כמו “הנוקמים עידן אולטרון“, הסרט שסוגר את שלב ב’ ביקום הסינמטי של מרוול, “אנטמן”, הוא חגיגה לאוהדי הקומיקס בכלל ולכותבים ב”מולטיוורס” בפרט. בניגוד ל”הנוקמים” נראה כי הפעם היה יותר קונצנזוס לגבי איכותו של הסרט בכיכובם של פול ראד, מייקל דאגלס ואוונג’לין לילי. עם יציאת הסרט העלינו את הביקורת המלאה, ועכשיו, שבוע אחרי שהסרט כבר בקולנוע, אנו שמחים להביא לכם ביקורת משותפת של הכותבים שלנו.

תומר סויקר

כל הביקורות על “אנט-מן” (המקף במקור, מפיצים ארורים, כמו במקרה של ספיידר-מן) שקראתי עד כה התייחסו לעזיבתו של הבמאי אדגר רייט את ההפקה אחרי שנים במהלכן עבד על הסרט. לכאורה בלתי נמנע להתעלם מכך, אולם, לצערי זה לא עושה חסד עם הסרט. לא ברור עד כמה מהתסריט של רייט (וג’ו קורניש) עבר עריכה בדרך לגרסה הסופית של פייטון ריד, אבל התוצאה מספקת דיה כדי להותיר את הפרידה ההיא מאחור ולהימנע מתהיות “מה היה יכול להיות אם…?”

שתי נקודות שחששתי מהן לפני הצפייה היו תפקידו של האנק פים בהיסטוריה של ה-MCU ופיצול אישיותו של ילוג’אקט לדמות בפני עצמה, דארן קרוס, הנבל המרכזי (בקומיקס ילוג’אקט זו אחת הזהויות של פים, שנוצרה אחרי שסבל מהתמוטטות נפשית). לכן שמחתי מאוד לראות התייחסויות לאנט-מן המקורי, נאמנות לא רעה לקומיקס; ואינטרקציה בין פים לקרוס – חרף היותו נבל מגושם וחסר בשר בהתאם למסורת של מארוול – שקראתי כרפרנס לילוג’אקט המקורי.

פול ראד, עם כל החביבות והאישיות המשעשעת, חלש למדי כדמות הראשית. הוא משמש בעיקר כחוליה המקשרת בין הדמויות המרכזיות והמשניות האחרות (האנק\הופ, שלושת חבריו הפושעים המקסימים), אך לא כעמוד התווך ביניהם או של הסרט. אם משווים לסרטי הסולו הקודמים של מארוול, אף אחד מהם לא הצליח עם הדמות הראשית ברגע הראשון כמו “איירון מן”, כך שאולי תהיה לראד ולאנג הזדמנות לפרוח בהמשך.

עם אפקטים מעולים (בראשם ההצלחה בהצערתו של מייקל דאגלס באמצעות CGI), בדיחות בכמויות גבוהות, כמעט עד כדי הרעלת הומור (אם כבר למות, אז שיהיה מצחוק) ודמויות מעולות ברובן, “אנט-מן” הוא סרט קטן במכלול של מארוול שעושה את העבודה לשמה נשכר, אף שהיו שציפו ממנו להיכשל.

ציון: 4

טל מיכלס

אחרי שהיקום הקולנועי של מארוול הכה שורשים, סוף סוף מקבל אנט-מן (שבחוברות הקומיקס הוא ממייסדי הנוקמים!) את המקום שלו. אולי לא בנוסחת החלומות שכולם ציפו לה, אבל בהחלט מדובר בסרט אקשן-קומיקס-מארוול כהילכתו. מייקל דאגלס בתור האנק פים הוא נהדר, מצליח להחיות את הדמות בצורה כל כך טבעית גם עם לא הכי מדויקת.

העובדה שהנבל בסרט הוא סוג של משחק עם אישיות נוספת של פים בקומיקס היא לדעתי מהלך מבריק שבעצם ממחיז מאבק פנימי של הדמות, כשפים עצמו מייצג את השפוי ולוחם הצדק הפציפיסט, וקרוס מגלם את המגלומן הכוחני. אוונג’לין לילי מקסימה כמו תמיד, גם כשהיא צריכה “להכניס אגרופים” פה ושם, וכל מי ששואל את עצמו “איפה לעזאזל WASP”: יקבל תשובה יותר ממספקת.

