בשנה שעברה הביאו לנו גיירמו דל-טורו וצ’אק הוגאן את יצירתם המשותפת, למסך הקטן. “הנגיף” מבוססת על טרילוגיית קומיקס של השניים ומציגה את איום הערפדים בפן רפואי-מדעי.
אזהרה: הביקורת מכילה ספויילרים לפרקים!
דוקטור אפרים גודווטר (קורי סטול) ודוקטור נורה מרטינז (מיה מאסטרו) נשלחים מטעם המרכז למניעת מחלות, לחקור מטוס מסתורי, שלאחר נחיתתו, מתברר שכל נוסעיו וצוותו מתו בנסיבות מסתוריות, פרט לארבעה. לאורך העונה הראשונה נחשף שה שנחשד כמגיפה מתברר כמעשיו של גזע ערפדים מסוכן שמאיים לכבוש את העיר כולה. צמד הרופאים חוברים לפרופסור אברהם סטרקיין (דייוויד בראדלי) ניצול שואה וצייד ערפדים וותיק, וואסילי פאט (קווין דוראנד) מדביר מזיקים עירוני וחריף אופי ודוץ’ וולדרס (רותה גדמינטס) האקרית מחשבים מאוד מוצלחת. יחד, הצוות ניצב מול ביליונר תאב כוח ובן בריתו הערפד, המשרתים את המאסטר, ערפד עתיק ורב עוצמה.
הסדרה הצליחה להחדיר בז’אנר סיפורי האימה האירופאים די הרבה מודרניזציה, עם התייחסות לערפדות כמחלה מדבקת, יותר מאשר מעשה קסמים. ההתייחסות להיסטוריה דרך סיפורו של סטרקיין השתלבה בעלילה והצליחה לרתק אותי לכיסא כמעט בכל פרק בא הוזכרה עלילת הרקע של הדמות. המתח נבנה היטב ונשמר לאורך העונה הראשונה כולה, כשכל שבוע מגפת הערפדים הולכת ונחשפת שלב אחר שלב.
הבעיה של העונה הקודמת הייתה בסיומה. בלי להרוס יותר מדי לאלו שלא קראו את הספרים, המאסטר לא מובס בקלות כל כך, אבל העימות הסופי בעונה הקודמת היה הנקודה החלשה ביותר בסדרה. בין שליפת החרב, המונולוג של סטרקיין ובריחתו של המאסטר (באור יום?!) עברו כמעט דקה וחצי, שזה המון יחסית למכת מחץ סופית. לא חשבתי שאתרגש לקראת עונה שנייה אחרי סיום כזה. מסתבר שטעיתי.
העונה השנייה של “הנגיף” פותחת בחלק החזק של הסדרה, מבט לעבר, ולא סתם לעבר, אלא אל עברו של המאסטר. האלמנט הפנטסטי חוזר אל ז’אנר הערפדים לרגע קט בסיפורו של המאסטר ונמשך לאורך חלק לא קטן בתחילת הפרק. לאחריו אנו חוזריו ישירות אל צוות מחסלי הערפדים בהווה, פוסט-הניצחון החלקי שלהם. בפרק הפותח המאסטר הפצוע דורש ממשרתו אייקורסט, למצוא עבורו גוף חדש. אייקורסט מגייס את הביליונר אלדריג’ פולמר ונעזר בו כדי ללכוד כיתה של תלמידים עיוורים שיהפכו למעיין גששים ערפדיים. סטרקיין המהורהר, מנסה לשחזר את צעדיו של המאסטר, ונתקל בגאס וואן המשרתים את “העתיקים”, קבוצת ערפדים “חברותית” ששמה לה למטרה לחסל את המאסטר ולשמור את קיומם של הערפדים בסוד. סיטרקיין מבין שמצא בני ברית חדשים ואלו משחררים אותו לאתר את המאסטר.
