ביקורת, "אנטמן והצרעה" – לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה ולמד איך עושים סיקוול

 

ב-2015, "אנט-מן" היה הסרט שסיים את שלב 2 של ה- MCU ובזמן אמת הדיעה שלי עליו הייתה מעורבת. הוא היה נחמד, אך הרגשתי שב"מארוול" הפסיקו להתאמץ ועברו להילוך סרק, בוודאי אחר תחושת ההחמצה של "עידן אולטרון". חשבתי אז שהיה ראוי לסיים עם סרט יותר אפי וקשור יותר ל"נוקמים" עצמם. לאחר מכן, בצפייה ביתית, אני מודה שהצלחתי להשלים עם המגרעות שלו והסרט זרם לי טוב יותר.

קפצנו 3 שנים קדימה ואנו מתקרבים לסיום שלב 3 המונומנטלי (ואולי ל"קשת" סיפור חדשה לגמרי ב- MCU), והנה "אנט מן והצרעה" נוחת על מסכי הקולנוע וההשוואה אל הראשון מתבקשת. הדבר קרה רק פעם אחת בעבר של ה MCU עם "קפטן אמריקה: חייל החורף" – במקום פצצת הקאמפ הצבעונית מהסרט הראשון, האחים רוסו סיפקו לנו מותחן אקשן קודר ואינטליגנטי ששינה במו ידיו את הכיוון של יקום ה-MCU, ולטובה. אני שמח לבשר שבפעם השנייה בתולדות יקום מארוול, סרט ההמשך מתעלה על הסרט שקדם לו. ובגדול (סליחה, לא התאפקתי)!

נכון ש"אנט מן והצרעה" אינו מפותל ומורכב כמו "חייל החורף", אך מדובר בסרט המשך שבונה על בסיס הראשון משהו חדש הרבה יותר מלהיב ומרענן. זהירות, מעט ספוילרים לפניכם:

הסרט הנוכחי מתרחש כשנתיים לאחר מאורעות "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" , כאשר סקוט לאנג (פול ראד) נמצא במעצר בית בפיקוח ה-FBI , לאחר שעזר לקפטן אמריקה ובאקי להמלט. הוא מנסה לחזור לחיי משפחה רגילים בעת שהוא מחלק את המשמורת על ביתו ובמקביל מנסה לנהל מרחוק את חברת האבטחה שהקים יחד עם לואיס, דייב וקורט – שותפיו לפשע לשעבר. נשארו לו ימים בודדים עד שיסתיים מעצר הבית והוא מנסה להימנע מצרות, בייחוד כאשר סוכני ה- FBI בטוחים כי הוא עדיין בקשר עם הגורמים "השליליים" של "הנוקמים".

null

אולם סקוט חווה חזיון אשר מחזיר אותו לרגע בו התכווץ לממלכת הקוואנטום, ולכן הוא חושב שיצר שם קשר עם ג'אנט וון דיין (מישל פייפר), האמא של הופ ו"הצרעה" המקורית, אשר אבדה בממלכת הקוואנטום לפני 3 עשורים (בסצינת פלאשבק אותה ראינו בסרט הראשון – וחזרה קצרה עליו בסרט הנוכחי). החיזיון הזה מסבך את סקוט בעסקי גיבורי העל דווקא בזמן בו הוא מתאמץ להישאר אדם רגיל מהשורה.

הקשר האפשרי בין סקוט לג'אנט מעלה מהמחתרת את האנק פים ובתו הופ (מייקל דאגלס ואוונג'לין לילי) שמסתתרים מפני הממשלה הדורשת מפים להסגיר את הטכנולוגיה שלו. האנק והופ תובעים מסקוט לעזור להם במסע לתוך הממלכה הקוואנטית, כפיצוי על הנזק שגרם להם לאחר ש"שאל" את חליפת ה"אנטמן" ללא רשות. במקביל הם מסתבכים עם סוחר נשק נכלולי בשם סוני בורץ' (וולטון גוגינס, "טומב ריידר") אשר מבקש להרוויח מהטכנולוגיה של פים ובמקביל עם דמות מסתורית, "הרוח" (האנה ג'ון קיימן, "קילג'ויז") – דמות שיכולה לשנות פאזות של מצבי צבירה, אשר גם מעוניינת בתכולת המעבדה של האנק מסיבותיה שלה. נעצור כאן כדי להשאיר לכם להנות משאר עלילת הסרט.

null

הסרט החדש מצטיין בנקודות שהיו טובות גם בסרט הראשון ומשתפר לאין שיעור בנקודות בהן הסרט ההוא נפל. הרשו לי להסביר את עצמי:

