ביקורת "משחקי הכס" עונה 5 פרק 5: הרוג את הילד

הביקורת השבועית של "משחקי הכס" מוגשת בחסות האקדמיה ללשון של ווסטרוז בראשות המלך ד"ר סטאניס באראתיאון.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים!

יותר מכל, הפרק הזה מוכיח סופית שסדרת הטלוויזיה החליטה להיפרד כמעט לחלוטין מהמקור הספרותי. ייתכן מאוד שבסה"כ מדובר בדבר טוב, משום גודש העלילות והדמויות במקור, וגם מפני שלא נראה כי ג'ורג' ר. ר. מרטין, בגילו ומצבו הבריאותי, יצליח לסיים את האפוס הענקי שלו. בשל כך, עדיף כי תסריטאי הסדרה יחליטו כבר עכשיו על הכיוון אליו הם רוצים ללכת במקום לחכות ולהסתמך על הספרים העתידיים. למרות זאת, הסדרה עדיין מתנהלת בעצלתיים וזה כבר ממש מטריף אותי כי הגענו לנקודת אמצע העונה וצריך להתקדם.

הפרק מתחיל במיסאנדיי לצד מיטתו של "תולע אפור" הפצוע קשות, לאחר שכבר חשבנו שהתפגר סופית בקרב מול בני ההרפיה בסוף הפרק האחרון. ניכר כי מיסאנדיי מתאבלת עליו, אבל לכל הרוחות – למי אכפת מרומן ביניהם?! אלו דמויות לא מספיק חשובות שרומן ביניהן יעניין אותנו. בינתיים, דאינאריז עצובה וזועמת ליד גופתו של סר בריסטאן סלמי. דאני מבינה כי ההתפרעות הרצחנית של בני ההרפיה חייבת להיעצר, מחליטה לאסור את ראשי המשפחות הגדולות ולהביא אותם לסדרת חינוך במרתף בו כלואים הדרקונים. למרות שהיא טוענת בפני המנהיגים המפוחדים כי אם טובה לא פוגעת בילדיה אלא רק מענישה אותם קלות, מסתבר כי הגדרתה ל"ענישה קלה" כוללת הפיכת אחד מהם לקבב אנושי וחטיף פריך במיוחד עבור וייסריון וראייגל העצומים. אבל לא דנים בעניינים של יחסיות עם "אם דרקונים" עצבנית.

"מזל שלא הייתי צריכה להניק אותם…"

אחרי שסיפקה את הצד הנקמני שלה, דאני מעדכנת את היזדאר זו לוראק האסור כי החליטה להיענות לתביעתו לפתוח את בורות הלחימה, כדי לשמור על השקט במירין. בנוסף, הוא יינשא לה כדי לחזק את הקשר שלה למשפחות העתיקות של מירין. נראה שהדרך היחידה לפתור סכסוכים בממלכות היא דרך חתונות, דבר שמעביר אותנו לזוג אחר שמגיעות לו ברכות לחתונתם המתקרבת – סאנסה סטארק ורמזי בולטון.

מירנדה, בתו של הכלבן ומאהבתו של רמזי, שותפתו הפסיכית לציד בני אדם (ביניהם ת'יאון), נמצאת בסיטואציה אינטימית בחדרו של רמזי ומגלה קנאה ביופייה של סאנסה, ובנישואיה לאיש שהבטיח כי יהיה בעלה. רמזי, המגלה כלפיה עדינות שהוא שומר כנראה רק לסדיסטים כמוהו, מנסה להסביר למירנדה שנישואיו המתקרבים הם כורח המציאות והיא גומלת לו בנשיכת שפתיים מדממת. בגלל שהתגעגענו נורא, הפינה האהובה "סקס בוטה ולא מרומז" שנעדרה העונה, חזרה והפעם בחסות רמזי – האיש, הקינקיות וחברתו לתחביבים מופרעים.

בהמשך אנו מגלים כי רמזי שומר את הסאדיזם שלו להתעללות פסיכולוגית בת'יאון\"סרחן" וסאנסה, אשר מגלה על קיומו של ת'יאון, הבוגד ולכאורה רוצח שני אחיה הקטנים, תודות להלשנתה של מירנדה. בארוחת ערב "משפחתית" הכוללת את האב והבן לבית בולטון, אשתו החדשה של רוז, וולדה פריי, וסאנסה עצמה, רמזי מגלה עליזות נקמנית תוך כדי שהוא מנסה – לכאורה – ליישר את ההדורים בין ת'יאון לסאנסה. נראה שבמהלך הארוחה "נופל האסימון" אצל סאנסה, כי כמו שרמז לה "אצבעון", עליה להפסיק להיות פאסיבית ולהתחיל לשחק ב"משחקי הכס". אבל מתי זה יקרה סוף סוף?

