“בלאק אדם” הוא פרוייקט החלומות המדובר של דווין “דה-רוק” ג’ונסון כבר כל כך הרבה זמן, ששכחנו בכלל שהוא עומד להגיע אלינו. כמה זמן אתם שואלים? קצת יותר מ-15 שנה. בשנת 2007 החלו להפיק את “שהאזאם” (אחרי 7 שנות מאבק משפטי סביב השם מול מארוול) וג’ונסון כבר אז הביע רצון לגלם או את הגיבור, אנטי גיבור ומי שבקומיקס הוא הארכי נבל המושלם של שהאזאם,  בלאק אדם.

הכמיהה הזו הפכה לסוג של אובססיה וג’ונסון החל למקד את כל כולו לתפקיד, להפקה, וליצירת הסרט, תוך כדי שהוא עצמו משתתף בסרטים סוג ב’ (במקרה הטוב). במקביל, היקום הקולנועי העתידי של DC  החל בצניחה חופשית לעבר התרסקות טוטאלית שהתחילה ב”בטמן נגד סופרמן”. הרכבת הדוהרת הזו המשיכה יותר מ-15 שנה! ולאף אחד לא נדלקה נורה!

המשך הקריאה כוללת ספוילרים לסרט ולסצינת האפטר קרדיטס:

אבל… אני מקדים את עצמי. את הסרט ביים (אם אפשר לקרוא לזה בימוי, אני הייתי מכנה את זה בימוי שקוף עד לא קיים) ז’אום קולייה-סרה שביים את “בית השעווה”, “ג’ונגל קורז” ולפחות ארבעה סרטי אקשן בכיכובו של ליאם ניסן.

“בלאק אדם” מגולל את סיפורו של טת’ אדם, עבד מהעיר העתיקה קאנדאק, שזוכה להפוך לגיבור בעל הכוחות של שהאזאם (ראו ערך בביקורת ל-“שהאזאם”). בקומיקס, אדם הוא הארכי נבל של שהאזאם והם חולקים בדיוק את אותם הכוחות. ההבדל היחיד בין השניים? ניחשתם- אדם רשע מול טהור.

ובכן, גם בסרט מתברר די מהר שאדם (ג’ונסון) לא בדיוק הגיבור שכולם חושבים שהוא, עם כי לא באותם עוצמות שציפינו מאחד מנבלי העל הגדולים ביותר ביקום הקומיקס של DC . לאחר שאדם משוחרר מכלאו על ידי בני קאנדאק המודרניים, הוא מיידית מתחיל להרוג ולהשמיד כל דבר שנזרק לכיוונו, בעיקר את החברה הרעים של הסרט- האינטרגאנג (מי שלא מכיר- מדובר בכנופיית היי טק שבקומיקס משרתת את דארקסייד על כדור הארץ).

למרות שאדם פועל ממניעים של הגנה עצמית (בערך), ההרס הרב שהוא גורם מושך את תשומת ליבה של אמנדה וולר (ויולה דייוויס) וזו שולחת את אחת מקבוצות גיבורי העל התורניות שלה (ומסתבר שיש לה הרבה) לעצור אותו. אני כמובן מדבר על “אגודת הצדק” (זה נשמע רע בעברית ואל תבלבלו אותם עם הג’סטיס ליג, אלו הם הג’סטיס סוסייטי!) הכוללים, במבנה הנוכחי, את איש הנץ, הוקמן (אדריס הודג’), דוקטור פיית’ (פירס ברוסנן) סייקלון (קווינטסה סווינדל) ואטום סמאשר (נואה סנטינו).

בין אדם, אגודת הצדק ואינטרגנג נוצר מעין משולש מאבקים מאוד מבולגן בסגנון “האויב של האויב שלי הוא חבר”, ובלי לחשוף יותר מדי מהעלילה (הברורה מאליה) אדם מתגלה בעל כורחו כגיבור העם בסופו של דבר. מכאן והלאה ספויילרים (שוב, רק אם באמת לא היה לכם מושג לאן זה הולך), כדי שנוכל להבין את הבעיה באמת לעומק.

תמיד חשבתי שלקחת דמות נבל ולבסס עליה סרט שלם הוא רעיון לא מוצלח. עוד ב-2004 שקראתי איפשהו שבסרט העתידי של וונום, האויב שלו יהיה מיסטר פנטסטיק (תודה לאל שזה לא קרה). אין מה לעשות, במהות שלהם, נבלים הם האנטגוניסטים ולא מקדמי העלילה. הם אלו שאמורים להוות את המכשול, והם כתובים ומאופיינים לפי ההגדרה הזו.

סרטי “יחידת המתאבדים”, לטוב ולרע, הוכיחו שאפשר גם לשחק הפוך, אך רוב הנסיונות האלו או כשלו בצורה משמעותית (“מורביוס” ו”הארלי קווין וציפורי הטרף”) או לא עלו לגבהים המצופים מהם (“וונום” “יחידת המתאבדים” השני). הגישה ל”בלאק אדם” הייתה אחרת לגמרי. במעיין סגנון של סרטי גיבורי על ישנים יותר, לא התייחסו לאדם כנבל מלכתחילה, אלא כאל “אנטי גיבור”, כלומר גיבור- רק לא כזה שמקדם את העלילה בפעולות חיוביות. ובעוד שאנטי הרואיות נעשתה נכון כבר בעבר כמו ב”דדפול”, “בלאק אדם” הרגיש הרבה פחות אמוציונלי או מעניין כדי לספר סיפור כזה.

