ביקורת, "מסיבת נקניקיות" – תרתי משמע

בשנת 1964 נפתחה בדיסנילנד האטרקציה ״זה עולם קטן מאוד״ והוצמד אליה שיר של האחים שרמן באותו השם. ולמה כל זה חשוב? כי מסתבר שהעולם היום אפילו יותר קטן משחשבנו, למעשה הוא כל-כך קטן שאפשר לדחוס את כל המיקרוקוסמוס הזה לסופר-מרקט הקרוב לביתכם. וזה בדיוק מה שסת׳ רוגן והחבורה שלו (שבדרך כלל מכונים ״החבורה של ג׳אד אפאטו״) ניסו להראות בסרטם החדש – "מסיבת נקניקיות".

בערך פה נגמר ההיגיון של מה שאני הולך לכתוב, גם אחרי שיצאתי מהסרט ודיברתי עם חברי על הסרט הרגשתי סוג של משוגע.

הסרט מגולל את סיפורם של מוצרי המדף בסופר הביתי שלנו, למוצרים יש מטרה אחת בחיים, לחכות ליום שבו האלים – בני האדם – יבחרו בהם ויקחו אותם ״אל הנשגב הגדול״, לגן-עדן שבו הם יוכלו לשחק ולהיות מאושרים לנצח נצחים, אבל מה שהמוצרים לא יודעים זה שהם בעצם נבחרים על-ידי בני האדם למות בצורות משונות ומחרידות שבסופן האלים יאכלו אותם. פראנק הוא נקניקיה רגילה בסופר, והוא מגלה את האמת הנוראית על הגורל והיעוד של המוצרים, עכשיו על פראנק מוטלת המשימה לשכנע את כל שאר מוצרי הסופר לפתוח את העיניים ולגלות את האמת בעצמם.

מה שמדהים הוא האופן והקלות שבה צוחק רוגן על העולם שלנו היום כאנלוגיה לחיים בסופר שבו כל המוצרים מסודרים לפי ארצות המקור שלהם, עם הבדלים בין כל מעבר ומעבר. הסרט הוא גם הסרט הראשון שראיתי בקולנוע שמנסה להראות לצופים שאולי דת היא סתם רעיון שהומצא ע״ האדם על-מנת להרגיש יותר טוב עם עצמו, הסרט גורם לצופה לפקפק באמונתו בצורה הכי מצחיקה והכי שחורה שיכולה להיות. וההתייחסות של הסרט לסכסוך הישראלי פלסטיני היא אולי הנאמנה ביותר, המצחיקה ביותר, והמופרעת ביותר, שנראו אי פעם.

אם סת׳ רוגן חשב שהוא הסתבך עם הקוריאנים בסרט ״הראיון״ אז ב״מסיבת נקנקיות״ הוא לוקח את ההומור שלו צעד אחד קדימה וצוחק על כולם ועל הכל. על יהודים, ערבים, היספנים, אסייתים, אמריקאים, שחורים, לבנים, נאצים, וזו כנראה אפילו לא חצי רשימה כי רוגן פשוט יורה לכל הכיוונים ועושה את זה כמו שרק הוא יודע – בוטה ומלוכלך!

הסרט מוגדר R מסיבה מסויימת, הוא מאוד בוטה, אני לא חושב ששמעתי את המילה ״פאק״ כל כך הרבה בסרט, אפילו לא ב״דדפול״, אבל לא רק, במהלך הסרט נראים גם כמה דברים בוטים בצורה גרפית, בדיוק כמו שציפיתי.

עד לסוף הסרט, שבו רוגן מחליט לחלוטין לפרוץ כל גבול שכנראה היה קיים במובן של כמה סרט אנימציה למבוגרים יכול באמת להיות למבוגרים. רוגן מספק לנו את אחת הסצנות הכי מצחיקות והכי שנויות במחלוקת שראיתי בקולנוע (ולא, לא מדובר בסצנה שמצורפת כאן, אבל כן נגיד שהסצנה מעניקה פרוש חדש לחלוטין ל-Food Porn).

הסרט מנסה לגרום לנו כצופים לראות את הדבר הכי בסיסי שקיים – לאכול – כמעשי זוועות, אבל לצחוק תוך כדי, ואלוהים אדירים כמה צחוק באולם הסרט הזה גרם. אנשים יצאו מהסרט שהם עוד לא מעכלים את מה שקרה (הבנתם? כי אוכל) ועדיין מתאוששים מכאב הבטן של הצחוק.

בשורה התחתונה, אם אתם אנשים עם ראש פתוח, אם אתם אוהבים הומור שחור לתוך הפרצוף ורוצים שעה וחצי של צחוקים בלתי פוסקים ומחשבות תהומיות על החיים, זה הסרט שלכם!
(רק תזכרו שהוא מדורג בארץ לגיל 14 ומעלה אז אל תיקחו ילדים קטנים).

ציון: 5
ratings-film-5

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s