"את החיבה שלך לפשיטת עורות בטח ירשת מאמא"

האושר של רמזי מתקלקל במקצת כאשר אביו מכריז שהוא מצפה ליורש זכר מוולדה, שנמצאת בהריון, זמן קצר לאחר קבלתו של רמזי כבנו בפועל לאחר שנים במעמד ממזר. רמזי, החושש למעמדו כיורש בית בולטון, מתעמת עם אביו ובאופן מפתיע רוז מגלה חיבה מוזרה לבנו, תוך כדי סיפור האהבה "המקסים" בינו לבין אמו של רמזי, שכולל בעיקר את רצח בעלה החוקי, אונס והתאפקות שלו מלהרוג אותה בסיום האקט. רגשני שכמוהו. רוז מבהיר לבנו כי הספיק מבט אחד בפני רמזי התינוק כדי להבהיר לו שמדובר בבן בולטון, שישלוט על הצפון יחד עימו. ולחשוב שלי יש בעיות במשפחה.

השיחה החושפנית בין רוז לרמזי מראה שוב כי העונה יש התמקדות בהשלמה ביחסי אבות ובנים – בניגוד לעונה הקודמת, בה טייווין לא השכיל לקבל את טיריון על מגרעותיו. בפרק הקודם ראינו את סטאניס "הקשוח" מפשיר דווקא בטירת שחור הקפואה, ומחבק את בתו שירין לאחר סיפור שהעיד על אהבתו הבלתי מתפשרת כלפיה.

אגב טירת שחור, ג'ון שלג מבין כי עליו להיעזר באנשי הפרא מעבר לחומה. לשם כך הוא משחרר את ת'ורמונד ומשכנע אותו לקחת מנהיגות על השבטים ולהוביל את האנשים החופשיים דרומה מעבר החומה, הן כדי להתיישב במקום בטוח והן כדי לסייע לסטאניס במלחמה. ת'ורמונד, גאה כמו איש צפון אמיתי, מסרב בתחילה, אך לבסוף משתכנע כשהוא מבין שג'ון צודק וכי אין לו ברירות נוספות. אחד התנאים שלו הוא שג'ון יהיה אחד מאנשי המשמר שיתלוו אליו. אולם ההתנגדות הגדולה ביותר של ג'ון ניצבת בלשכנע את אחיו העורבים. אחרי שנלחמו במשך אלפי שנים באנשים שמעבר לחומה, האופוזיציה קולנית מתמיד בהתנגדות לתוכניות של ג'ון.

"אולי אני עיוור, אבל אני עדיין יכול להריח מה אכלת הבוקר. ואתמול."

בינתיים, סטאניס מחליט שלא לחכות לשובו של ג'ון עם התגבורת. הוא אוסף את כוחותיו ויוצא לכיוון ווינטרפל בכל הכוח כדי להביס את הבולטונים ולבסס את שליטתו בצפון. סטאניס לא משאיר את משפחתו בטירה ואשתו ובתו מתלוות אליו למרות הסכנה שבקרבות העתידיים.

בחלק האחרון של הפרק אנו חוזרים אל טיריון הכבול על סירתו של ג'ורה מורמונט, בעודו מנסה בעקשנות לקבל יחס כלשהו ששונה מאדישות ו\או אלימות מצד האביר לשעבר. רק המראה של חורבות ואליריה, אשר ג'ורה מתכנן לעבור דרכן, הוא זה שמביא לבונדינג ביניהם, בעוד הם מדסקסים באגדות על שקיעתה של הממלכה העתיקה ועל ההרס המסתורי שפקד אותה.

בעוד הם שטים בין שרידי מבנים מרשימים, הם חוזים להפתעתם בדרקון אמיתי (דרוגון המנוכר) חולף בשמיים, דבר המסיח את דעתם מתקיפתם של "אנשי אבן", אנשים שלקו ב"קשקשת האפורה" המדבקת במלוא עוצמתה והוגלו הרחק ממקומות מיושבים. למרות שטיריון כמעט וטובע, ג'ורה מצליח להדוף את ההתקפה ולהציל את טיריון, אך הם מאבדים את הסירה ונאלצים להמשיך את מסעם ברגל. בתמונת הסיום אנו מגלים כי כנראה אחד מ"אנשי האבן" פגע בג'ורה והוא נגוע במחלה.

למרות שהיה בפרק לא מעט אקשן, עדיין נראה שהסדרה מתנהלת באיטיות, במיוחד ביחס לשאר העלילות המעניינות יותר שכבר נפתחו בסדרה; הרי רק בפרק הקודם הוצגו "נחשיות החול" של דורן – מה קורה איתן ועם הנקמה המתבקשת בבית לאניסטר? מה לגבי אריה בבראבוס, האם יש התפתחות מעניינת עם הגוויות עליהן היא אמונה כעת?

ציון: 3
ratings-tv-3

השאר תגובה