בפעם הראשונה בה צפיתי בסרט “מרי פופינס” הייתי בן 5 או 6. אני לא זוכר כבר אם זה היה באיזו הקרנה בקולנוע “רב-חן” בכיכר דיזנגוף, בקלטת וידאו מארה”ב שאמא שלי הביאה או בערוץ הראשון (והיחיד) בטלוויזיה 18 אינץ’ שהייתה לנו אז בבית. מה שאני כן זוכר זה עד כמה התאהבתי בספקטקל הצבעוני שריצד לי מול העיניים, למרות שלא הבנתי אף מילה ובטח לא את הקונטקסט של החיים בלונדון של שנת 1910.
כבר בתור ילד קטן אפשר היה להתאהב בנאיביות של הסרט וגם אם היום בעיניים בוגרות אני יכול לראות את הניואנסים של המאבק לזכויות האישה, דבר שלא היה מובן מאליו שדיסני ישימו בסרט באותה תקופה, לצד בעל מזלזל או הבדלי המעמדות באנגליה של אותה התקופה, הילד שבי יכל להבין את המקום של אב עובד וילדים שאינם מוערכים ומוזנחים רגשית.
להמשיך לקרוא ביקורת, “מרי פופינס חוזרת” – סרט חוצה דורות ונוסטלגי