משחק – הבמאי פייטון ריד הצליח כפי הנראה לגרום לשחקנים "להרגיש בבית" על סט הסרט מאחר וכולם נראים נינוחים, מה שמוביל למשחק רגוע ולא מתאמץ, והכימיה הנהדרת בין השחקנים השונים פשוט מוקרנת החוצה מהמסך. זה נשמע כל כך פשוט, אבל אני חושב שזו נקודה שלא מעט סרטים עתירי תקציב נופלים בה. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא אבי ריידר פורטסון, המגלמת את בתו של סקוט בסרט, אשר גונבת את ההצגה בקלות גם במעט הסצנות שיש לה בסרט, והמשוב ההדדי המצוין בינה לבין פול ראד אפילו גרם לי לשכוח לרגע שמדובר פה באשליה של יחסי אב-בת ולא בדבר האמיתי.

null

נבל – נראה כי "מארוול" הצליחו להפנים את הביקורת הגדולה ביותר של המעריצים כלפיהם – נבלים לא חייבים להיות חד מימדיים ולרצות להרוס את כל היקום (אשתדל להימנע כאן מלחשוף יותר מדי): "הרוח" פועלת מצורך אישי מיידי, בעוד שבורץ' רק מנסה לגרוף רווח אישי לעצמו. המניעים של שניהם הם כאלה שאפשר להזדהות איתם ומזכירים יותר את המניעים של אדריאן טומס\הנשר מ"ספיידרמן: השיבה הביתה". בסופו של דבר רובנו פועלים בחיינו לסיפוק הצרכים הכי בסיסיים שלנו ושל בני משפחתנו (תאוריית הצרכים של מאסלו וכל זה).

לוקיישן – "אנט מן והצרעה" מתרחש בעיר סן – פרנסיסקו, עיר כל כך פוטוגנית שהסרט הראשון כמעט ולא השתמש ב"משאבים הטבעיים" הידועים שלה, כלומר הרחובות התלולים והמפרץ הציורי. למה לעשות עוד סרט שכולו נופי CGI דמיוניים שאפשר להשתמש במה שכבר יש לנו?! הסרט הנוכחי מכפר על כך ועושה הרבה כבוד לסן פרנסיסקו – המפרץ מקבל את הפרסום התיירותי המתאים בעוד שהירידות התלולות של גבעות העיר מהוות רקע למרדף המכוניות הכי מקורי ומגניב שצולם שם מאז "בוליט" האגדי עם סטיב מקווין מ-1968. אפילו שני מרדפים.

null

הומור כמו הקודם, הסרט מצטיין בגישה קלילה ומלאה בבדיחות הדעת, עניין חשוב כאשר מדובר בגיבור שהכוחות שלו מסתכמים בשינוי גודל  ושיחות עם נמלים בעיקר. ההומור ב"אנט מן והצרעה" הוא ברובו הומור "לכל המשפחה" ולכן הסרט מתאים לצפייה לכל הגילאים, בניגוד מוחלט למשל להומור הגס והבוטה של "דדפול 2" או להומור הקווירקי של "ת'ור: ראגנרוק". הבדיחות מפוזרות לכל אורך העלילה בצורה שווה לאקשן ואני חושב שמזמן לא שמעתי אולם שלם צוחק כל כך הרבה בסרט גיבורי על. אני מוכן להודות שיש קצת "מחזור" של בדיחות (לואיס מקריין שוב), דבר שמאוד צרם לי ב"שומרי הגלקסיה 2" ו"דדפול 2", אך כאן הוא נעשה בצורה קצת יותר מתוחכמת ובמינון מאוד נמוך.

החלק שבהחלט יגרום למעריצי "מארוול" למחוא כפיים היא סצנת אמצע הקרדיטים – היא אמנם מעט צפויה, אך תגובת הקהל אליה מוכיחה לי עד כמה קווין פייגי מבין את הקהל שלו לעומק. על הסצינה שמגיעה עם סיום הקרדיטים… אפשר לוותר.

למרות שאני מאמין שהיה אפשר לקצץ כמה דקות פה ושם מהשעתיים שלו, "אנט מן והצרעה" הוא המשך מבדר, כיפי, זורם, מצחיק ומפתיע לטובה, עם איכויות הפקה ברמה הגבוהה ביותר (כפי שהתרגלנו לקבל מ"מארוול") שעושה את הבלתי אפשרי ומתעלה על סרט המקור.

ציון – 4
ratings-film-4

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s