“סטארטרק אל האינסוף” הוא הסרט השלישי בסדרה המצליחה שקמה לתחייה ב-2009 על ידי ג׳יי ג׳יי אברהמס (שלא ביים את הסרט הנוכחי אבל כן משמש כמפיק). סדרת הסרטים החדשה הייתה רצינית ובוגרת יותר מחומר המקור, מה שגרם גם לי להיכנס לתוך העולם המחודש של סטאר טרק (כי כבר לא קוראים לו בעברית “מסע בין כוכבים”) – כי, עם גילוי נאות – לחומר המקור פחות התחברתי. מהסדרה של אברהמס נהניתי מאוד.

בסרט הנוכחי, צוות האנטרפרייז ממשיך לחקור את מסתורי החלל ומוצא את עצמו, אחרי סצינת אקשן מרהיבה ביותר בחלל, תקוע על כוכב שאף אחד עוד לא חקר עם אויב שאף אחד לא יודע איך להתמודד איתו.

אם התקציר הזה נשמע לכם קצת גנרי, זה לא לחינם, בסופו של דבר “סטארטרק אל האינסוף” משתמש באותה נוסחה מוכרת של חבורה גדולה מול איום גדול יותר שצריכה להיות מלוכדת מספיק כדי לעצור אותו על אף הקשיים או העובדה שכל אחד מחברי הצוות נמצא כרגע בקצה אחר של הכוכב.

העניין הוא, שהנוסחה הזו עובדת והסרט, עם כל הגנריות שלו, מצליח להיות סרט מאוד מהנה. יש סיבה שבגללה הנוסחה הזאת עובדת – הדמויות והעומק שלהן (או במילים אחרות, התסריט, אותו כתב השחקן סיימון פג שמגלם את סקוטי בסרט, ומכיר, אוהב ויודע מה לעשות עם הדמויות הללו). יכול להיות שזה בגלל שמדובר בדמויות מוכרות וקלאסיות ויכול להיות שפשוט מדובר בצוות כתיבה וצוות שחקנים חזק וטוב אבל תוך כדי ההרפתקה הרגשתי כצופה את האינטראקציות בין הדמויות.

הסרט גם מצליח להרחיב את העולם הזה ומצוות, בכוונה, את הצוות המפוזר על פני הכוכב, בזוגות שעדיין לא ראינו יחדיו. את הקשר החזק בין קירק וספוק, למרות שכל אחד מהם מסתיר דברים מהשני, ראינו כבר בשני הסרטים האחרים וחלק גדול ממערכות היחסים שנוצרו בשני הסרטים הקודמים, מוצו.

כך יוצא שאת רוב הסרט קפטן קירק מבלה לצדו של צ’כוב (אנטון ילצ’ין שכן, אין מה לעשות, הלב נצבט כשהוא מופיע על המסך) ומר ספוק עם בונז, הרופא. הקשר הרומנטי הלא ברור בין ספוק ואורורה מתפתח (שביננו, כל הכבוד להפקה שהלכה על זוג בין גזעי ולא מתפשרת על זה) ואפילו הצליחו להציג לנו דמות חדשה שמצילה את סקוטי, ג׳יילה, לוחמת אמיצה ממעבורת עבר שהתרסקה בכוכב הלא מוכר. ג׳יילה היא תוספת נהדרת לצוות, היא 100% באדאסיות מוחלטת והרבה פעמים היא הזכירה לי את דרקס מ״שומרי הגלקסיה״ בדיבור וההתנהגות שלה.

בכלל, “סטארטרק אל האינסוף” מנסה לשחזר את האווירה של “שומרי הגלקסיה”, בין אם זה בעיצוב הדמויות, עיצוב העולם, קטעי האקשן המפוצצים ואפילו הפסקול שמורכב מלא מעט שירי רוק קלאסיים שהימצאותם בסרט היא הברקה תסריטאית. וזה נפלא, “שומרי הגלקסיה” היה הפתעה נעימה כשיצא ב-2014, בכלל, כל אווירת הרטרו בחלל היא נעימה, בעיקר אחרי שהורגלנו לחשוב שכל מה שמחוץ לאטמוספרה הוא כנראה מתכתי הן מבחינת מבנה (טכנולוגית) והן מבחינת עיצוב סאונד.

אבל אי אפשר לדבר על סרט סטא טרק (או כל סרט בלוקבסטר, אקשן אפי, מדע בדיוני, פרנצ’ייז, קומיקס) בלי לדבר על הנבל, וכאן אנחנו מקבלים את הטיגריס הנוכחי של הוליווד, אחד השחקנים עם הנוכחות הקולנועית המרשימה ביותר של השנים האחרונות, אידריס אלבה, שהוא פשוט נהדר בתור הנבל קראל. אחד הדברים המעניינים הוא, שרוב הזמן לא ברור מה המניעים של הנבל ולמה הוא כל-כך שונא את הפדרציה, אבל ברגע שהסיבות שלו מתגלות (בדרך שלדעתי דווקא גרעה מהסרט, אבל זה מינורי) הסרט מקבל פן שונה כי המניעים שלו כנבל באמת מובנים, ונבל טוב זה נבל שכצופה אני יכול להתחבר לכאב ולסיבות שהפכו אותו לכזה. (משהו שלמשל מארוול לא מצטיינים בו).

אין הרבה דברים רעים להגיד על “סטארטרק אל האינסוף”, הוא עוקב אחרי נוסחה מדויקת שעובדת, אבל בגלל שהיא מדויקת כל כך חסר לצופה הWow Effect – את הדבר הזה שיגרום לצופה לשבת בקולנוע ולהתפאר ממה שהוא צופה בו, הנוסחה הזאת גורמת לסיפור לפעמים להרגיש מרוח, להרגיש שאתה כבר ראית אותו קורה ואתה יודע בדיוק איך הסרט יגמר, הדמויות, על אף שהן מהנות, הן פחות או יותר דמויות סטראוטיפיות שאתה יודע בדיוק לאן כל אחת הולכת ומה התפקיד של כל אחת, קצת כמו בספינת חלל, אז כמו בספינת חלל, זה עובד.

אהבתי:
דמויות
הומור
אקשן
לא מתעלם מחומר המקור

פחות אהבתי:
צפוי לפרקים
סוף לא מספק

בשורה התחתונה: “סטארטרק אל האינסוף” הוא בלוקבאסטר קייצי, הוא מרהיב, צבעוני, האקשן נהדר (בייחוד סצינות הקרב בחלל) עם לא מעט זיקה לחומר המקור ואפילו מצחיק (תודות לסיימון פג). נכון, הוא צפוי, הוא פועל על פי התבנית, אבל זה לא עושה אותו פחות מהנה, אם חושבים על זה, יכול להיות שזה אפילו עושה אותו יותר מהנה. אם אתם מחפשים לצלול לתוך החלל העמוק והכיפי לשעתיים, זה הסרט בשבילכם.

ציון: 3.5

שירות לציבור: אין סצנות נוספות במהלך הקרדיטים, כן יש הקדשה לאנטון ילצ׳ין וליאונרד נימוי שהלכו לעולמם טרם יציאת הסרט.