“מלתעות” של סטיבן ספילברג מזוהה כאחד המותחנים הראשונים, בהן הרוצח לא רק היה הכריש צמא הדם, אלא גם המסתורין והלא נודע של המצולות. יותר מ-40 שנה עברו מאז אותו שובר קופות חסר תקדים, והז’אנר הלך ונשחק עד לכדי בדיחה (אני מסתכל עלייך סדרת סרטי “שארקניידו”). הבמאי ג’אומה קולט-סרה, שבאמתחתו לא מעט סרטי מתח ואקשן חביבים (“נון-סטופ” , “בית השעווה”) מאבק מעט את קונספט הכריש הרצחני ומביא לנו את “מים לא שקטים”, או כמו שאני אוהב לקרוא לו: כש”להתחיל מחדש” עם תום הנקס פגש את “מלתעות” אם מלתעות היה מגולם ע”י צ’אק נוריס.

ננסי (בלייק לייבלי, “אחת שיודעת”) היא סטודנטית צעירה לרפואה וחובבת גלישה מושבעת. במהלך מסע חיפושים עצמי, ננסי מגיעה לחוף סודי ונוסטלגי במקסיקו, כשלפתע היא מותקפת ע”י עמלץ לבן רעב וערמומי במיוחד. באופן מפתיע ביותר, ננסי שורדת את הנגיסה הראשונה של הבהמה התת ימית, ומשם מתחיל סיפור הישרדות אפי של נערה רזה אחת, מול איתני הטבע.

בלי לחשוף יותר מדי מפרטי העלילה, ניגש קודם כל לטוב שבסרט: הצילום. שוט אחר שוט של נופים מרהיבים, זוויות מבריקות וסוף סוף שימוש נכון בסלו-מושן מזה לפחות, 30 סרטים שראיתי לאחרונה. ואני לא אומר את זה רק בגלל שהמצלמה בעיקר התרכזה ביופייה של לייבלי. הסרט נפתח במונטאז’ של שוטים מאוד אלגנטיים.

ההומור המועט שהסרט מעביר במכוון גם הוא מהתורמים לחיוביות של הסרט. ממש כמו לטום הנקס ב”להתחיל מחדש”, גם בסרט הזה מקבלת הגיבורה שלנו סייד-קיק הזוי בצורה של שחף פצוע (מישהו צעק ווילסון?) שמעביר פה ושם צחוק במכוון.

כאן בערך נגמרו המילים הטובות על “מים לא שקטים”. למה? כי מעבר לפנים יפות, הסרט ריק מתוכן. נתחיל במשחק של לייבלי: את הרגע עברת טראומה פסיכית, לעסו לך את הרגל, ואת נטושה על סלע כשמפלצת רעבה מסתובבת סביבך, את מצליחה כמו מקגייוור להתמודד ואפילו לגחך מדי פעם…הגיוני.

התסריט: אם חשבתם שננסי סתם החליטה לגלוש בחוף מבודד באמצע שנת הלימודים, אתם בוודאי מחפשים סיבה. אולי משהו בסגנון…משבר משפחתי…אולי קרוב משפחה שמת…אממ…אמא למשל…מסרטן. כן, האלמנט הרגשי נזרק לחלוטין באופן סתמי לתוך העלילה בניסיון “להניע אותה”. יכולנו להסתדר גם בלי המשפחה של ננסי, ואם כבר אז לפחות לעשות את זה חדש ומעניין.

עכשיו בואו ניצמד רגע לעובדות בשטח. עמלץ לבן מגיע במקרה לחופי מקסיקו- סבבה. הוא שוחה בניגוד לחוקי הטבע קרוב מדי לחוף (איפה שיכולת התמרון שלו אפסית ולכן מסוכנת לבריאותו)- סבבה. הוא חכם מספיק כדי לטרוף כל דבר שנכנס למים ולהימלט מכל מכשול שהגיבורה זורקת בפניו- קול! ואז – אזהרת ספוילר לסוף הסרט – הוא הופך לכריש הכי מטומטם בהיסטוריה ומובס כמו דמות מצוירת (למרות שהיו כמה פעמים שרציתי לצעוק יחד עם ננסי smile you son of a bitch).

כל אלו מובילים אותי למגרעה הגדולה ביותר של הסרט- הוא מעביר את הרגש הלא נכון. בכל פעם שרציתי להיבהל או ליפול אל תוך המתח, התגלגל לי צחוק בריאות. במקום פחד באה קומדיה, שהפכה את “מים לא שקטים” לעוד אחד מסרטי הטראש\מפלצות (אני שוב מסתכל עלייך “שארקניידו”!) שמציפים את הרשת בשנים האחרונות.

הסרט בעיקר מאכזב, כי הוא לא מספק את הסחורה הרגשית לצופה. כל מה שהיה מותח בו כבר עבר בטריילרים הנהדרים (שהיו הסיבה שכל כך רציתי לראות את הסרט מלכתחילה) אך בסרט עצמו, כל מילה נוספת פשוט גרמה לי לצחוק ולחברי להשתעמם.

אם במקרה נפל לכם כרטיס לידיים או אם יש לכם שעה וחצי פנויות, לכו לראות את “מים לא שקטים”. אם לא, ראו את “מלתעות” בבית, אפילו את השלישי (האפקטים הרבה יותר טובים לצערי).

ציון: 2.5