ערוץ הטלוויזיה האמריקאי CW ידוע כ-הבית של סדרות פנטזיה ומדע בדיוני לנוער וכאחד המובילים בהפקת סדרות מבוססות קומיקס היקום של DC. בשנים האחרונות הCW יצרו את ה-Arrowverse יקום טלוויזיוני שהתחיל עם הסדרה “החץ” והתרחב לסדרות “הפלאש”, “סופרגירל” ו”אגדות המחר” המתרחשים באותו יקום ואפילו, פעם בשנה, מנהלים קרוסאובר מסיבי בין ארבעת הסדרות.  

לעומת זאת, בעונת החורף של 2018 שוחררה עונת הבכורה של “הברק השחור” (Black Lightning) שנפרשה על פני 13 פרקים. בשקט בשקט וללא חיבור ל Arrowverse הצליחה הסדרה לתפוס מספיק מומנטום כדי לזכות לעונה שניה שתשודר באוקטובר הקרוב.

חוסר החיבור לArrowverse עובד לטובת הסדרה החדשה, שאומנם יצאה מאותה הרשת אך מציגה תכנים יותר “בוגרים” כאשר הדגש הוא פחות על נוער ויותר לקהל הרחב, עם שימוש בשפה חופשית, קללות, כמה סצנות גרפיות אלימות ובלי לפחד מפוליטיקלי קורקט. למעשה, כל קשר בין “הברק השחור” לשאר סדרות ה-Arrowvesre הוא נסיבתי. מעבר לאזכור חד פעמי של סופרגירל וויקסן בהערת אגב וכינוי האנשים עם הכוחות מטא-אנושיים, מדובר פה בסדרה שמתאימה לכל מי שכבר לגמרי התייאש מהסדרות של DC ולחלוטין. תנו צ’אנס, תופתעו לטובה.

בדומה ל”פנתר השחור” של מארוול, “הברק השחור” עושה שרות נהדר לקהילה האפרו-אמריקאית תוך כדי מתן טונות של כבוד לדמויות נשיות חזקות וייצוג של הקהילה הלהט”בית. ואם זה לא מספיק, הם גם נוגעים באחד הנושאים הכי שנויים במחלוקת אך עם הכי מעט חשיפה תקשורתית: לבקנים שחורים. בעיני, “הברק השחור”, מוצלחת בהרבה מ”לוק קייג'” הן בהצגת “גיבור-על שחור” והן בדיוני גזענות ואלימות משטרתית – נושאים שלעיתים קרובות מתחברים לנרטיב האפרו-אמריקאי. הסדרה מצליחה לייצג גיבורים, נבלים וכל מי שבאמצע בצורה שמכבדת את כל סוגי אוכלוסיות הצופים ולא מטרגטת מגזר ספציפי.

הסדרה מבוססת על דמות קומיקס של חברת DC שהופיעה לראשונה בשנת 1977 (עם כמה שינויים מודרניים כמובן) ומציגה עלילה מרובת משתתפים: הדמות הראשית היא כמובן הברק השחור אך מהר מאוד אנו מגלים שכוחות על עוברים בתורשה ושיש כמה נבלים שפשוט מסרבים להישאר מתים. סיפור המסגרת שלנו מלווה את ג’פרסון פירס, מנהל בית ספר תיכון ביום וגיבור על שכונתי בלילה בעיירה הבדיונית פרילנד. לג’פרסון יש “אלפרד” פרטי משלו – פיטר גמבי, סוכן ממשלתי לשעבר שמשתמש בחנות החליפות שבבעלותו כפרונט לבסיס המבצעים שלו (מאוד “קינגסמן” פוגש את “באטמן”) וכמו אלפרד גם גמבי הוא לא ממש טלית שכולה תכלת ויש לו עבר מורכב במיוחד.