ג’ונסון עצמו מעביר דמות חסרת הבעות ורגש לכמעט 90 אחוז מהסרט, כל מה שהוא עושה זה פשוט לרסק ולשבור דברים, כולל המון קירות (לרמה שאחת הדמויות כבר אומרת לו את בדיחת ה”אין לך דלתות בבית?”), ובעוד הדבר מספק לנו את האקשן המהנה של הסרט, זה לא מספיק כדי להרים דמות עם משקל סיפורי כזה, שלא לדבר על “מאזן הכוחות של היקום של DC” כפי שג’ונסון התרברב לעשות בחמש השנים האחרונות.

אגודת הצדק היא עלבון אפילו יותר גדול שכן מדובר פשוט בבזבוז של יכולות משחק, דמויות מעניינות וזמן מסך. אידריס הודג’ יושב בול בחליפת הכנפיים של הוקמן גם באופי וגם בתנועה, אבל מעבר ללהפוך אותו למנהיג יהיר וחמום מוח, אין כאן כלום, והוקמן הוא דמות כל כך טראגית ומורכבת ופשוט חבל! אותו דבר אפשר גם לומר על ברוסנן בתור פיית’ שפשוט כיף לצפות בו, אבל אם אתם כבר מכניסים לסיפור שלכם את אחת הדמויות החזקות ביותר של DC, נצלו אותה עד הסוף. זה כאמור לא קורה.

סייקלון ואטום סמאשר: הם פשוט שם. מיותרים, פלקאטים ולא תורמים לעלילה או גורעים ממנה. פשוט שם. שוב, חבל! (ואם כבר הזכרנו דדפול, סמאשר גם נראה יותר מדי כמוהו וגם מתנהג טיפה כמוהו). קווין פייגי אמר בזמנו על הדמות של בטא ריי ביל שהושמטה מ”רגנרוק”- “אם אי אפשר לעשות צדק לדמות, נחכה עד שנוכל”. נא ללמוד מפייגי כבר בבקשה.

שאר הדמויות המשניות\מרכזיות גם לא עוזרות לסרט לעוף לשחקים. שרה שהי שמשחקת את “מושא האהבה” של אדם (בערך), בוהאדי שבונגאי שמשחק את הבן שלה, ושאר הדמויות מסביב גם הן מרגישות כמו עוד אוויר חלול בכדור הלא מנופח הזה, ואלו עוד דמויות שאמורות לקדם את העלילה! הכי מעצבנת היא הדמות של הילד שלא רק דוחפת לנו בפרצוף את שאר היקום של DC  בהגזמה (הינה קומיקס! הינה בובה!) הוא גם מקיא אקספוזיציה בכמות לא סבירה וזה גורם אפילו לצופה לא מיומן לצעוק “סתום כבר ילד!”.

אפילו הנבל “המפתיע” בסרט (בגילומו של ג’אפר בכבודו ובעצמו – מארוואן קנזאני) הוא שוב גוש CGI  חינני אך חסר כל מימד אפשרי. תוסיפו לכל הדברים ה”נפלאים” שכתבתי, הפסקול מצוץ מהאצבע מפרוייקטים אחרים של דה-רוק, כמו Bullet with Butterfly Wings של סמאשינג פאמפקינס (מ”רמפייג'”) או כל מיני בחירות קלישאתיות מסרטים אחרים, זמן ריצה של שעתיים וקצת, ואולי את סצנת האפטר-קרדיטס המעצבנת ביותר שחוויתי בזמן האחרון (עוד רגע בעניין זה) ותקבלו עוד פלופ גיבורי על מבית היוצר של DC, ששוב, היה לאנשים 15 שנה לשפר! רמת הנאה של מייקל ביי, רמת סיפור של “הענק” של אנג לי. “בלאק אדם” פשוט מאכזב.

ומילה על האפטר קרדיטס:

זו הפעם השנייה שאני מוצא את עצמי כותב בראש סצנת פוסט קרדיטים לסרט של DC ומצליח להכניס את אחת הדמויות האהובות עלי לתוך הסיפור. הפעם הראשונה הייתה ב”יחידת המתאבדים” של גאן שאמרתי לעצמי, כמה נחמד יהיה אם אמנדה וולר תרצה ללכוד את כל הנבלים שברחו לה ותגייס את לובו לטובת זה (שם לא קיבלתי מה שרציתי)… וגם כאן וולר מופיעה בפני בלאק אדם, מאיימת לשלוח אחריו דמויות חזקות יותר, לא מהעולם הזה, כאלו שיכולות בקלות לנצח אותו…

לא רק שאנחנו לא מקבלים את לובו שיושב על הטקסט הזה בצורה מושלמת, לא רק שאין שום רפרנס לשהאזאם או הופעה שלו, הדמות שנבחרת להתעמת מול אדם כטיז לסרט הבא- למה אתם מתפלאים שזה סופרמן של הנרי קאוויל? כל מי שהריע באולם, אתם כבשים. ואני אצעק את זה עליכם עד סוף ימי.

ציון סופי: 2.5 (בנדיבות יתר):