ביולי 2013, אולפני וורנר הצליחו בענק עם סרט האנימציה “פלאשפויינט” המבוסס על קשת הסיפור המפורסמת של “הפלאש” (שגם הביאה בסופו של דבר לריבוט של יקום הקומיקס של DC). ההצלחה הגדולה גרמה לוורנר להשיק סוג של יקום משותף לדמויות של DC במדיה שהם מצטיינים בה מאז ראשית הדרך- אנימציה בשיווק לסלון הביתי. בסוף הסרט, שסבב סביב הפלאש ששינה את ההיסטוריה, ראינו בסוף הכתוביות שער נפתח, ומתוכו התעופפו כמה שדים לא מזוהים. מאותו רגע ידענו ש”יקום סרטי האנימציה של DC” נולד, במקביל כמובן ליקום הסינמטי שלהם שכמה שנים אחר כך, התרסק ולחלוטין. לאחר מכאן, וורנר החלו להפיק כל כמה חודשים סרט אנימציה נוסף, לפעמים קשור, ולפעמים לא בהכרח.
הסרטים היו: “ליגת הצדק-מלחמה”, “בנו של בטמן”, “כס אטלנטיס”, “בטמן נגד רובין”, “בטמן: דם רע”, “ליגת הצדק נגד הטיטאנים”, “ליגת הצדק האפלה”, “הטיטאנים- חוזה יהודה”, “יחידת המתאבדים- הדרך לגהנום” , “מותו של סופרמן” , “שלטון הסופרמן”, “בטמן- האש” ו”וונדר וומן- שושלות”. כמובן שסרטים נוספים כמו “יחידת המתאבדים-התקיפה על ארקם”, “סופרמן-הבן האדום” ועוד, הופקו באותם שנים, אך מסיבה לא ברורה לא נכללו ביקום המשותף. “ליגת הצדק האפלה- מלחמת אפוקליפס” (אוי שם נוראי) הוא על פי ההגדרה “הפרק האחרון” בסדרת הסרטים הזו.
המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט:
להמשיך לקרוא ביקורת, “ליגת הצדק האפלה- מלחמת אפוקוליפס” – נו, שוין, עוד אחד ←