קרוס-אובר, איסטר-אג, או בעברית- הופעות אורח ואזכורים חבויים. נראה שלאחרונה (ובמיוחד בזכות אפקט "היקום הקולנועי") רבים מסרטי הקולנוע בימינו דורשים מהצופה להתמקד ביותר מאשר בדמות והסיפור. "שחקן מספר אחד" לדוגמא, שהגיע לאקרנים בתחילת השנה, הכיל כל כך הרבה איזכורים והפתעות, משלל עולמות מדיה שונים, שהיה קשה מאוד להתמקד בדמויות המרכזיות בלי למלמל "היי! הינה פרדי קרוגר!" או "ואוו! הם הכניסו את צבי הנינג'ה לזה?!". אם נפרק את האפקט הזה לגורמים נבין שמדובר בגימיק למשיכת סוגי קהל שונים. אתה מוצא עצמך יורה לכל כך הרבה כיוונים, כך שאין סיכוי שתפספס. מצד שני, נוצר עומס יתר על המערכת.
"ראלף ההורס" שיצא אי שם בשנת 2012, השתמש בכלי המקסים הזה אך בקנה מידה מאוד קטן- משחקי מחשב, ואם להיות הרבה יותר מדויק- משחקי ארקייד (קלאסיקות). וכמובן שדיסני לא חסכו בהוצאות. נינטנדו, סגה, אטארי ועוד מחברות המשחקים הגדולות בשוק, השכירו רישיונות לדיסני לשימוש בדמויות כמו סוניק הקיפוד, זנגיף מ"סטריט פייטר", פאקמן ואפילו האחים סופר מאריו. כל אלו היו רקע מרהיב ומושך עבור סיפור דיסני קליל ופשוט, אודות הנבל של המשחק, שהופך עורו והופך לגיבור. קלאסי, מסוגנן, מדויק וכמובן מלא "ביצי הפתעה" צבעוניות למעריצים.
להמשיך לקרוא ביקורת, "ראלף שובר את האינטרנט"- דיסני מעל הפופיק
