הפרק האחרון בסדרה “לוקי” ההו כל כך טובה, הגיע והביא איתו די הרבה, כולל סגירת קצוות ופתיחת לא מעט חוטים פרומים חדשים שבחלקם עושים לא מעט כאב ראש וברובם פותחים לנו עולם חדש ומופלא. פרק לכשעצמו היה פרק מאוד רגוע מבחינת אקשן. גם כאן, כמו במרבית הפרקים העונה, האקשן היה החלק הפחות מרכזי ואני חייב לומר שזה היה גם מרענן וגם מאוד מתאים. אני יכול להתחבר לדמות של לוקי שמתמודדת עם שאלות פילוסופיות / קיומיות מאשר לוקי בסצנות אקשן ברמת “הפלקון וחייל החורף”. הרי זו דמותו של לוקי לאורך המיתולוגיה הנורדית. האל שכולם באסגרד גיחכו עליו כחלשלוש לעומת אחיו למחצה, ת’ור, אך בסופו של יום גם זה שהצליח להערים על כולם בזכות חוכמתו וערמומיותו.
כל הפרק, מתחילתו עד סופו, הצטייר כסיום של העולם הסינמטי של מארוול עד כה, בעיקר בפתיח שבמקום המנגינה הרגילה לווה במשפטים שנאמרו הן ע”י דמויות מארוול לאורך הסרטים והן ע”י אישים / נשים מפורסמים/ות לאורך ההיסטוריה האנושית ועבור לכך שכל כולו היה אקספוזיציה מצוינת ומבלבלת לשלב הבא בו נהיה עדים להיווצרות המולטיוורס של מארוול.
מכיל ספויילרים כמובן לפרק סיום העונה:
בתחילת הפרק אנו מגלים מי באמת עמד לאורך כל הדרך מאחורי לשכת שומרי הזמן וכפי ששיערנו היה זה כמובן קאנג – הנבל המשמעותי הבא ביקום של מארוול, עליו הוכרז כבר בעבר, וידוע שיופיע בסרט הבא של אנטמן והצרעה “קוואנטומאניה”. אז הנה אנו זוכים להופעתו הראשונה של קאנג (ג’ונת’ן מייג’ורס) ואני חייב לומר שלדעתי הוא נתן כאן הופעה לפנתיאון (או לפחות ואריאציה אחת שלו). זה לא מפתיע שלאורך כל המפגש בין קאנג, או בכינוי של הווריאציה הספציפית הזו – He Who Remains, הוא אוכל תפוח, הסמל התנ”כי לידע, פיתוי וחיי נצח.
כאן חשוב לחדד כי לפי ההסבר של קאנג, אכן הייתה מלחמה בין היקומים (או קווי זמן מקבילים) אך היא הייתה בגלל וריאנטים שלו עצמו. הוא משתף את לוקי וסילבי כי הוא היה מדען מהמאה ה-31 בכדור הארץ שגילה את היקומים המקבילים ויצר קשר עם וריאנטים שלו וביחד הם חלקו ידע וטכנולוגיה לקידום האנושות. אך לרוע המזל חלק מהווריאנטים ניצלו את הכוח והחלו להילחם כדי לוודא שהיקום שלהם יהיה היקום השולט.
ההבדל הראשון בין הופעותיו של קאנג בסדרה לבין הקומיקס, הוא שגם בקומיקס יש הופעות שונות של קאנג תחת שמות אחרים ואופי שונה אך שם זה כאשר קאנג נלקח בכל פעם מנקודה אחרת בציר הזמן שלו ולא מיקום מקביל. שני דברים שמראים על החופש היצירתי שמארוול לוקחים בסרטים לעומת הקומיקס. ראשית, ההסבר לגבי הגרסאות השונות של קאנג והשני הוא שבמקור בקומיקס, “המבצר בקצה הזמן” היא אכן מקום מושבו של הדמות He Who Remains, אך שם זהו לא קאנג. זה אכן מי שיצר את ה-TVA ואת ה-Time Keepers ואפשר לראות זאת בגיליונות 243-245 של ת’ור.
חזרה לפרק עצמו, במהלכו עלו שתי תהיות שונות ומשולבות שכבר הופיעו במהלך הפרקים הקודמים וקיבלו חיזוק של סטרואידים בפרק האחרון. מחד קיומו או אי-קיומו של רצון חופשי ומאידך התקיימות כל האפשרויות השונות בו זמנית, מה שמכניס אותנו כבר לממלכת מכניקת הקוואנטים.
הגרסה הזו של קאנג באה ואומרת לשני הלוקים שלנו שהוא עייף, ונמאס לו לשמור על קו הזמן הקדוש מפני פלישה של הווריאנטים השונים שלו עצמו (מסתבר שהוא דווקא הגרסה הנחמדה יותר של קאנג), ושאם הוא לא היה שומר עליו ודואג שהלשכה תקצץ כל פיצול שמתחיל, אזי קו הזמן הראשי יתחבר אל השאר וכך ייווצר גשר בין היקום הראשי לשאר היקומים. בעוד סילבי מנסה לחסל את קאנג הוא מסביר לה שהוא כבר יודע הכל והוא יודע בדיוק איך היא תתקוף אותו וכאן נכנס האלמנט של חוסר ברצון חופשי.