פול ראד, מצחיק, מדליק ויושב בתוך הדמות של סקוט לאנג כמו יד בכפפה. התוספת של מייקל פנייה ושאר חבורת השודדים משעשעת ביותר ונותנת לסרט גוון של קומדיית פשע מהנה, תוסף נחמד לאוסף הז’אנרים של הMCU. מוסיפים לקאסט נהדר הומור קל+, סצנות מדליקות של אפקטים מיוחדים ומקבלים סרט מארוול קיצי ומהנה. לא גדול כמו “איירון מן” הראשון (שאותו היה אמור להחליף כסיפתח ליקום הקולנועי) אבל גם לא נוראי כמו “הענק” של אנג לי.

ציון: 4

שי גבסו

סרט כיפי. בלי יותר מידי ניתוחים לפה או לשם-הסרט עובד. מחצית השעה הראשונה קצת לא מתיישבת עם כל הוייב של הסרט, אבל ברגע שסקוט מגיע לאימונים אצל האנק פים ואצל הבת שלו, הופ, הסרט הופך להיות משעשע ומהנה מאוד. סרט קיץ קלאסי.

אחת הנקודות החזקות של הסרט- היכולת להציג שני אנטמנים מהיסטורית הדמות בקומיקס. הסיפור של האנק פים, אנטמן המקורי, וג’נט (“הצרעה” בשם הקוד), מוכנס באופן שנותן כבוד להיסטוריה של הזוג הוותיק ולצד זה, סקוט לאנג מקבל את הלפיד כאנטמן השני. עבור הצופה הממוצע, מדובר בדרך יפה לתת עומק ועבר טעון לסיפור של אנטמן. עבור מעריצי הליבה של הנוקמים בקומיקס מדובר בהתייחסות להיותם מעריצים. גם הופ, הבת של הנק וג’נט, משתלבת היטב בסרט ומכניסה טון מפולפל יותר לדינאמיקה בין סקוט להאנק.

הסרט מזכיר את התמימות של סרטי קיץ, זו שהייתה מנת חלקנו באופן קבוע לפני שני עשורים ויותר. זה אולי נשמע רע, לחזור שני עשורים אחורה? אבל הצליחו להכניס לזה את השפה הסינמטית של יקום מארוול, שהיא מאוד עכשווית ועובדת כנוסחא כמעט בטוחה (היו להם גם נפילות).

ולסיום, הרגעים בהם פוגשים דמויות מהיקום הרחב יותר של מארוול, הרפרנסים לעלילות ואירועים מהסרטים הקודמים ושתי הסצינות שלאחר הקרדיטים (שהיו מצוינות), מעניקים לקהל הצופים תחושת יקום עשיר ובנוי היטב, ללא ספק מהחוזקות של היקום הסינמטי של מארוול. יהיה מעניין לראות את אנטמן משתלב עם הנוקמים בהמשך. והוא ככל הנראה לא יהיה היחיד שימשיך מהסרט הזה.

ציון: 4

בניה שגיב

מאז 2008 עם יציאת “איירון מן” מרוול לא רק פופולרים אלא גם בקושי מפספסים. אפילו הסרטים שנחשבים כגרועים כמו “איירון מן 2” לא באמת גרועים, אלא פשוט לא ברמה שאיירון מן הראשון הציב לגל החדש של סרטי גיבורי העל. מאז היקום נמצא רק במגמת עלייה, עם סרטים כמו “שומרי הגלקסיה” ו”קפטן אמריקה: חייל החורף” שרק מראים לכולם שבדיוק כשחשבתם שראיתם את הכול למארוול יש עוד טריקים בשרוול.