אחרי הפרק הפותח של העונה השנייה, שגולל את מקורותיו של המאסטר בצורתו הנוכחית, נוכחנו לגלות שמקל ההליכה\ חרב הכסף של סטראקיין הייתה פעם בבעלותו של יוסף סאראדו, הגוף המארח הנוכחי של המאסטר. קישור שהפרק השני מספק לנו באופן מסקרן. כמו כן אנו למדים על קשר מן העבר של סטראקיין, אשר בתקופתו כמרצה באוניברסיטת וינה, פגש באלדריג’ פולמר הצעיר. ההכרות המוקדמת בין השניים לא צויינה במילה אחת בשך כל העונה הראשונה והעובדה שהקשר הזה קיים מחזקת את המתח ששורר בין שני הצדדים: עם קודם היה זה סטראקיין נגד אייקורסט בהקשר המלחמה, וסטראקיין והמאסטר בהקשר האובדן האישי, כעט הטרייפקטה הושלם בקשר עסקי בין פולמר לסטראקיין. הפרק השני אף נחתם במפגש טעון בין השניים.
בחזית יצורי הלילה, בוליברד (שקיבל חזרה את יכולת החשיבה העצמית שלו) מזומן ע”י אייקורסט לדון בהכתרת גופו החדש של המאסטר. נראה שאייקורסט מאמן את בוליברד להיות המשרת הראשי החדש, באמון מלא שהמאסטר יבחר בו כממשיך דרכו (מגלומניה ארית מסוימת). בוליברד מכוסה מכף רגל ועד ראש בפוטנציאל להיות מלך הערפדים החדש, יותר מהחייל הגרמני המצוחצח, אייקורסט, אבל ימים יגידו. (מקריאה של הקומיקס אני דווקא יודע לאן זה הולך אבל לא אספיילר ומצד שני, אולי החליטו לשנות את הכיון בסדרה).
בזמן שהשניים מודדים ארונות מתים, קלי שולחת את “הממששים” לחפש עבורה את זאק ואפרם. מהסצנה של קלי לא בדיוק אפשר להבין מה טיב היחסים בינה ובין החיילים החדשים שלה, פרט אולי לכך שהיא לחלוטין תחת השפעתו האלימה של המאסטר בכל הנוגע לכישלון. אפרם ונורה ממשיכים לתקוף את בעיית הערפדים מהכיוון המדעי, ומוצאים את עצמם ממלאים את תפקיד “המדען הנאצי”. השניים מחליטים להשתמש בזוג הניצולים הנגועים מהפרק הקודם כדי לנסות למצוא נגיף שיחסל את נגיף הערפדים.
קיימת כאן סוג של הברקה מאחר ותוך כדי סיפורו של סטראקיין, הוא מתאר מפגש עם אחד הרופאים הסדיסטיים ממחנה ההשמדה בו היה כלוא. התנהגותו של אפרם כלפי זוג הניצולים יכולה לשמש כמעין מראה לאותם “רופאים בשרות הרייך” שלטענתם ניסו “לשפר את המין האנושי” תוך כדי ניסויים אלימים בבני אדם. כמובן שאפרם צועד עמוק ועמוק יותר אל האופל ככל שהתגלית על נגיף אפשרי מתבהרת, אך גם יחסיו עם זאק הולכים ונעשים שבריריים יותר ויותר לאורך אותה דרך, שלא לדבר על נורה, שכבר לא מסוגלת להבדיל בין רע-רע הכרחי-וטוב (והדמות היחידה עם מצפון….עזבה את הבניין).
עם כל זה לא הספיק לכם אז הגענו לדובדבן שבקצפת. אחרי שבמשך חצי עונה נבנה מתח מיני ורומנטי בין וואסילי ודוץ’ השניים יוצאים לשחייה לילית בעירום ושוברים כל פיסת קרח אפשרית. חייב לציין שחיכיתי לזה (פחות לקווין דוראנד בעירום, אבל הבנתם למה התכוונתי).
חלקים חלשים בפרק – החיזור של פולמר אחר מיס מארשאנס… כמו בפרק הקודם, אין לזה מטרה, זה לא אמין, וזה מורח זמן. אבל לפחות זה לא מרח הרבה זמן. נקווה שמארשנס תפעל כמו פיצוויליאם בעונה הקודמת ותנטוש את הזקן לפני שיהיה מאוחר מדי.
העונה השנייה מתחילה באופן מאוד מבטיח. הנובלה הגרפית של דל טורו והוגן ראויה לקצת יותר מסיום העונה הקודמת. נקווה שימשיך כך. אני בכל מקרה ממשיך לצפות ומקווה לא להתאכזב הפעם.
ציון פרק 1: 4
ציון פרק 2: 4.5