כל מה שקרה עד עכשיו נעשה ביד מכוונת של קאנג על מנת להביא את שני הלוקים אליו לרגע הזה. הוא מציע לשניהם בחירה – החליפו אותי בניהול הלשכה והמשיכו את עבודתי או תהרגו אותי ותשחררו על היקום משהו הרבה יותר גרוע (ואני אחזור בכל מקרה – או לפחות ואריאציה כלשהי). קאנג אומר שהוא כבר לא יודע מה הבחירה שלהם תהיה והוא מתרגש מכך אך האם באמת מדובר ברצון חופשי? התוצאה ידועה בכל אחת מהבחירות ולמעשה הבחירה היא ברע במיעוטו. מה גם ששני הלוקים הם מעין ואריאציה בעצמם באותו הרגע על החתול של שרודינגר שכן כל אחד מהם מושך לבחירה אחרת אך הם עדיין אותה יישות.
אמנם הבחירה שתבוצע בסוף ידועה לנו כי אנחנו כבר יודעים שכל המולטיוורס ייפתח בסופו של דבר לכאן. ואז מגיע גם הפאנצ’ליין של כל עניין הבחירה החופשית. התוצאה לא באמת משנה אלא כל המסע עד לשם. מעניין לראות את לוקי שלנו כקול ההיגיון, שמנסה להרגיע כדי לנסות ולעשות את הבחירה הנכונה. זה מראה על הדרך הארוכה שהדמות עברה בששת הפרקים ועד כמה הוא מאס בטבע שלו והוא רוצה לעשות בחירות אחרות, עוד דוגמה למקום של רצון חופשי וממולו העובדה כי קאנג הוביל אותו בדרך הזו. לוקי פתאום מוצא את עצמו לא כמי שמושך בחוטים מאחורי הקלעים אלא כדמות במשחק גדול יותר של מישהו אחר והוא לא רגיל לכך.
סילבי, מהמקום האישי שלה, אכולת תחושת נקם ובתום קרב קצרצר ונשיקה פחות קצרצרה, מעיפה את לוקי דרך דלת זמן ואכן מחסלת את קאנג. באותו הרגע קו הזמן הראשי מתחבר לשאר קווי הזמן ופותח את הדלת ליקום הקולנועי החדש של מארוול. כאמור, כל הפרק הזה היה אקספוזיציה ארוכה של שעה לתחילת הפרק החדש ביקום של מארוול. שלב 4.
הפרק מסתיים בכך שלוקי מוצא עצמו בחזרה בלשכה ושם הוא מוצא את מוביוס ו-B-15 משוחחים ביניהם רק כדי לגלות שהם לא מזהים אותו ובמקום הפסל העצום של שומרי הזמן במרכז הלשכה ניצב פסל של קאנג. האם סילבי העיפה את לוקי ליקום אחר? האם בגלל התחברות קווי הזמן ואריאציה של קאנג השתלטה בעבר על הלשכה וקו הזמן הראשי השתנה?
בטח נגלה את התשובות לחלק מהשאלות בסרטים הבאים ובחלקן בעונה הבאה של לוקי שכבר הובטחה בתום הקרדיטים בסוף הפרק – הסדרה הראשונה של מארוול שזוכה לאישור עונה שנייה.
כמה דברים לסיום:
- מעניין יהיה לגלות לאן רווינה נעלמה בסוף הפרק לאחר שקיבלה מידע לא ידוע מקאנג.
- האם כניסתו של קאנג ליקום מארוול תבסס גם את הכניסה של המשפחה הראשונה של מארוול? אמנם הוכרז כבר שסרט חדש של ארבעת המופלאים נמצא בתכנון וחשוב לדעת שבקומיקס היו דיבורים על כך שקאנג, או בשמו האמיתי – נת’ניאל ריצ’רדס, הוא צאצא של ריד ריצ’רדס.
- בפן האישי אני חייב לומר שאני קצת חושש מהכיוון החדש שמארוול לוקחים. ב”סוף המשחק” היה חשוב להם להדגיש שאסור לחשוב יותר מידי על עניין המסע בזמן ואילו עכשיו הם דוחפים לנו בצורה מאוד לא מעודנת את כל נושא קווי הזמן/יקומים מקבילים כאשר אפילו לא ברור מה ההבדל ואם יש בכלל הבדל בין השניים. יש כאן קצת ערבוביה של מונחים ואני חושש שהיקום הקולנועי הולך להפוך ליותר מידי מסובך עם מסעות בין יקומים וגרסאות שונות ומשונות של קאנג בהן יצטרכו להילחם לאורך הסרטים. קווין פייגי אישר השבוע שבדיוק התקיימה פגישה בין מובילי היקום של מארוול על מנת להחליט על כללים למולטיוורס שלהם אז כן מרגיע אותי שיש תכנון. מצד שני יש בי געגוע גם לסרטים הפשוטים יותר כמו “איירון מן” ו”קפטן אמריקה” שהציגו נוסחתיות פשוטה ולא מתוחכמת מידי.
אני נותן לפרק ציון 5/5
