את השם "שלדון קופר" כמעט כולם מכירים. בין אם אתם צופים אדוקים של "תאוריית המפץ הגדול" כבר 11 עונות או אם סתם ראיתם מישהו ברחוב עם חולצת "בזינגה". הדמות האקסצנטרית, אך האהובה, של ד"ר שלדון קופר (הוא הכריח אותנו להוסיף את הד"ר) נחקקה בפנתאון של דמויות בלתי נשכחות בעולם הקומדיה האמריקאית. האמת היא, שכשכתבתי את המילה, "אהובה", בקשר לדמותו של שלדון, דיברתי בשם עצמי, כי לאהוב דמות כמו שלדון זאת לא משימה קלה. למעשה, בעונות הראשונות של הסדרה סביר להניח שבעיקר סבלתם אותו במקרה הטוב או רציתם לכפכף אותו במקרה הרע, כי שלדון כשלעצמו הוא בלתי נסבל.

שלדון, דוקטור לפיזיקה, הוא גאון בכל מובן של המילה. המוח שלו הוא אחד המבריקים ביותר שאיי פעם נוצרו (או ככה לפחות הוא יגיד לכם) אך כמה שהוא אינטלגנט, ככה הוא מתנשא. הוא לא רק חושב שהוא יותר טוב מכולם, הוא מאמין בזה כאמת אבסולוטית. הוא ילדותי, מפונק, אנוכי, עקשן, חסר טאקט, גס רוח ובאופן כללי בנאדם שמאוד לא נעים להיות בחברתו. אז איך דמות שכזאת הפכה לכל כך פופלארית עד כדי כך שהחליטו לעשות דווקא לדמות שלו סדרת ספין-אוף שהיא פריקוול?

המשך הקריאה כוללת ספוילרים מזעריים המבוססים על אנרגיה פוטנציאלית חשמלית העומדים בתקן חוק קולון והתיאוריה של ניוטון:

להמשיך לקרוא ביקורת, "שלדון הצעיר", עונה 1, פרק 1 – שנות הקסם ←