להחליט מה לעשות עם אמא שלו, במיוחד עכשיו כאשר אחיו אמנדיל החליט לצאת כנגד אביו (אלוהים) ולא להחזיר את האם לגיהינום. מה לוציפר יעשה? הרי הוא הבטיח לאבא להחזיר אותה, מצד שני הוא לא ממהר לעשות כדבריו. הפתרון? להעניש אותה על החטאים שלה (למלא את ייעודו הטבעי). והעונש הוא להישאר ולחיות על כדור בארץ בין בני התמותה אותם היא מתעבת. ועל זה נאמר: ברוכה הבאה שארלוט לגיהינום האמיתי!
לוציפר כמו תמיד מצליח לשעשע, לעניין ולצבוע את הגיהינום שלו ושלנו בסקסיות ובניחוח בריטי, גם בפרק חלש יחסית הוא מצליח לשמר רמת עניין וצחוק שמצדיקים המשך מעקב אחר הסדרה… טוב גם ללוציפר יש ימים פחות טובים.
ציון: 2.5 קילשונים