ג’פרסון מגדל שתי בנות צעירות, אחת בתיכון והשניה בקולג’, שתיהן מאוד דעתניות ועקשניות אבל שונות בתכלית זו מזו. ג’ניפר, הצעירה, רוצה לחיות חיים נורמליים כמתבגרת פופולרית ולא מודעת לזהות הסודית של אביה ואילו אניסה, המבוגרת יותר, היא פעילה חברתית, סטודנטית לרפואה, לסבית ולוחמת צדק שחכמה קצת יותר מדי וללא ספק הבת של אבא שלה. ג’פרסון מנהל מערכת יחסים חמימה עם אישתו לשעבר שהיא האמא של בנותיו, ד”ר לין סטוארט, מומחית נוירולוגית אשר התגרשה מבעלה כי ידעה על זהותו הסודית ומאסה לטפל בפצעיו כל פעם שהוא חזר מפעילות ברחובות.

כיוון שלמול כל גיבור צריך לעמוד גם נבל, במקרה של הברק השחור, הנבל הראשי של הסדרה הוא טוביאס וייל, הבוס הגדול מאחורי הפשע המאורגן בעיר. טוביאס הוא אפרו-אמריקאי לבקן, בעל שנאה חזקה במיוחד ל”אחיו השחורים” ויכולת לא שגרתית להזדקן באיטיות. הדמות של טוביאס היא אחת הדמויות המרתקות ביותר בסדרה ואגדיל לומר שהוא אחד הנבלים המוצלחים ביותר שיצאו מבית הסדרות של DC. מתחת לטוביאס יש מספר פושעים חד פעמיים כאשר הבולט ביניהם הוא לאטוויוס “לה לה” ג’ונסון, סוחר סמים עם אצבע קלה על ההדק, ומעליו ישנם כמה דמויות מפתח שלא נספר עליהם יותר מדי כדי לא להרוס. נציין לטובה את לייד איב, המנהלת חיים ציבוריים כפולים, האחד כבעלים של מכון לוויות וחברה בולטת בקהילה והשני כאחת מראשי הפשע המאורגן בעיר.

רוב העונה הראשונה מתמקדת בכנופיית “ה100” אשר מדרדרת צעירים רבים לשימוש בסם-על שנקרא “אור ירוק” ומשדלת בחורות צעירות לזנות, בזמן שג’פרסון פירס נלחם בהם באופן רשמי דרך ניסיון לחינוך הנוער ושיפור העתיד שלהם בתיכון ובאופן לא רשמי ברחובות כהברק השחור. לצד ג’פרסון, באופן רשמי ולא רשמי, עובד גם הבלש אנדרסון, אחד מהשוטרים היחידים בעיר שהוא לא מושחת ושבאמת אכפת לו מהתושבים (על משקל גורדון של באטמן).

אחת הסיבות שהסדרה כל כך מוצלחת נמצאת בסיפורי הרקע של כל הדמויות שלה. אף אחת מהדמויות היא לא חד מימדית או קלישאתית. כל דמות מתגלה כעגולה ושלמה ולא רק מה שנראה לעין. הדמויות מתפתחות לאורך העונה, מה שיוצר חיבור עם הסדרה כיחידה ולא שמה את כל המשקל על הדמות הראשית, שלאו דווקא תהיה נגישה לכל הצופים. למעשה, רוב הקהל באינטרנט הביע חיבור חזק במיוחד עם הדמות של אניסה ושיבח את האומץ להציג גיבורה שחורה לסבית שלא מתפשרת ומאוד מבדרת כאשר היא מוקפת במספר דמויות נשיות שאף אחת מהן היא בשום צורה לא עלמה במצוקה.

לסיכום אומר שההפסקה בין העונות היא הזדמנות מצוינת להשלים את הסדרה, להפריד אותה מהתבנית של שאר סדרות הCW ולראות את ההשפעה החיובית שיש לה על עיצוב הדור החדש עם מסרים חשובים בכל התחומים.