“אנטמן” הוא בדיוק טוב מספיק כדי לא להיחשב ככישלון. נהניתי ממנו, רק שהוא הרגיש כמו משהו שיצא ב-2008 ואולי לפני (חוץ מהאפקטים המעודכנים). בכללי הסרט טוב, הדמות של סקוט לנג מאוד טובה וקל להתחבר איתו וגם אוונג’לין לילי ומייקל דאגלס עושים עבודה טובה מאוד. מבחינה קומית יש בזה רגעים מצחיקים וכמה ממש מצחיקים אבל לא הייתי מצטרף להילולת “סרט מאוד מצחיק” כי הרבה מהבדיחות לא ממש עובדות.

העלילה בינונית מאוד והיא הסיבה המרכזית שזה מרגיש כמו סרט ישן. הנה הטובים, הנה הרעים, הרעים רוצים כסף וכוח ובלה בלה בלה והנה כמה קרבות טובים לעין ואין הרבה הפתעות. אבל זה בסדר כי הם די גורמים לזה לעבוד. חייבים לתת ציון לשבח לסצנות שבהם סקוט מתכווץ. רק לראות אותו בורח מזרם מים באמבטיה היה מדהים ומגניב ויש הרבה רגעים כאלה בסרט. בשורה התחתונה למרות שזה לא סרט מדהים הוא כן בהחלט כיפי ואני בהחלט ממליץ עליו. לכו לראות.

ציון:3.5

גל פלודה

לפני שבועות מספר צייץ ג’יימס גאן, הבמאי של “שומרי הגלקסיה”, כי לדעתו “אנטמן” הוא הסרט הטוב ביותר של מארוול מאז “איירון מן” הראשון (למעט סרטו שלו, כמובן).
הכרזה נחרצת כזו, גרמה לי להרמת גבה – האם יכול להיות שהסרט, שהפקתו נתקלה בכל כך הרבה קשיים לאורך כל כך הרבה שנים והתגלגל בין כל כך הרבה ידיים, באמת יהיה מוצלח?

ובכן, התשובה היא שההצלחה היא חלקית בלבד. כן, “אנטמן” הוא סרט מבדר למדי אך הוא לא בין הסרטים המוצלחים ביותר של מרוול. ראשית כל, לוקח לסרט בערך שעה עד שהוא “מתניע”. זה אומר שמחצית מהסרט עוברת עד שהאקשן תופס תאוצה. סרט כמו “איירון מן” לימד אותנו איך עושים אקספוזיציה נכונה לגיבור בלי לפגום בקצב.

בחירת השחקנים גם היא לא מהמוצלחות – פול ראד הוא טיפוס “פרווה” למדי, בטח אם משווים אותו לכריזמה של דאוני והוא הרי הכוכב. אוונג’לין לילי מעצבנת בכל סצינה שבה היא מופיעה והנבל הראשי מגולם ע”י אחד השחקנים הגרועים בהוליווד כרגע – קורי סטול. מדובר באחד הנבלים האומללים והלא מאיימים שאי פעם היו על המסך. נקודת האור היחידה להפתעתי היא דווקא מייקל דאגלס שמצליח להזריק לדמותו של האנק פים המון ציניות שעוזרת לו לצלוח גם משפטים שהיו נשמעים מטופשים בכל סיטואציה אחרת.

הדבר שנמצא באמת בעוכרי הסרט הוא הקרבות “הגדולים\קטנים. ממרוול כבר התרגלנו לקרבות בסדר גודל אפי, בהם הכל “גדול מהחיים”. ב”אנטמן”, למרות שהסרט מודע לכך ומתייחס לכך בהומור תוך כדי, כל האקשן מתרחש בממלכה המיקרוסקופית – זה מאוד נחמד ושונה, אך בסופו של דבר יצאתי בתחושה של “זה הכל??!”.

לסיכום, לצערי “אנטמן” הוא סיום לא מספק ל”שלב 2″ של היקום הסינמטי של מרוול, ממש כמו “הנוקמים: עידן אולטרון” שקדם לו, בייחוד לאור הסרטים המוצלחים שהחלו אותו. מה יקרה הלאה, למשל ב-Civil War שבו אמורים לככב כ-40 (!) דמויות שונות? האם זהו השלב שבו MCU מגיע למסה קריטית וקורס מכובד משקלו אל תוך עצמו?
נקווה שלא.

ציון: 3